אבני נזר יורה דעה שי

כה) האמנם כי לדעת הריב"ש הנ"ל שנזמים גם גרושה שמין לה וממילא הבעל יכול למוכרם וה"ה שיכול להקדישם חל ההקדש מצידו לבד. ואף שכתבנו שמסתבר טעמא דב"מ. מ"מ קשה לחלוק על הריב"ש. אך לדעת זו שאין לה כלום בנזמם לא מהני היא נדרה ובעל שתק כששמע כהא דסי' צ' ברמ"א כנ"ל תחילת דברינו. וממ"נ אין ההקדש חל לדעת הב"מ כיון שבטל הקדישה בשעה שנדרה שוב אינו חל. ולריב"ש הא לא אמרי' בי' שתיקה כהודאה. אך לפי"ז אם כה יאמר הבעל שכוונתו הי' בשתיקתו לעשותם נדר הא קי"ל בצדקה גמר בלבו מהני. אך אם כה יאמר שלא היתה כוונתו לנדור אותו רק שלא מיחה באשתו. לא נאמר שתיקה כהודאה וכן אם אינו זוכר כוונתו: כו) עוד יש מקום להתיר בכל גווני מאחר שמקבל הנזמים אומר כי מעולם לא הי' כוונתו להיות גזבר עליהם. א"כ הוי כצדקה קודם שבא ליד גבאי שמותר לשנותו לצדקה אחרת אף לא להכנסת כלה [וא"ל כבר זכתה כלה שכיוונה אלי'. ליתא שהוא לא שמע לכלה ידועה ונדרה בלי הסכמתו אינו כלום] וכיון שהוא עצמו עני יוכל לשנותו גם לעצמו כמבואר ברבינו אפרים פ"ד דב"ק [נדפס באלפס דפוס ווילנא] דלולי שזכה ר' יוסף עבור שאר עניים הי' יכול המקדיש ליקח לעצמו מאחר שהוא ג"כ עני. והא דלהזהיר העני על שלו אינו רק בלקט שכחה פיאה מ"ע. אך על היתר זה לבד קשה לסמוך. אבל באומר שלא היתה כוונתו לנדור רק שלא למחות באשתו או שאינו זוכר כלל כוונתו יש להתיר למעשה: הק' אברהם. סימן רצג שלום לכבוד אהובי חתן אחותי הרב הגדול המפורסם חו"ב כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק. א) בדבר השופר של צדקה של רמבעה"נ ז"ל שנגנב מה שבתוכה והי' מעות נדרים [בודאי השאלה שקיבלו תחילה על עצמם ואח"כ הפרישו והשליכו שם. דאי בלא קיבלו תחילה ה"ז אינו חייב באחריות] וכבודו פלפל שיהי' תלוי במחלוקת הרמ"ה עם ר"י הלוי סי' ר' דלדעת ר"י הלוי שהרשה בעה"ב להניח שם כליו דינן כסימטא דקונה באינו מחוסר מדידה. ה"נ קנתה השופר שנקנה במעות עניים אל העניים והוי כאתא ליד גזבר דאינו חייב עוד באחריות. אך לשיטת הרמ"ה דאין כלים של לוקח ברשות מוכר קונה אא"כ אמר קני שרוצה שיקנו לו כליו. א"כ נתינת רשות לא מהני לא קנתה הש לעניים וחייב באחריות. ושוב כתב די"ל בנ"ד גם הרמ"ה מודה כיון שהרשה השופר לצורך מעות עניים. וכן נראה. ועוד יתבאר: ב) אך יותר יש לחוש עפי"מ דקי"ל קטן אין לו חצר ומפרשו רי"ף ורמב"ם ורא"ש משום דחצר דגברא משום שליחות איתרבאי. וא"כ לא מהני במקום שלא ניחא לעניים לקנות כיון שעי"ז יפטור מאחריות. והה בערכין (ו') אמר ה"ז משתמש בה כי היכי דלחייב באחריותה. ופי' בשטמ"ק דהיינו הנאת הקדש [ר"ל עמים] וא"כ בנ"ד הקנין חובת עניים. ועוד דבריש הזורק דבאין עומד בצדה לא מהני בגט דחוב הוא לה. וה"נ כיון דחוב לעניים ואין עומדים בצד הכלי: ג) ואמנם כי לדעת הר"ן פ"ק דמציעא חצר משתמרת דמציאה משום יד איתרבאי. דכל מה שבידו של אדם בחצר משתמרת הוא נותן. אבל גט שאין רצונה לאו בחצר משתמרת היא נותנת. אדרב משליכתו מידה. וא"כ מעות אלו דניחא לעניים בהם שפיר מועיל משום יד. וגם הא דחצר דגברא משום שליחות לית לי' לר"ן. וחילוק שבין קטן לקטנה מפרש בחי' הר"ן באופן אחר. [ובנתיבות נעלם ממנו חי' הר"ן אלו ע"כ הוקשה לו]: ד) מיהו מסתמא קי"ל כשלשה עמודי הוראה וא"כ הוא רק משום שליחות. ומחמת שני טעמים אלו אינו קונה בע"כ של עניים ועי' פ"ק דגיטין הולך מנה לפלוני חייב באחריותו כו': ה) אך יש לפטור אף שאין העניים קונים ע"י השופר שמ"מ הא לא קיבלו עליהם רק להניח בשופר והגזברים באים ולוקחים. ומה שעליהם מוטל להניח בשופר כבר עשו ואין עוד אחריות עליהם. קצת דוגמא לזה בקצה"ח סי' ש"מ דיש עעם א"י אם פשעתי חשיב איני יודע אם נתחייבתי משום דשומר אינו מחייב בהשבה לבעלים רק הבעלים באים ולוקחים פקדונם. וה"נ מסתמא קיבלו עליהם כמו שהוא המנהג להניח בשופר והגזברים לוקחים וזה אינו חשיב חיוב עליהם: ו) אך שיש לפקפק ולומר דודאי הי' כוונתם חיוב שיבא ליד גזבר. דאל"כ לא יהי' זה קבלת מצוה גמורה אם לא הי' חיוב עליהם שיהי' העניים קונין אותו. וכ"ש שיש לומר דבצדקה אם אין מקבל עליו רק ההפרשה לא חל חיוב כלל. ודוקא הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה דפי' בקצה"ח סי' ר"ג דלא קיבל עליו רק חיוב ההפרשה. היינו משום דעולה בהפרשה לבד נעשה ממון גבוה והרי קיבל עליו לתת להקדש. משא"כ בקיבל עליו הפרשה לעניים לא קיבל עליו לתת לעני דבהפרשה לבד לא נעשה ממונם ועי' בס' ח"י: אך י"ל שלעולם כוונתם לא הי' לחייב עצמם רק בהפרשה לשופר ולהקנות להעניים בהפרשה זו ע"י השופר וכאשר יהי' הפרשה על דרך זה שוב יהי' זכות לעניים הקנין ויקנו ע"י השופר. ואף לדעת רמ"ה כיון שהי' כוונתם כך שיקנו והוי כאומר זיל קני. ע"כ י"ל שאין חייבין ליתן שנית: ח) מ"מ נראה דחייבין באחריות שהרי האומר הרי עלי קרבן חייב באחריותו עד שיזרק הדם. ואף שאין על הבעלים לעשות רק עד קבלת הדם ומשם ואילך כהנים שד"ר עושים. מ"מ חייב באחריות עד שיזרק הדם ע"י כהנים הגם שיש לחלק דהכא אם יהי' כוונתו רק חיוב על הנחה לשופר יקנו העניים ג"כ ויהי' מצוה גמורה אין נראה לחלק בכך בלא ראי' לענין מעשה. ומה"ט גם אם נאבד משופר שבבהמ"ד יש לחייב משום דחצר דגברא ובאינו עומד בצידו אינו קונה רק משום שליחות והכא חוב הוא לעניים שיפטור מאחריות. מ"מ פשוט דהיינו כשקיבל על עצמו ושוב