אבני נזר יורה דעה שה

לקוח הוה והואיל ולא קרא לה שם ואיטמי יש לה היתר במושבות ונפיק בי' השתא נמי נפיק בי'. א"ד חד הואיל אמרינן תרי הואיל לא אמרינן ע"כ. וכתב רש"י ז"ל וא"ת תלת מעשר גופי' נמי תרי הואיל איכא. הואיל ואי לא קרא לה שם והואיל אי מיטמי פריק לה ואית לה היתר במושבות. הכא לא קרינא הואיל דבר שיש בידו לעשות לגרום לה' טומאה מיד ופריק לה: יח) וטרם נביא ראי' מדברי רש"י אלו נבארם. מ"ש שיש בידו משמע שלכתתילה יכול לעשות כן. וכ"כ הפנ"י. אך שהוא כתב הטעם דלא אשכחן שאסור לגרום טומאה למע"ש. והוא תימה דבירושלמי פט"ז דשבת הלכה ג' בכל קודש לא תגע לרבות התרומה. הוא תרומה. הוא מע"ש. והא קרא בכל קודש לא תגע בטבולת יום ארוך קאי שמותרת במעשר רק דילפינן מע"ש מתרומה. וה"ה לענין איסור גרמא דילפי' מדכחיב משמרת תרומתי נילף מע"ש מתרומה. וכן מפורש יותר סוכה (ל"ה:) שמע"ש בירושלים לא יטול. ובגמ' למ"ד גבי תרומה לא יטול מפני שמכשירה. הרי מכשירה. ופרש"י ומע"ש בעי שימור דקודש איקרי. הנה שאסור לגרום טומאה למע"ש. ומה זה שכתב רש"י שבידו. כיון שאסור לעשות כן מה"ת. וכן כתב מהר"ם חלאוה דמה שיכול לעשות באיסור לא חשיב יש לה היתר במושבות. אלא שהוא פי' דאפשר שיטמא מאליו אך רש"י פי' שבידו לעשות: יט) ע"כ נראה לפרש עפ"י הסוגיא דקדושין (ס"ב) האומר פירות אלו מחוברים יהי' תרומה לכשיתלשו מהני דבידו לא חשיב דשלב"ל. ה"נ יכול לחלל המע"ש לכשיטמא משום שבידו לגרום לה טומאה. ואחר החלול יגרום לה טומאה. ובשעת הטומאה יחול החלול. ושבו המע"ש חולין והרי גורם הוא לטמא חולין כיון דטומאתו וחלולו באים כאתת והקדושה חלה על המעות. ואינו גורם לטמא קודש אפי' רגע א'. וגם אינו גורם לחלל הקדושה כיון שהקדושה חלה על המעות ויקח בעדם חולין טהורים:) כ) והנה קשה לפרש"י הנ"ל דמה שבידו לא חשיב הואיל א"כ למה צריך הש"ס בחלה של מע"ש בירושלים להואיל. הא בידו לישאל על המע"ש. אך לק"מ כמ"ש בתשו' רשב"א ח"ד סי' ר"ב בהא דאתרוג של תרומה טמאה פסול ולא אמרי' הואיל אי בעי מיתשיל משום דאי מיתשל הדרא לטיבלא ואינו יכול להפריש תרומה אחרת ביו"ט. ה"נ א"י להפריש מע"ש ביו"ט. והרי כתיב בכל מושבותיכם תאכלו היינו בליל יו"ט ואז אינה ראוי ליאכל כנ"ל כא) והא דכתב רש"י שבידו לעשות לגרום לה טומאה ולפדות. אף שאסור לפדות מע"ש ביו"ט. והא אפי' לפדות הבן בשבת ויו"ט אסור כמ"ש ריב"ש ותה"ד דדומה למ"מ. וכן כתב בש"ע או"ח סי' של"ט. וכ"ש פדיון מע"ש. וברמב"ם פ"ז מה' יו"ט בתה"מ פודין הקדשות מכלל ביו"ט אסור וה"ה פדיון מע"ש: כב) נ"ל דלא קשיא. דאין לאסור פדיון מע"ש משום לתא דמו"מ. ואינו דומה לפדיון הבן. דהנה בפרק לולב הגזול (דף מ':) דהקדש מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול וכן בשביעית בפירי שביעית ע"ש. והענין דמקח היינו שמקדש מעות ונותנו לגזבר ועבור זה מוכר לו ההקדש. נמצא שהקדש המעות קודם בהכרח לקנין ההקדש. אך חילול הוא ענין שהקדושה פורחת מההקדש על המעות. והנה במע"ש לא שייך כלל שמקדיש למע"ש ועי"ז יקנה המעשר. דאין הקדש למע"ש. וגדולה מזו בירושלמי פ"ד דמע"ש והובא ברמב"ם פ"ה דמע"ש ה"ו המתפיס מעשר במעות יותר משויו לא קנה המעשר רק כפי שויו] רק חילול שקדושת המעשר יחול על המעות. והנה פדיון הבן שנותן המעות לכהן שיפדה בנו דומה למכר כמו הקדש דרך מכר שנותן מעות לגזבר שיקנה הקדש. כן זה נותן מעות לכהן לפדות בנו. וכן פדיון הקדש דמשכחת דרך מכר. וזה אסור משום לתא דמקח וממכר. ואפשר דכיון דמשכחת לה דרך מכר אסרו בכל ענין. אבל במע"ש דא"א כלל דרך מכר. היינו שיתן מעות למע"ש. ועי"ז יפדנו