אבני נזר יורה דעה לא

דיתר כחסר. אלא כמ"ש הרמ"א סי' ל"ה סעי' ה) [שכתב דפיצול מגבה ויש גומא תתתיו לנוח בו אינו עתיד להתפרק כשאר יתרת וכשירה משמע דטעם פסול היתרת משום סופו להתפרק] ועל כרחין לומר כן לפמ"ש המרדכי גבי יתר רגל דאינו פסול אלא כשעומד במקום שראויים הרגלים להיות [ולפי"ז יתרת מגבה שאינה במקום שרגילין האונות להיות למה יפסל] ועל כרחין לומר כמ"ש הרמ"א דהכא הטעם משום דסופו להתפרק וכשעומד בדרא דאוני כשר ולא אמרינן יתר כחסר משום דהוי תרי רואין וביתרת מקמא דכשר נראה דהוא מטעם הנ"ל דמשום יתר כחסר אינו פסול משום דהוי תרי רואין ומשום סופה להתפרק ג"כ אינו פסול. דדוקא מגבה פסול משום דמתחכך בצלעות. [אמר המגיה לפי"ז יתישב לנו קושית רעק"א על הרמ"א דמשמע יתרת מגבה פסול מטעם סופה להתפרק. ובס"ק ל"ט הביא הש"ך דברי דרכי משה דהוא מטעם יתיר כחסר. ויצא רעק"א לידון דדברי הרמ"א לאו דוקא. ולהנ"ל ניחא דהדרכי משה שם מיירי לשיטת הפוסלין יתרת מקמא ועיין בש"ך. ולדידהו ע"כ מטעם יתיר כחסר. אבל הרמ"א דמכשיר יתרת מקמא הטעם דמגבה טריפה משום דסופה להתפרק] ו) והט"ז (סק"ד) כתב דטעמא דרמ"א בשני וורדות דפסול אף דיתרת מקמא כשר משום דעומד במקום הוורדא אמרינן יתר כחסר. ולפי זה על כרחין דרמ"א לית לי' טעמא דתרי רואין וסובר כרש"י דגם גבי אונות י"ל יתר כחסר ומשום דחד רואין הוא כנ"ל (אות ה). ומ"מ יתרת מקמא כשר כיון דהוא שלא במקום דרי דאוני. וכמו ברגלים דכשר כשהיתרת אינה עומדת במקום הרגלים. (ויתרת בדרי כשר משום דרביתייהו ומטעם זה הכשיר הט"ז כשהוורדא שני' עומדת בשמאל. ועל כרחין לומר כן לשיטתי' דאין לומר דכשר יתרת מקמא משום דדרכו להיות. דא"כ גם בשני וורדות בימין יכשר משום דהוא רביתי' וכמו יתרת בדרי דאוני דכשר ולא אמרינן יתר כחסר. וע"כ כתב הט"ז (בסוף הסימן) דיתרת מקמא אינו משלים כיון דאין דרכו להיות יתרת מקמא. ודינו כמו וורדא בשמאל דאינו כשר אף להרמב"ם. דאל"כ אמאי פסול שני וורדות דהט"ז לא מחלק דיתרת דרכו ולא וורדא כמ"ש הש"ך (סקי"ז). דא"כ מה קשה לי' מיתרת מקמא לשני וורדות. אך דעת הש"ך (סקי"ז) דמשום הכי יתרת מקמא כשר משום דאורחי'. ועל כן מסתפק (בס"ק מ"ב) אי יתרת משלים: ז) נחזור לשיטת הגאונים דלשיטתייהו מיושב דסוברים דחסר בריאה פסול משום סופו לנקוב וע"כ יתרת בדרי כשר לא משום דרביתייהו אלא משום דתרי רואין לא אמרינן. וע"כ אינו משלים משמאל לימין כמו וורדא בשמאל. אך להרמב"ם שכתב להדיא דיתרת מגבה פסול משום דיתר כחסר. ואזיל לשיטתי' דחסר פסול מצד עצמו. ע"כ יתרת בדרי דכשר משום דהיינו רביתייהו ואעפי"כ אינו משלים משמאל לימין בדרי ואיהו כתב להדיא דפסול חליף משום דחסר בצד הימין. וא"כ קשה אמאי כתב דמשלים וורדא בימין. וצ"ל או דמחלק משום דהוא באותו צד שצריך להשלים וכל מקמא מקרי בדרי. או דיתר בשמאל לאו היינו רביתייהו וע"כ אינו משלים: ח) ובדברי הרמב"ם יש מקום עיון. שבפרק ח' כתב דחסר אונא בימין טריפה רק כשלא הי' שם וורד בימין ובחסר אונא בשמאל לא התנה כלום משמע דוורדא בשמאל אינה משלמת חסרון שבשמאל כדברי הב"י ז"ל. ובהלכה שלאחרי' כתב שאם נתחלפו האונות במנינן והי' שם שתים בימין ושלש בשמאל בלי וורד מימין או שהי' הוורד עם השלש בצד שמאל טריפה שהיא חסרה בצד ימין. ומשמע דוורדא בשמאל כשר. דאל"כ בלאו הכי פסול אפי' הי' שלש בימין. וכיון דבשמאל אינו משלים על כורחך לאו היינו אורחי'. וא"כ נחשבי' ליתרת בצד שמאל ויפסל. כמו חליף דטריפה משום דחסרה בימין אף דבכלל הריאה אינה חסירה. וה"נ יפסל, וורד בשמאל דבצד שמאל הוא יתר אף דבכלל הריאה אינה יתר. וסבור הייתי לומר דבאמת וורד בשמאל פסול משום יתר כחסר. ומ"מ השמיענו הרמב"ם דאם הי' שלש משמאל דפסול. דבזה הוה אמינא דכשר. דאף אם נחשוב כנטל אחת בשמאל ישתייר שנים משמאל ואינו פסול רק משום דחסרה מצד הימין: ט) ואין להקשות א"כ למה לי טעמא דחליף תיפוק לי' דהו"ל חסר גמור. שהרי אין כאן אונא בשמאל שישלים דליכא בשמאל רק שני אונות שאחת חסירה מכח היתר שבשמאל היינו הוורדא. ז"א דאי לאו דאשמעינן רבא דחליף פסול והו"א דאונא שבשמאל כאילו עומדת בימין. וה"ה דוורדא שבשמאל כאילו עומדת בימין: י) אלא דהמחבר כתב להדיא דוורד בשמאל כשר ואעפי"כ פסק דוורד בשמאל אינו משלים והוא פוסק כהרמב"ם ועיין בב"י. וצ"ל דהרמב"ם דמכשיר יתרת בשמאל לאו משום דאורחי'. ואף דבגמ' אמר דביני וביני כשר משום כל חיוי ברייתא הכי אית להו. והיינו משום דמקמא אורחי' להיות יתרת דכיון דאינו לעולם יתרת הוא שוב כל יתרת מקמא כשר. ועיין בכרו"פ. ולפי"ז דאף דיתרת מקמא כשר. מ"מ אינו משלים ודינו כמו וורדא בשמאל. והש"ך דמסתפק דאפי' לרמ"א דוורד אינו משלים יתרת ישלים. היינו משום דאיהו מחלק לרמ"א בין שני וורדות ליתרת מקמא דוורד לאו אורחי' ויתרת אורחי'. אבל לט"ז שפיר י"ל דיתרת אף להרמב"ם אינו משלים ועיין לעיל ודו"ק: יא) שיטת הב"ח דוורד בשמאל כ"ש דמשלים. והא דכתב הר"ן דוורד בשמאל אינו משלים משום דלאו אורחי' היינו דאם עומדת בימין אינו משלים למנין אונות שחסרו בשמאל. דא"כ נצטרך להעמידה בשמאל ובשמאל לאו אורחי'. ומזה למד דאם חסר בימין והוורד בשמאל דמשלים לימין יע"ש. ותמיהני דהא הר"ן כתב עלה וכ"כ הרמב"ם (ולשיטת הב"ח צ"ל דכוונת הר"ן להא דכתב הרמב"ם בחסר בימין דלא הי' שם וורד ואלו בחסר בשמאל לא החנה. ש"מ דבימין אינו משלים לשמאל. וע"כ לא התנה בחסר בשמאל דבשמאל אין דרכו להיות וורד והרי הרמב"ם כתב דאם הי' הוורד עם השלש בשמאל טריפה משום דחסרה בימין. וישלים הוורד שעומד בשמאל לימין: יב' ונראה ליישב לפמ"ש הרמ"א דאם ארבע בשמאל ושלש בימין טריפה. וכתב התב"ש דזה ג"כ נקרא חסר משום דלעולם צריך להיות בימין עכ"פ כבשמאל. וא"כ הכא כיון דמשלים לשמאל ג"כ (וי"ל דמצטרף לפסול כמו להכשיר וכ"כ הפרמ"ג]. אכתי הו"ל בשמאל יותר. שהרי הוורדא כך הוא משלים לשמאל כמו לימין. והאונות עצמם יותר בשמאל מבימין ודו"ק: יג) ולפי"ז מה שהקשה הפר"ח על הרמ"א מהרמב"ם. להנ"ל אדרבא איכא סייעתא. ומה שביאר