אבני נזר יורה דעה שכז

בשבועה שאוכל ככר זו היום וממילא לוקין על לאו שאין בו מעשה ועי' בתוס' ב"מ (צ"א.) ד"ה חסמה בקול]. וגם במוכר יפת תואר כיון שאסור לו לעבוד בה. וכן למוכרו. חשיב אינו שלו. ועכ"פ חשיב אינו ברשותו כמו חמץ ודו"ק. וע"כ ניחא. דהרמב"ם פסק כרבא ככללא דכו לי גמ' וניחא במוכר לצמיתות דלוקה: ה עוד יש לעיין בדעת הרמב"ם כיון שפסק דמערבין לקרנות א"כ קרא דהם אתא לכהוייתן יהו עיין בסוגיא דתמורה (ה':) ותבין והוא כאביי: ו ונראה לי ליישב דלמה דקי"ל כרבנן דר' יהודה דטעמא דלוקח מדם הפר ומדם השעיר משום דעולין אין מבטלין זה את זה וידוע דברי הר"ן פרק הנודר מן המבושל דהוא מדין מב"מ ששוין בדינם. א"כ יש מקום לחלק דדוקא דם הפר ודם השעיר ששוין בדינם לגמרי אין בטלין. משא"כ בבכור שנתערב בשלמים שזה מתן אחד וזה מתן ארבע הוה אמינא דבטלין. ע"כ צריך קרא דהם. והש"ס דפריך לרבא למה לי קרא דהם. היינו לרבא לשיטתו בע"ז (ס"ו.) בחמרא חדתא בעינבי דס"ל כר' יהודה דמב"מ לא בטיל. וכן ס"ל לאביי התם כמ"ש רש"י בפרק גיד הנשה. ואין לחלק בין פר ושעיר לבכור ומעשר. אבל להלכה לק"מ וק"ל: בעת בוא תשובתו של כ"ת דברתי בדברים אלו עם אברך אחד. כעת אמר לי שקצת מדברים אלו כתוב על הספר נוב"י מהד"ת ואינו תח"י לעיין בו. באין יותר חדשות יחוג נא מעכ"ת את חג המצות בחדוה ודיצות: נאום הק' אברהם. סימן שט ב"ה. א עמדתי על מ"ש ראב"ד פ"ד מה' שבועות ה"י באומר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע שלא אוכלנה דחל שבועה שני'. שתחילה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם. ולכאורה דהטעם משום כולל מיגו דחייל על יום מחר חייל נמי על היום. אך מדברי ראב"ד בתמים דעים סי' רמ"ה (דף נ"ד.) בנשבע בפסח שלא אוכל מצה אין זה כולל אלא מתחיל באיסור. הרי דמה שכולל אחר פסח לא נקרא כולל כיון שעכשיו איסור גרידא וה"נ בנ"ד ב) ע"כ נראה טעם הראב"ד משום שתחילה לא חל האיסור על עצם הככר רק בצירוף הזמן. אבל הככר בעצמו מופשט מהזמן מותר באכילה. ולבסוף אסר הככר בעצמותו. וע' ש"ך חו"מ סי' ל"ח דעדים המכחישים עצמם באיזו יום באיזה שעה לא חשיב הכחשה בגוף המעשה דפסול משום הכחשה בדרישות [כמו בסייף בארירן דחשיב בגופו של מעשה ונחשב דרישות. ובדיני נפשות אפי' באינו יודע פסול ובד"מ כה"ג בהכחשה פסול]. ולא פסול רק משום עדות שאי אתה יכול להזימו וע"כ הנשבע שלא יאכל היום נשבע על הככר בצירוף היום. וכשחזר ונשבע על הככר לבד. דומה לשבועה שלא אוכל תאנים וענבים ביחד וחזר ונשבע שלא אוכל תאנים לבד דחל שבועה שני'. אבל בפסח דחל החיוב עליו לאכול מצה בפסח וחזר ונשבע שלא יאכל מצה. דומה לנשבע שיאכל תאנים וענבים יחד וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים. דודאי חשיב לבטל המצוה שמחמת שבועה ראשונה הא נתחייב לאכול תאנים ג"כ וחזר ונשבע שלא יאכלם: ג' ונ"מ במ"ש דראב"ד לאו משום כולל אתי עלה. בנשבע תחילה שלא יאכל היום וחזר ונשבע שלא יאכל היום ומחר דלטעם כולל הי' חל. אך לפי מה שהוכחתי מראב"ד בתמים דעים דכה"ג לא חשיב כולל לא חל שבועה שני'. כיון שגם שני' בצירוף זמן וכולל לא הוה כיון שעל היום אינו כולל כלום. ודו"ק כי דברים עמוקים הם: סימן שי ב"ה יום ועש"ק תולדות תרכ"ז קראשנעוויטץ. אל כבוד העלם המשכיל המיועד להיות גיסי אהוב לבי מחמד עיני החריף מו"ה יצחק חיים נ"י: א) מכתבך הגיעני ע"ד התוס' שבועות (כ"א.) ד"ה כגון שכתבו אפי' שתה תרי זימני. ובאמת דבריהם משוללי הבנה ובאמת הראשונים וז"ל בשבועות הקשו קושיית התוס' בעצמם בלא תרי זימני וליישב לשון התוס' נראה. דהנה נראה ברור דאף דהנשבע שלא אשתה והדר שלא אוכל חייל שלא אוכל מטעם כולל אף על השתי'. מ"מ הנשבע שאשתה והדר שאוכל לא חיילא שבועה בתרייתא. שהרי אם ישתה גם שבועה בתרייתא קיים. ואם לא ישתה כבר נתחייב מכח שבועה ראשונה. נמצא שלא הוסיפה שבועה אחרונה שום חיוב והוי שבועה על שבועה שהרי מה שנשבע באחרונה שיאכל או שישתה כבר נתחייב מחמת שבועה ראשונה ויותר שישתה דייקא ודו"ק: ב' והנה בפרק שבועות שתים (כ"ו.) על העלם שבועה הוא חייב ולא על העלם חפץ בשלמא וכו' העלם שבועה בלא העלם חפץ היכי משכחת לה כיון דשבועתו אנשי חפצא היכי דכיר כגון דאמר שבועה שלא אוכל וסבור דאכילנא קאמר. ושם בגמ' העלם זה וזה בידו פטור. נמצא דלא משכחת העלם שבועה שיתחייב אלא דסבור דאכילנא קאמר דאל"כ הו"ל העלם זה וזה כקושיית הש"ס וממילא לא משכחת בחד זימנא. דע"כ סבור בשני השבועות שאשתה ושאוכל. ולפי טעותו לא חל שבועה אחרונה כנ"ל. והוי כנעלם ממנו שבועה אחרונה לגמרי והוי העלם זה וזה. ע"כ הקשו תרי זימני. ובשתי' קמייתא זכור משבועה ראשונה ובשתי' אחריתא זכור משבועה אחרונה לבד ובשני טעה שהשבועות הי' להיפוך. כדברי הגמ' הנ"ל כנ"ל והי' בזה שלום מאת אוהב נפשך ודו"ש הק' אברהם. סימן שיא ב"ה ג' קדושים טו"ב למב"י לפ"ק. שלום וכל טוב לכבוד אהובי מחותני הרב הגדול החסיד ותיק ירא ד' מרבים מו"ה משה פינחס נ"י האבד"ק קוטנא . א עת הגיע מכתבו שבוע העברה לא חשבתי שיהי' נצרך עוד למעשה יען כבר הורת ע"י ר