אבני נזר יורה דעה שיג

דוחה אלא דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה. וא"כ נדר דאיתי' בשאלה שפיר ניליף מנזיר דדחי ל"ת ועשה. ותרצת דהנה משום שישנו בשאלה ראוי שאפי' ל"ת לבד לא ידחה שאפשר לקיים שניהם ע"י שאלה. אך י"ל דכמו לענין דבר שיש לו מתירין לא חשיב תרומה דשיל"מ כיון שאין מצוה לישאל. וע"כ י"ל דמיירי בנזיר נדבה שפחז יצרו עליו כו' ובכהאי גוונא י"ל שאין מצוה לישאל אבל בנדר על דבר מצוה דהוי נדר רשעים ודאי. ודאי מצוה לשאול. ואפשר לקיים שניהם ע"י שאלה. אלה דבריך: ב) והנה החילוק שבגמ' בין תרומה דלאו מצוה לאיתשולי מפרש לה בנקה"כ ריש הלכות חלה משום דאין נשאלין על הקדשות שלא מתוך הדוחק כמ"ש הרמב"ם סוף הלכות נדרים. ושם מבואר דאפי' נזיר נדבה כאילו בנה במה והמקיימו ולא נשאל עליו כאילו הקריב עליו קרבן. ומשום דהי"ל לפרוש מיין מותרות וכיוצא בלא נדר יע"ש. ופשוט דבנזיר נשאלין שלא מן הדוחק אפי' נזיר נדבה. ומקרא מלא הוא וכפר מאשר חטא על הנפש: ג וגם הקושיא דאפשר לקיים ע"י שאלה אינו קושיא דחרטה דהשתא הא לא מהני לשאלה. ואם אין לו חרטה דמעיקרא אי אפשר לו לשאול. וכהאי גוונא בשבת (קל"ג) באומר לקוץ בהרתו דבני אני מכוין לא אמרינן לי' לא תכוין. דהרצון אינו בידו. וכן בזה אם באמת אין לו חרטה דמעיקרא חשיב אי אפשר לקיים שניהם: ד) גם הדמיון לדשיל"מ אינו. דשם שבאמת מן הדין בטל רק שטוב יותר בהיתר גמור וכיון שאין נשאלין על הקדישות אלא ע"י הדחק אין זה היתר גמור וטוב יותר לסמוך על הביטול. אבל זה ודאי טוב יותר שישאל אף שאין נשאלין אלא ע"י הדחק משיעבור על ל"ת גמור: ה) ועיקר הקושיא על נדרים חלין על דבר מצוה דלדחי את הל"ת ועשה דנדר משום דאיתי' בשאלה. לדידי אינו קושיא. דהא בגמ' מפרש לה באומר ישיבת סוכה עלי דהעשה דסוכה אינו שוה בכל דליתי' בנשים. ואינו שוה בכל ג"כ קולא כמו איתי' בשאלה. דבגמ' קאמר לענין גילוח זקן דכהן משום דאינו שוה בכל. וראשו דנזיר משום דאיתי' בשאלה. וע"כ כמו שעשה חמור אינו דוחה לל"ת ועשה החמורים. כמו כן עשה הקל משום שאינו שוה בכל אינו דוחה עשה ול"ת הקלים דאיתנהו בשאלה. ולק"מ אהא דנדר חל על דבר מצוה כו'. אך המל"מ הקשה על החינוך שכתב הא דנדר חל על מה שמצוה לאוכלו. ומשמע אפי' במצות אכילה דמצה דנשים חייבות בה ד"ח ושוה בכל על זה הקשה שפיר: ו) אך ראיתי בתשו' רשב"א חלק ג' סי' שג"ם הקשו לו קושיא דלידחי על מתני' בפי' הגמ' דישיבת סוכה עלי יע"ש שתי' דלא נוכל ללמוד מעשה דמצורע משום דיש בה משום שלום בית (ובישובו מיושב גם החינוך] אך יש לתמוה למה לא תי' בפשיטות כמ"ש משום דסוכה אינו שוה בכל. ונראה שרשב"א לטעמי' דפסק כר"י ור"ש נשים סומכות רשות. והנה סמיכה דידהו אף שפטורות הואיל ויש להן שכר כמו שאינו מצווה ועושה דוחה לאיסור עבודה בקדשים. כ"ש שבאנשים דוחה דחשיב שוה בכל. ולא נגרע מחמת שאין מחויבות כיון שאם עושות מקבלות שכר. ודוקא גילוח זקן דלא שייך בנשים חשיב אינו שוה בכל. ואין להאריך בזה יותר. תגדל מעלה מעלה בתורה: כחפץ אביך זקינך דו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן רצט להנ"ל. א) על מה שכתבתי דבנזירות נשאלין שלא מדוחק משום דכאילו בנה במה. על זה הקשית (הא לב"ש דאין שאלה בהקדש גם בנזירות אין שאלה. וא"כ לב"ה נהי דיש שאלה בהקדש. מ"מ כיון דנזירות דינו כהקדש אין נשאלין אלא מדוחק: ב) לא מחכמה שאלת זאת. דלב"ש דאמרו אין שאלה מועיל בהקדש ודאי גם בנזירות אינו מועיל. אבל לב"ה דמועיל שאלה רק לכתחילה אין נשאלין אלא מדוחק. ממילא בנזירות דכאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן מצוה לישאל. וזה הטעם דבנדרים מצוה לישאל משום דכאילו בנה במה. ובודאי בנזיר יותר חשוב כבמה. שהרי כתב הר"ן הא דמדמה נודר לבמה משום שמוסיף על איסורי תורה הכוללת כן במה מוסיף על המשכן שהוא לכל. וזה יותר בנזיר דנדר אינו מוסיף לאו ולאו דנדר לא יחל. ועל זה הכל מוזהרין. רק כל זמן שלא נדר אין לו מה שיחלל, אבל נזיר מוסיף לאו דטומאה ולאו דגילוח ולאו דיוצא מן הגפן ויותר חשוב במה ומצוה לישאל. ואף דנזיר נדבה. נדר נמי סייג לפרישות: אביך זקינך הק' אברהם. סימן ש בסוגיא דמופלא הסמוך לאיש. א) במס' נדה (דף מ"ו) אמר ר"ה הקדיש [מופלא הסמוך לאיש] ואכל [את הקדישו] לוקה [ואע"ג דבמילתא אחריתי לאו בר עונשין הוא] שנאמר איש כי יפליא לנדור ולא יחל דברו כל שישנו בהפלאה. ישנו בבל יחל וכל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל. מתיב רב הונא בר יהודה (לרבא) לסיועי לר"ה לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה ולאיסר ולבל יחל יכול יהא חייב על הקדשו קרבן ת"ל זה הדבר קתני מיהת לאיסר ולבל יחל חייב אימא לאיסור בל יחל איסור בל יחל מה נפשך אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי ואי מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא איסור נמי ליכא פרש"י דהא אי אתי רבנן לתקוני הכי תקון שלא יאכלו אחרים את הקדשו או הוא לכשיגדיל אבל בקטנותו לא באו לאסור עליו דקטן לאו בר קבולי עלי' תקנתא דרבנן הוא] לאותן המוזהרים עליו ש"מ קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין עליו להפרישו הכא במאי עסקינן כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים עכ"ל הגמ' ויעיי"ש כל הסוגיא: ב) הנה יש לדקדק טובא בסוגיא א'). למה נקט ר"ה בהקדיש ולא בנדר דבי' כתיב לא יחל. ב'). יש לדקדק קצת למה צריך קרא למעט ממעילה כיון