אבני נזר יורה דעה שטז

נדרם אחר שיגדילו. או שיאמר עד שיגדילו ואח"כ חללו. אבל לשון הרמב"ם מורה דבאמת אם עברו לוקין. רק שאין לוקין עכשיו רק אחר שיגדילו וכעין זה כתב הרמב"ם גבי קטן הבא על שפחה חרופה שחייב אשם. ומ"מ אינו מביא הקרבן עד שיגדיל וה"נ קאמר שהמלקות הוא אחר שיגדילו. או דס"ל דקטן לאו בר קבולי מלקות הוא. או משום שאי אפשר לקבל עדות על הקטן כדאיתא בפרק הגוזל ומאכיל דחשיב שלא בפני בע"ד: טו) וע"כ ניחא מה שהקשינו בקושיא ח' למה לא הביא הרמב"ם אם הקדישו ונהנה. ולמה שכתבתי ניחא דהקדש דין אחר יש לו דהקדיש ואכל אינו לוקה כלל. דכיון דליכא מעילה גבי קטן דלא אתרבי למעילה שוב לא הוי חילול כלל. ע"כ עשה להקדש בבא בפ"ע דוקא אכלו אחרים לוקין אבל הוא אם אכל אינו לוקה כלל. ממילא ניחא שלא הוצרך להביא דאינו מביא קרבן. כיון שלפי פירוש זה אחרים לוקים משום מעילה. וה"ה דמביאים קרבן. דאילו בל יחל ס"ל לרמב"ם דליכא באחרים רק משום מעילה. רק הוא אינו עובר משום מעילה. וזה לא הוצרך להביא דממילא מבואר מדהוא אינו לוקה אם אכל: סימן שא א נדרים (ס"ז.) במשנה נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדרי' הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר ואצ"ל שקיים אחד מהם. פי' המפרש ולא הפר הבעל ששתק מעל"ע אינו מופר ששתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה. וצ"ל לפירושו דפירוש אינו מופר היינו שאינו מופר כלל ואפי' מקלש אינו. דאל"כ למה לי ביטול של הבעל תיפוק לי' שהאב לבד אינו יכול להפר כל הנדר. ולפי זה ניחא מה דלא תני עד שיפירו שניהם. דאי הכי הוה משמע דאם האב לבד הפר שאין הפרתו כלום אף אם עדיין לא שתק הבעל מעל"ע וזה אינו. אולם הר"ן דקדק מה דלא תני עד שיפירו שניהם. וצריך להבין למה נד הר"ן מפירש"י: ב) ונ"ל דהנה צריך להבין לשיטת, המפרש קושית הגמ' ואצ"ל אם קיים אחד מהם. למה אצ"ל. הא צריכי טובא דאי מרישא הוה אמינא משום דשוב אין הפרת אב ראוי להצטרף וכמו מת אחד מהם דבטלה הפרתו. אבל בקיים אחד דעדיין יכול לשאול על הקיום. אימא דלא בטל הפרת השני. ואף שלפי האמת אף אם נשאל לא מהני זה לפי המסקנא. ואל"כ דאצטריך היכי דנשאל. אפי' לא נשאל צריך למיתני כנ"ל: ג) ונ"ל עפ"י דאמרינן בפרק שבועות שתים בתרא אכלה כולה אין נשאלין עלי' אם נשתייר עלי' כזית נשאלין עלי' ומוקי לה הש"ס בין בלא אוכל בין בשלא אוכלנה ומבואר דבלא נשתייר כזית אין נשאלין עלי' והטעם כיון דאין בו מלקות שהרי אם נשבע על כל שהוא נשאלין עליו. וא"כ אם נאמר דלא פקע הפרתו הראשון משום שהשני בידו לישאל על הקמתו ולא יהא בנדרה מלקות לא יוכל השני לישאל על הקמתו דהא עיקר הטעם דנשאלין על ההיקם הוא משום דאקומי נדרא כנדרא הוא. וכיון דנדר גופי' אין בו מלקות לא עדיף ההיקם מהנדר ודו"ק: ד ואין לחלק בין נשבע על ככר ואכלה דבשעה שנשבע הי' כל הככר קיים. אבל הכא דבשעה שהוקם כבר הי' הנדר מופר מקצתו וההקמה קיימת כמו שהי' בתחלה שפיר מהני שאלה. דאם כן מה הוכיחו התוס' בפרק שבועות שתים דאם נשבע שלא אוכלנה דאף אם שייר פחות מכזית כבר עבר על שבועתו דאל"כ הנשבע שלא אוכל כל שהו נמי לא יועיל שאלה עכ"ד. אימא שאני התם דמעיקרא לא חל השבועה רק על כל שהו. ואם כוונת התוס' דהכא נמי מעיקרא לא חל השבועה רק על כל שהוא. שהרי כל הככר חוץ מכל שהוא אין בו איסור כיון שלא נשבע רק על כולה. וכדעת הש"ך סי' רל"ח ס"ק י"א. דא"כ למה הביאו ממרחק לחמם הי' להם להביא ראי' ממימרא דרבא גופי' דאם נשתייר כזית נשאלין עלי' אלא ודאי שאין לחלק בכך. וא"כ אי אפשר לומר שלא בטלה הפרתו מפני שהשני יכול לישאל על הקמתו. דז"א דכל זמן שלא בטלה הפרתו אין השני יכול לישאל על הקמתו: ה) וכל זה לדיעה ראשונה במחבר סי' רל"ד סעיף מ"ט דאף לאחר יום השמועה יכול לישאל על ההיקם ולהפר לה. אבל להר"ן דס"ל דדוקא ביום שמועה יכול להפר לה. שוב הדר קושיא למקומה דראוי להצטרף ע"י שאלה בו ביום. וא"ל הא לא נשתייר שיעור שיתחייב עליו מלקות. ז"א שאם לא ישאל על ההיקם בו ביום תתחייב על נדרה מלקות מחר ודו"ק: ו) ולפי זה נראה ליישב שיטת הרא"ש דאם הקם הב' אחר הפרת הראשון אף אם נשאל על ההקם אינו יכול להפר עוד עם השני והרשב"א הקשה ע"ז מהא דאמרינן לקמן דהפר בעל ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר אב ומיפר חלקו של בעל. הרי דיש הפרה אחר הפרה. ולהנ"ל ניחא. דהנה דעת הרא"ש לקמן (ס"ט.) בד"ה אבל ב"ה סברי דאף אם מת הבעל ובטלה הפרתו מ"מ נשאר הנדר קלוש ונראה דה"ה אם קיים אחד אחר הפרת השני דאף שבטלה הפרת הראשון מ"מ נשאר הנדר קלוש. דאע"ג דהכא אינו ראוי להצטרף. הא התם בהפר האב נמי אינו ראוי להצטרף ואעפי"כ נשאר קלוש ועיי"ש בהרא"ש. וא"כ לא מהני שאלה להקמה ודו"ק: ז) אמנם מדבריו לקמן שכתב דבהפר הבעל יכול האב להפר משום מתוך שמפר חלקו מיפר נמי חלק בעל. וקשה הלא בהפר אב נמי נתבטלה הפרתו וצריך להפר חלקו פעם שנית ונימא מתוך וצ"ל דס"ל דהתם משום דאין הפרה אחר הפרה. משא"כ בהפר הבעל שאינו מיפר חלקו שני פעמים. וע"כ יכול להפר חלק בעל אף שכבר הפירו בעל ואין הפרה אחר הפרה משום מתוך כנ"ל: ח) וצ"ל לדעת הרא"ש הא דאמרינן לקמן דאם הפר הבעל ומת ונתארסה דאבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי'. וקשה בשלמא האב יכול להפר משום מתוך. אבל הארוס האיך יכול להפר חלק בעל שמת הלא אין הפרה אחר הפרה. וצ"ל דכיון דקודם האירוסין הי' יכול האב לבדו להפר אף שהי' קלוש. ממילא כשנתארסה נתרוקן חצי' לארוס. וטעם הנ"ל דאינו יכול לישאל על הקמתו כיון שנקלש הנדר אין לפרש בדבר