אבני נזר יורה דעה שיא

השליך לשופר אבל אם לא הי' כאן רק הפרשה לשופר הוי כאומר ה"ז ואינו חייב באחריות ופשוט: ט) מה שהוקשה לו לתי' רמב"ן אהא דכרכתו אחותו משום דהיכא דבעי נגיעה אינו מועיל מב"מ דמ"מ אינו ניגע. א"כ תפשוט איבעיא דר' אחא נגיעת רחם מקדש או אויר רחם מקדש מאיבעיא דרבא כרכתו ש"מ נגיעת כו' דאי אויר כו' נימא מין במינו אינו חוצץ. י"ל דלמא רבא גופי' מספקא לי' נגיעה כו' או אויר כו' והיינו ספיקא דכרכתו אחותו וכ"מ לשון הרמב"ן. ומה שהוקשה לו מהא דזבחים המקטיר קדשים ואמוריהן בחוץ חייב ופריך האיכא חציצה ומתרץ רב מין במינו אינו חוצץ והא התם נגיעה בעי כדכתיב על העצים (דמינה יליף פסול חציצה שם כפרש"י שם והיכא דכתיב על גם אויר חוצץ כדמוכח איבעיא דפ"ב דזבחים (דף י"ט) נכנס רוח בבגדו מהו על בשרו אמר רחמנא [או דלמא דרך לבישה בכך] הנה היכא דכתיב על גם אויר חוצץ. עי' תוס' פסחים (ס"ג) דמלת על פי' חכמים המקראות פעמים כך ופעמים כך לפי הסברא ע"ש. וע"כ אין לנו לדמות מעצמינו כי אין אתנו יודע עד מה איך פירשו חכמים המקראות: ידידו א"ח הדו"ש הק' אברהם. סימן רצד להרב הגדול דק"ק שידלאווצע: א) בענין תשו' רדב"ז ד' ווארשא ח"א סי' ס"ח באונס שהדין לו תהי' לאשה. אם אסר הנאתה עליו אינו חל. אשר כל ראיותיו וטעמו שם תמוהים כמבואר לכל מעיין. ידע כבודו כי מאז רשמתי על גליון רדב"ז שלי כן. גם ציינתי דברי תוס' מכות (ט"ז) ד"ה כגון דבאומר המאנס קונם תשמישך עלי חל הנדר: ב' מ"מ לדינא נ"ל שיש לדברי רדב"ז מקום. כי עיקר הדין שנדר חל על דבר מצוה כגון שאמר קונם לולב שאני נוטל משום שאין החפץ מצוה והוא אוסר החפץ. צריך להבין הלא גם הקונם אינו שהחפץ יאסור. רק שחל עליו איסור נגד אדם. ונגד אדם יש מצוה על החפץ. אך באמת אינו חובת הלולב רק שחוב על האדם ליטול לולב. משא"כ קונם הוא איסור חל על הלולב. וכן מצאתי בס' החינוך פ' יתרו מצוה ל' וז"ל והנדר חל אפי' על דבר מצוה כו' בנדר אינו מדבר אלא על הדבר שרוצה להכניס בגדר האיסור ועל אותו דבר ממש לא נתחייב הוא מעולם. והיינו דלא נתחייב ליטול לולב זה שאוסר עליו ואפי' אוסר על עצמו כל לולב שבעולם. מ"מ לא חל הנדר על שם לולב דהוי דבר שאין בו ממש רק על גופי הלולבים וכל לולב ולולב אינו חייב ליקח אותו דוקא. ע"כ חל על כל לולב ולולב. ועיקר הדברים דמצות לולב אינו חובת הלולב רק שיוצא י"ח בלולב ע"כ יכול להטיל קונם על הלולב: ג) ולפי"ז קונם דם זה שאני מכסה או דם קדשים מלזרוק לא חל הנדר כיון דהוא חובת דם זה עליו לכסות או לזרוק אינו יכול להטיל על הדם איסור עליו. ובאומר הנאת תשמישך עלי דחל הנדר אף דחיוב עליו על אשה זו לעשות רצונה והוא חובת האשה עליו. התם שאני שמצות עונה שמוטל עליו הוא רק לההנות האשה. ע"כ מצי שפיר לאסור הנאתו אף שממילא נצמח שאינו מהנה אותה. דומה ללולב שאני נוטל דאף שנצמח מנדרו ביטול המצוה חל הנדר כיון שאינו חובת הלולב. ה"נ בזה שאין הנאתו חובה: ד) נשוב לדין אונס. דהמצוה ולו תהי' לאשה, יש לומר. דכל ענין האישות בכלל המצוה. הן הנאתו הן הנאתה. וכן לשון המשנה האונס שותה בעציצו. מבואר שגם שתייתו. היינו הנאתו. מצוה. ואף שאם היא אינה רוצה אינו מצוה. היינו שאין חיוב לעשות בע"כ של האשה. וכן לשון הגמ' יכולה לעכב היינו שאומרת לא. וכן עוד לשון הש"ס כתובות (מ') אי אמרה לא בעינא. וכן הוא לשון הש"ס כתובות (ל"ט:) הא נמי מצער לה עד דאמרה היא לא בעינא לך. דהיינו ג"כ שאומרת לא. שהרי הראב"ד בס' בעה"נ גבי בני מורדת דאמרה לא בעינא לך. והיינו שאומרת שרוצה שלא ישמש עמה. אבל בסתמא שלא איכפת לה אם ישמש עמה או לא מה מורדת היא. מבואר דלשון לא בעינא שאומרת לא. בכה"ג אינו מחויב לישאנה וכן מותר לגרשה אבל באומרת שאין נ"מ לה מחויב לישאנה ואינו דומה לחיוב עונה שאם האשה מוחלת פטור. כי אינו רק חוב עליו לעשות רצונה. אבל הנאתו אין שום חיוב. משא"כ מאנס כל עניני אישות חובה עליו. ע"כ אין יכול לאסור הנאתה עליו. כנ"ל שלדעת החינוך דברי רדב"ז נכונים בעיקר הדין. מ"מ בתוס' מפורש להיפוך: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן רצה ב"ה יום ג' כ"ג למטמונים תר"נ לפ"ק. שוכ"ט לכבוד אהובי מחותני הרב הגדול המפורסם חריף ובקי איש חמודות מו"ה משה פינחס נ"י אבד"ק קוטנא: א) דבר השוחטים בעת ביאת מכתבו הייתי טרוד ולא ראיתיו וכעת מצאתי מכתבו. לפענ"ד על המסירת מודעא אין לסמוך כי מש"ך סי' רל"ב בראי' שהביא מרשב"ץ באלקנה משמע שאפי' במסירת מודעא לא מהני באינו מחשב בלבו היום: ב) ובמה שחתמו על דעת ב"ד והב"ד אינם מתרצים ג"כ אינו נראה שיועיל. ועיין בר"ן נדרים (ע"ג:) זה לשונו ואיכא דילפי מהכא שמי שנדר על דעת חבירו יכול חבירו להתיר נדרו שלא עפ"י חכם. והשיג עליהם הר"ן. והדרה על דעת ב"ד אינו מועיל רק שלא יהי' להם היתר בלא דעת ב"ד אבל לא שלא יהי' התחלה לנדרו: ג) אך הדבר ברור שיש להם התרה כיון שלא קיבלו מהם טובה. ודיעה ראשונה עיקר בש"ע דשלא קיבל ממנו טובה יכול להתיר. אך אולי הי' על דעת רבים ימחול להודיעני באיזה אופן הי' כי יש בעל דעת רבים כמה חילוקים ואז נעיין בדבר: ידידו אוהבו מחותנו דו"ש וש"ת בלונ"ח הק' אברהם.