אבני נזר יורה דעה שיח

סימן שב א) נדרים (ס"ח.) באיבעיא דבעל מיגז גייז או מקליש קליש כגון דנדרה מתרין זיתין כו' הקשה הר"ן למה לי תרין זיתין דנקיט הא בקונמות חייב בכל שהוא ותירץ בתירוץ הג' דלענין קרבן בעי דלכ"ע בעי כשיעור. וקשה לי דהא התם מקשה לר"ה משני קונמות דמצטרפות ומשני רבינא דלקרבן קתני דבעינן שוה פרוטה. הרי דלקרבן לא איכפת לן בכזית אלא בפרוטה. וא"כ דנדרה מתרי פרוטי הוה לי' למימר. ורש"י פירש שם דמה מצטרפות לפרוטה: ב) ונ"ל דהנה ידוע פלוגתא דרבי ורבנן אם הזיד במעילה במיתה ואמרינן בפסחים (ל"ג) דאינו במיתה רק בכזית דמהיכי ילפת לה מתרומה מה התם בכזית ה"נ בכזית. והנה שם בגמ' אמרינן דבתרומה חייב בכזית אף דליכא פרוטה. וצ"ע אמאי לא יליף הקדש מינה דלחייב אע"ג דליכא פרוטה. וי"ל דבאמת כן הוא אלא דבפחות משוה פרוטה בעינן כזית כתרומה. וכן בהנאה אינו חייב בפחות משוה פרוטה כמו תרומה דאינו חייב רק באכילה. ולפי זה ההוא דנדרים בדליכא פרוטה דאז בעי כזית: ג והא דלא בעי בשני פרוטות נ"ל משום דבפרוטה הי' חייב לר"ש דס"ל דגורם לממון כממון דמי. והרי יש להקדש בככר גורם לממון דאם ישתוק השני או יקים יתבטל הפרת הראשון ויהי' הקדש כמקודם. וכהאי גוונא מצינו בשבועות פרק ד' דספק ממון חשיב גורם לממון. וא"כ אף לב"ה הי' חייב לזה בעי בדליכא פרוטה דאז לא שייך גורם לממון. והא דקאמר הגמ' מאי מצטרפין לקרבן (חסר הסיום): סימן שג א) נדרים (ס"ט.) בעי רבה נשאלין על ההקם או לא ת"ש דא"ר יוחנן נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר. וכתב הר"ן משום דהקם כעין נדרא הוא משא"כ בהפרה. ויש להסתפק לפמ"ש המבי"ט הובא במהרי"ט דהא דנזירת שמשון לא מהני שאלה היינו דוקא בחרטה. אבל ניתר הוא בפתח דמה"ת נדר הניתר בפתח לא צריך שאלה. וכי אצרוך רבנן במידי דאפשר אבל במידי דלא אפשר לא אחמירו יע"ש. ולפי זה נהי דבהפרה לא גילה קרא דמהני. מ"מ בפתח לא צריך שאלה והוי הפרה בטעות: ב' ונראה דדוקא בנדר שאינו נוגע אלא לעצמו הוא דניתר בפתח מעצמו דלא הוי דברים שבלב. דבדברים שבינו לבין עצמו לא שייך דברים שבלב. משא"כ בהפרה שהוא לאשתו הוי דברים שבלב וראי' לזה דהא בהפר אחד וקיים וחזר המקיים ונשאל על הקמתו דלא מהני. וקשה דאם הי' לו פתח א"כ מעיקרא לא חל ההקמה ואף שחכמים הצריכו שאלה מ"מ הכא לא אפשר אלא ודאי כדכתיבנא: ג) נסתפקתי בהא דקי"ל אין מתירין את הנדר עד שיחול אבל מפירין את הנדר קודם שיחול. וע"כ דמקימין ג"כ קודם שיחול דהא קי"ל כל שאינו בהקמה אינו בהפרה. דמה"ט אין מפירין את הנדר קודם שתדור. אם יכול לישאל על ההיקם קודם שחל הנדר שלה. דלא עדיף ההיקם מהנדר עצמו. דכל עצמו שמועיל שאלה להיקם הוא משום דאקומי נדרא כנדרא הוא. וכיון דעיקר נדר לא הגיע זמנו. ממילא לא הגיע זמנו של היקם: ד' ונראה דלא מהני שאלה. ובזה נראה ליישב שיטת רש"י בפרק המדיר (דף ע"א) דמוקי מתני' דהמדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה אף לשמואל דס"ל דרישא דמתני' דעד שלשים יום יעמיד פרנס אפי' בסתם דימתין שמא ימצא פתח לנדרו דהבמ"ע דנדרא היא וקיים לה הוא וקסבר הוא נתן אצבע בין שיני'. ופרש"י דאין להמתין שמא תמצא פתח לנדרה דממנ"פ אם לא תרצה להיות עמו לא תבקש פתח. והקשו בתוס' דא"כ מאי פריך לקמן. באמרה הנאת תשמישך עלי אם אתקשט ותתקשט ותאסר ותמתין. דהא בנדרה היא לא שייך שתמתין. ונראה דרש"י ס"ל כשיטת הרמב"ם והטור דאף לאחר יום שמעו יכול לישאל על ההיקם ולהפר לה. ופריך לקמן שתמתין שמא ימצא שאלה על ההקם. וא"ל א"כ ה"נ נמתין עד שישאל על ההקם. דהנה צריך להבין לפירש"י מה יועיל לה הגירושין. וע"כ לומר לשיטתו דמעיקרא נמי ידע דתלינהו בתשמיש אלא שאסרה הפירות והתכשיטין והתנאי הי' התשמיש (וע"כ פריך וקישוט מי הוה עינוי נפש ותירץ דהנדר הי' על התשמיש והתנאי הי' הפירות והקישוט] ולפי זה לא הי' יכול לישאל על ההקם עד לאחר התשמיש ותוכל לומר שאינה מאמנת לו שיש לו פתח ומערים לומר שיש לו פתח שאחר התשמיש לא תוכל לכופו על הגט שאח"כ לא יהי' תועלת לה הגירושין: ה) ולפי זה נראה דאין להוכיח שרש"י סובר דיכולה לישאל על נדרה אחר ההקם מדכתב שהיא לא תבקש פתח לנדרה. דהנה בפרק ואלו נדרים דבדברים שבינו לבינה לכי מגרש לה ונשאת לאחר חייל נדרה. דאין לו כח להפר רק כל זמן שהיא תחתיו. וממילא אם הקים יכולה לישאל לאחר הגירושין ונשואין לאחר דכי מגרש לה ונישאת לאחר פקע הקמה. וא"כ אם יהי' לה פתח תוכל לכופו אף אחר התשמיש שיגרשנה ויהיה לה תועלת שתוכל לישאל לאחר שתנשא לאחר על נדרה. דאף דפירות מקרי עינוי נפש. מ"מ כיון דתלנהו בתשמיש לא הוי רק דברים שבינו לבינה. שהרי אם היתה תולה אותו בדבר שאינו עינוי נפש ולא בינו לבינה אינו יכול להפר כלל: בספר פתחי תשובה יו"ד סי' רל"ד סק"ג הביא בשם תשו' רעק"א דאם הפר אחר הקמה ונשאל למחר על הקמה דמועיל הפרה למפרע. ואפי' להסוברים דאינו יכול לישאל רק ביום שמיעה. מ"מ אם הפר ביום שמיעה מהני. ולבבי לא כן ידמה. דהא במתני' (פ"ז) דיודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר דר"מ סובר לא יפר וחכ"א יפר כתב הר"ן דר"מ סובר לא יפר ביום זה ולא ביום שאחריו. דביום זה לא יפר משום דלא הוה ידיעה גמורה וביום שאחריו לא יפר דמ"מ הי' מקצת שמיעה ביום שלפניו וחכ"א יפר ביום זה דס"ל מקצת ידיעה ככל ידיעה אבל ביום שאחריו לא יפר ואחרים אומרים דר"מ אומר לא יפר ביום שאחריו אבל בו ביום מצי מיפר דס"ל דכיון דיודע שיש מפירין ידיעה מקרי וחכ"א יפר ביום שלאחריו דס"ל דכיון שאינו יודע שזה נדר לא מקרי ידיעה. ומבואר מדבריו בין ללשון ראשון בין לל"א דאם לא מקרי ידיעה לענין שאינו יכול