אבני נזר יורה דעה שיז

הרא"ש. שהרי כתב להדיא משום שחל שעה אחת שלא הי' יכול להפר. ולהנ"ל א"צ לטעם זה. אך בדברי הגמ' עצמה יש לפרש כן. והא דאמר קמ"ל דמפירין שניהם בבת אחת משום דאכתי לא פשט אם בעל מיגז גייז או מקלש קלוש. ולמ"ד מיגז גייז אכתי אשתייר בי' מלקות לזה קאמר הטעם דמפירין שניהם בב"א: ט) ומ"מ אין חילוק לענין הדין אם יכול להפר פעם שנית. דודאי אם אמרינן מיגז גייז דאין יכול להפר עוד אפי' לדעת הר"ן. דהא כתב הר"ן לקמן דאם הפר הבעל ומת ונתארסה דס"ל לב"ש דחוזר האב ומיפר חלקו של בעל. ופי' הר"ן דמשום דס"ל מיגז גייז ומכי הפר בעל אסתלק לי' ותו לא חזי נדרא לארוס כלל. וה"ה דהוא עצמו אינו יכול להפר עוד. דאי לא תימא הכי א"כ לא אסתלק ארוס לגמרי. וא"כ ממנ"פ אינו יכול עוד להפר: והנה הש"ע פסק דאם קיים אחד אינו יכול להפר עוד עם השני. ומשמע דאפי' לא הפר קודם הקיום. וצ"ע מנ"ל הא. גם מלשון הטור משמע כן. ונראה דהנה הרמב"ם פסק דאם הפר בעל ומת דאין האב חוזר ומיפר חלקו. ומ"מ פסק דארוס אחרון יכול להפר אעפ"י שהפר הבעל. ולדידי' ע"כ לומר דיש הפרה אחר הפרה. וקשה למה פסק דאם קיים אחר שהפר השני דאינו יכול עוד להפר: יא) עוד קשה אף לשיטת הטור שפסק דהאב יכול להפר. דהנה הטור באהע"ז סי' קכ"א כתב דאם עשה שליח לגרש ואח"כ נעשה קורדיקוס הגט בטל מה"ת. ובירושלמי אמרינן דאם נתן גט שיחול לאחר שלשים יום ובתוך שלשים יום נעשה קורדיקוס דדומה לעשה שליח ואח"כ נעשה קורדיקוס ונמצא דאף בזה בטל מן התורה. והנה מדברי הרא"ש שכתב דאף אם מת נשאר הנדר קלוש ומ"מ אם מת האב לאחר הפרה אין הבעל יכול להפר. ע"כ לומר דאף אח"כ כשמיפר השני צריך כח הראשון. דאל"כ האי מקלש דידי' והאי מקלש דידי'. ועיין בר"ן (ע"א:) בד"ה ומיגז גייז. וכן לשיטת הרמב"ם שפסק דבהפר הבעל ומת דאין האב יכול להפר ע"כ לומר דס"ל דנשאר הנדר קלוש. דאל"כ אמאי אין יכול לירש. וא"כ אמאי לא יוכל האב להפר. וע"כ לומר ג"כ דסבירא לי' דצריך כח הראשון אף בעת שהפר השני ג"כ: יב) וכן לדעת הר"ן אף דס"ל דכשמת נתבטלה הפרתו לגמרי ומכח זה האב יכול לירש. מ"מ מוכרח לומר לדעתו דבעת שהפר השני צריך הפרת הראשון. שהרי כתב בד"ה שמע אבי' כו' ולא הספיק הבעל כו' ומת האב דלא הספיק לשמוע. רבותא קמ"ל דהוה אמינא כיון שקלש הנדר כל כך להאי פורתא תסגי הפרת בעל וקשה הא ע"כ כשמת נתבטלה הפרתו. דאל"כ אב גייז דילי' ובעל גייז דילי'. כמו שהוכיח הר"ן בד"ה ומיגז גייז הנ"ל. וכיון שנתבטלה הפרתו אין חילוק בין אם ההפרה חזקה או קלושה. דהכי מוכח ממ"ש הר"ן לקמן בדיבור שאח"ז. וכי תימא הני מילי אב דחמיר אבל בעל הוה אמינא דמשום האי אקלושי לא מצי מיפר ליתא דאי הוה אקלושי כו' אלא ודאי דכי מיית בטלה הפרתו ה"נ לא שנא. עכ"ד. ומה הוכחה דילמא הפרת אב דחמיר לא בטלה. אלא ודאי דאין לחלק בהפרה השמנה היא אם רזה וא"כ קשה כנ"ל: יג) וע"כ לומר דהא דכתב הר"ן דע"כ נתבטלה הפרתו דוקא לב"ש היא דכמו שהראשון יכול להפר חצי' שלו בלא השני. ה"ה דיכול השני להפר חצי' שלו בלא הראשון. משא"כ לדידן דקי"ל כב"ה שפיר הוה מצינן למימר דלא בטלה קלישתו. ומ"מ אין השני יכול להתיר הנדר לגמרי בלא הפרת הראשון. וכיון שמת בטלה הפרתו וקלישתו לא נתבטל (וכן סובר הרא"ש באמח]. ומ"מ לפי האמת נתבטלה אף קלישתו דמה"ט יכול האב לירש חלקו אף בלא הפרת בעל. ומ"מ זה נשאר אף לפי המסקנא דאין השני יכול לעשות כלום בלא הראשון. וא"כ קשה כשהפר הבעל ונעשה גוסס אם יפר אז האב לא יהי' ניתר הנדר דגוסס לאו בר הפרה הוא. שהרי הוא כמת לענין קנין וכל דבר שצריך דעת. וכיון שעבר שעה שאין הפרתו ראוי להצטרף נתבטלה הפרתו כמו אם קיים אחד. עיי"ש בהרא"ש שכתב הטעם כיון שהי' ביניהם שעה שאין הפרתם ראוי להצטרף. וה"נ דכוותה. וא"כ אם הבעל הבריא אח"כ לא הי' יכול להפר אח"כ דאין הפרה אחר הפרה ואיך יהי' האב עדיף מבעל: יד) אך לשיטת הרמב"ם לפי פירוש הב"ח וח"מ וב"ש דאפי' בשוטה שאין סמי' בידן אינו בטל השליחות מה"ת רק מדבריהם החמירו באשת איש שמא יאמרו גירש וה"ה בלאחר ל'. ה"נ יכול הפרת בעל לחול אז. אבל לשיטת הטור ולדעת המחבר בדברי הרמב"ם דדוקא בקורדיקוס דסמי' בידן מהני מה"ת קשה: טו) ע"כ נראה לדעתם דהיינו טעמא דהנה לקמן (ע'.) בעי הש"ס קיים ליכי שעה מאי ולא איפשטא. והנה הא דנשאלין על ההיקם אף דעד אותה שעה שנשאל הי' הנדר מקוים. היינו משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ואפי' אם הפר קודם שנשאל ואח"כ נשאל מועיל הפרתו הראשונה כדאיתא בש"ע רל"ד סעיף כ"ב. אבל הכא אם הי' מיפר קודם שנשאל לא הוה מועיל הפרתו כיון שאינו ראוי להצטרף ונמצא שהועיל הקמתו לשעה ואינו יכול עוד להפר: טז) אמנם כל זה לפי דעת המחבר בדעת הרמב"ם דמת הבעל אחר שהפר אין האב יכול להפר. אבל לפי שיטת הט"ז שפירש דברי הרמב"ם באופן אחר. ולפי שיטת הב"ח וח"מ וב"ש שכתבנו לעיל שפיר י"ל שהרמב"ם סובר כהרא"ש דאין הפרה אחר הפרה. אבל אי קיים אחד קודם שהפר השני יכולים להפר ותו לא מידי: יז) שם בר"ן ד"ה וחזר המקיים ונשאל על הקמתו הקשה הרשב"א מ"ש מהמקדש את האשה על מנת שאין עלי' נדרים ואח"כ נמצאו עלי' נדרים והלכה אצל חכם והתירה דמקודשת אלמא חזינן להנהו נדרים כמי שלא הי' כלל. ונראה שהרשב"א והר"ן לשיטתייהו דאפי' התירה אחר שנודע לבעל מקודשת. אבל לדעת התוס' שם דדוקא קודם שנודע לבעל. משום שאין דעת הבעל שיתבטלו הקידושין עד שידע בנדרים ויקפיד. והא דחכם עוקר הנדר מעיקרו צריך לומר דאל"כ הי' מקפיד על העונש שהי' עליו קודם שנשאלה. א"כ לק"מ: והנה בש"ע פסק שם כהתוס'. וא"כ מה שכתב הש"ך תירוץ הר"ן על דברי המחבר הוא ללא צורך. ואפשר דאל"כ הי' קשה מהא דאם נשאל על הראשונה השני' חלה ודו"ק: