אבני נזר יורה דעה שיב

סימן רצו לרב אחד. א) דבר מי שנדר ליתן מעשר מכל מה שירויח. אם מועיל לזה שאלה לחכם. דעל מה שירויח אחר השאלה לא יועיל השאלה דאין מתירין הנדר עד שיחול. ודעת כבודו כיון שהותר מה שכבר הרויח הותר כל הנדר. כדין נדר שהותר מקצתו הותר כולו: ב) לדידי מספקא לי בזה. דאפשר שזה בשכל הנדר ראוי להתיר ע"י שאלה. בזה אמרינן כיון שנשאל על מקצתו כאלו נשאל על כולו אבל לא כנ"ד דעל מה שלא הרויח עדיין אינו ראוי להתיר. אפשר שגם ע"י התרת חלק האחר לא הותר. ונראה שזה ספק מהר"ם בר ברוך שהביא הש"ך סי' רל"ט. ואמנם לפי מה שהביא הש"ך פי' מהר"ם מינץ דהספק הוא שמא שני שבועות הם. ובנ"ד ודאי חד שבועה הוא ליתן מעשר. אך לדעתי הקלושה הספק אפי' בחד שבועה כנ"ל: ג) והנה כבודו מייתי דברי התשב"ץ דמתיר כהאי גוונא אך הוקשה לו דברי התשב"ץ דשם המעשה דמה שהרויח כבר אכל. וכתב התשב"ץ דפטור על זה כמו מזיק מתנות כהונה או שאכלם. וא"כ על מה יחול השאלה, מה שהרויח כבר אכל ואין נשאלין ומה שלא הרויח עדיין לא חל הנדר: ד) אך לדעתי נראה שגם על מה שלא הרויח עדיין נקרא חל הנדר שיתן מעשר ריוח. ואף שעדיין אין לו ריוח. שהרי כתבו תוס' יבמות בכולל דאמרינן מיגו דאיתסר בשאר אחוותא אף שאין אחיות אחרות אמרינן מיגו דחל על שאר אחיות אם הי' אף שעכשיו אין אחיות. ה"נ חשיב חל ליתן מהריוח אף שאין ריוח. והא דאין מתירין עד שיחול היינו בתולה נדרו בדבר אחר אם ארחץ וכדומה דכל זמן שלא רחץ מותר בדבר זה שנשאל עליו. משא"כ בנ"ד גם עכשיו מחויב במעשר ריוח רק שאין לו עדיין ריוח ואף לרמב"ם דבעינן שיהי' הקרובות לפנינו דוקא. היינו בקרובות דוקא דאין אופן שיהי' לו כיון שאין לו עכשיו משא"כ בנ"ד שבכל שעה אפשר שירויח: הק' אברהם. סימן רצז ב"ה יום ג' נצבים תרמ"ג לפ"ק. החוה"ש לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י: א) מכתב קדשך הגיעני תמחול לכתוב לי דעתך באחד שרצה לגדור עצמו באיזה דבר וקנס עצמו באם יעשה כך יתן לצדקה כך וכך. ולבסוף נתחרט ורצה להתיר לו הנדר. וגם עבר על התנאי באופן שחל הנדר. אך אינו רוצה לפרט נדרו רק שאומר שיתירו לו על תנאי אם הוא מהנדרים שראוי להתיר עליהם כדרך שאומרים בהתרת נדרים בר"ה. אך כמדומה לי שכתבו האחרונים שזה אינו מועיל רק אם אינו זוכר הנדר: ב) אך נסתפקתי כיון שיש פוסקים דיש בנדרי צדקה משום אסמכתא דלא כמהר"ם כמבואר בב"י סי' רנ"ח בבדה"ב בשם הריב"ש והגהות מרדכי סוף מציעא ובאמת ראיית מהר"ם משום דכל נדרי הקדש הוא באופן זהאם נתן תתן את העם הזה בידי נסתרת לפי הכלל שכתב בתשו' הרשב"א דאסמכתא לא הוה אלא באם אינו רוצה שיתקיים הדבר אלא בדרך קנס: ג) וע"כ עכ"פ נסמוך על הפוסקים אלו לענין שלא יצטרך לפרוט הנדר. דמה דצריך לפרט הנדר הוא רק מדרבנן. ולא הוי ספק דרבנן הבא ע"י גלגול. כיון שהוא ספיקא דדינא וכמו שחילק מהרא"י בענין ספק דרוסה שאסור למכור לגוי. ומ"מ בספק דפלוגתא מותר. דלענין למכור לגוי נסמוך על הפוסקים שאינו דרוסה כלל. וכהאי גוונא מיקל בתשו' רעק"א באחד שלא רצה לפרט הנדר רק בפני איש סודו בן י"ג שנה ולא נבדוק משערות שיהי' עוד ג'. ולענין צריך לפרט הנדר דרבנן נסמוך על חזקה דרבא: ד) אמנם קשה עלי לפסוק כן מחמת שבש"ע לא הביא דעת המקילין. אך בתשו' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' כ"ה האריך בדין זה וצידד הרבה לומר דיש בצדקה משום אסמכתא. ומסקנת דבריו וכיון דפלוגתא דרבוותא הוא אזלינן לחומרא. הנה שהוא ספיקא דדינא ונוכל להקל בדין צריך לפרט הנדר. בפרט כיון שמתנים שאם אין להתיר נדר זה לא יהי' מותר. ואזיל טעם הגמ' משום מילתא דאיסור רק שנאמר לא פלוג רבנן. ובתוס' עירובין (ס"ה:) דלחומרא לא אמרינן לא פלוג. והיינו משום שהוא מילתא דרבנן יע"ש: ה) עוד יש לעיין כי בתשו' רדב"ז הובא בפתחי תשובה סי' רנ"ח סק"ז דאסור להתיר נדר לצדקה שמפסיד עניים. אך בטור סי' רנ"ח מפורש להדיא שיכול לישאל עליו. ואם הי' הב"ד אסורים הי' הוא עובר משום לפני עור וגו'. ובנדר דאסמכתא י"ל גם רדב"ז מודה. דדוקא בנדר דצדקה גמור. דלכתחילה אינו ראוי לשאול על נדר כזה דאין נשאלין על הקדשות אלא מדוחק. וכ"ש בצדקה. א"כ מה לב"ד להכניס עצמו בזה. משא"כ בנדר דאסמכתא דקיל טובא ובתשו' להרמב"ן סי' רנ"ה דנדר כזה ניתר בחרטה דהשתא. ובודאי נשאלין עליו שלא מדוחק כלל אין איסור לב"ד אבקשך שתמחול לכתוב לי דעתך כי הנני צריך להשיב שואלי דבר קודם ר"ה הבע"ל. תכתב לחיים טובים עת יתקע בשופר עם כל יוצאי חלציך כנפשך ונפש בנך הדו"ש הק' אברהם סימן רצח ב"ה ג' הברכה י"ג תשרי עת"ר לפ"ק. שלום לחביבי נכדי השנון יניק וחכים כמר שבתי נ"י. א) בדבריך היום עיינתי והוא ליישב קו' המל"מ על החינוך שהקשה בהא דנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות ליתי עשה וידחה ל"ת. ותירץ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. והקשה במל"מ דבריש יבמות מקשה דניליף מנזיר דעשה דגילוח מצורע