אבני נזר יורה דעה שד

הנדר. ולענין ממון העניים באים להוציא ממנו ובכיוצא בזה טוב לעשות פשרה אחר השאלה: ט' סוף דבר לדינא. אם הי' קנין סודר על המעות בעין אינו כלום. ומהני שאלה. אם הי' קנין סודר על החיוב יעשו פשרה. (ואם הי' קנין אגב יש שני צדדים. שיטת הר"ן פ"ק דקדושין וגם הט"ז שחולק על הסמ"ע. והמיקל בזה לא הפסיד. או יתן לבהמ"ד חלק רביעי): י) זולת זה מה שהאריך להשיב על דבריי וביקש ממני להשיבו. טריח טרחי' להאי גברא לאבד הזמן בחזרת דבריי הראשונים. בכל זאת מאחר שהוכרחתי להשיב שנית בעיקר הדין. שנשתנה מחמת הקנין שוב מוכרת אני להשיב גם על השאר. עי' ב"ב (צ"ד.): יא) ואשר רוצה ליישב הנוב"י דמתוך שאינו נאמן לממון אינו נאמן לענין איסור כמו האומר של מע"ש הם אינו נאמן גם לאיסור כיון דהוי אפוקי ממונא. אינו דמיון כלל, דמע"ש ממון גבוה הוא. וא"כ איסור מע"ש רק משום ממון גבוה. וכיון דאינו נאמן להוציא מיד בעליו ונשאר ממון הדיוט אין איסור כנ"ל. אבל איסור תרומה אין משום שהוא ממון כהן דאין קדושה בממון כהן יותר מבממון ישראל. ואידי ואידי חולין גמורין. וא"כ מה יועיל הא דממון כהן לאיסור אם לא שיאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אך זה לא שייך רק בדבר שצריך משפטי עדות. ועי' ברא"ש מכות בשם ראב"ד דילפי' לה מנמצא אחד קרוב או פסול. אבל באיסורין דאפי' עבד ושפחה נאמנים לא שייך זה כלל: יב) הקשיתי על הרא"ש דתרומה לא הוי דבר הצידור משום דמעיקרא הי' אסור משום טבל איך יועיל שאלה. וע"ז תמה מאד שבאמת תרומה איסור דידי' והחליף איסור טבל של תורה באיסור תרומה דידי'. וע"כ כיון שבלעדו הי' אסור משום טבל לא הוי דבר הנידור. אבל מ"מ מועיל שאלה על איסור דידי'. ואין קושיא איך יחול שאלה על איסור תורה. שהרי נשאר טבל כשהי'. הנה מעלתו כתב בשמי מה שלא עלתה על לבי. כי לא הקשיתי כלל איך יועיל שאלה על איסור תורה דודאי נשאר טבל כשהי'. רק הקשיתי הא לאו הקדש דידי' הוא. ומ"ש מעלתו דבאמת תרומה הקדש דידי' רק משום שתחילה הי' אסור משום טבל והוא החליף איסור תורה באיסור דידי' לא חשיב דבר הנידור. יראה מעלתו אם יש טעם בריר תלמות: יג) אך סברת הרא"ש שהוא לא חידש איסור רק תחילה הי' האיסור תרומה מעורב [ולשון הש"ס נדה ז' טבל פתיכא בה תרומה] בכל הכרי ואוסר כל הכרי כעין שכתב הר"ן נדרים פ"ד ז"ל תרומה בדין שתהא טובלת דכיון שהיא עצמה אסורה בדין שתאסר תערובתה. דכיון דע"כ צריך לתרומה להרימה מן הכרי אינה מתבטלת שם עכ"ל. ואיסור טבל אפי' לכהנים שהתורה לא התירה לכהנים עד לאחר הרמה. וכן לשון הש"ס שבת (כ"ו.) מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך. (ואפשר ליתן טעם בדבר שתחילה שקודש וחול הי' מעורבים דומה לכלאים כהא דמכות (כ"ב) בשור פסולי המוקדשין ופרש"י שם] וא"כ הוי איסור תורה והוא לקח האיסור מכל הכרי למקום אחד הוא התרומה שהפריש. ועיין ט"ז שכ"ד ס"ק ט"ו תשו' מהר"א שהביא דבדרבנן יש ברירה. ע"ש. הנה שהתרומה בירור. ובדרבנן אמרי' הוברר למפרע. ואם הי' דבר מחודש מה ברירה הי' שייך בזה. רק שאינו רק בירור הקדושה מכל הכרי למקום אחד: יד) ובתוס' גיטין (ס"ו) דכשם שמופלא סמוך לאיש יכול לתרום כך יכול לחלל מעשר. ואם הי' בתרומה איסור מחודש ע"כ חשיב נדר. מה ראי' זה לחילול שהוא רק העתקת הקדושה ממעשר על המעות. אך באמת גם התרומה אינו מחודש ומופלא סמוך לאיש יכול להרימה. דכשם שיכול לעשות איסור מחדש כך יכול לברר ולהעתיק ממקום למקום ה"ה בחלול מעשר: טו) אך מ"מ אין ללמוד מזה שיועיל שאלה לבירור הקדושה. דבשלמא לענין מופלא סמוך לאיש כיון שבכחו לחדש איסור. כ"ש שיהי' בצאו להעתיק ממקום למקום. אבל לענין שאלה ודאי כל שהיסוד איסור תורה חזק יותר. ותמורה חמור לכמה דברים ומפורש בזבחים (מ"ט) הטעם משום דתמורה מכח קדשים קאתיא. וניקל לחול יותר עיש"ה. וה"נ חל יותר שלא יופקע ע"י שאלה [וגם לענין זה חמור שחל אפי' בטעות ואין נשאלין על התמורה וכיון שאין ללמוד זה בקו"ח מנדרים ובעצמו אינו נדר איך יועיל שאלה: טז) ובחילול אינו עולה בזכרוני שיהי' נמצא בשום מקום שיועיל שאלה. ויש להביא ראי' דלא מהני שאלה בחילול. מלקוח בכסף מעשר לר"י יקבר. והנה ענין הלקוח בכסף מעשר לר"מ דס"ל ממון גבוה. הגבוה קונה והבעה"ב שליח דגבוה כמו הקונה במעות הקדש. וניחא מה שהלקוח נכנס בקדושת מעשר. אך לר"י דס"ל ממון הדיוט ומותר למוכרו שישאר המעשר מעשר והחולין חולין. עיין ר"ש ריש מע"ש ואינו דומה לפירות שביעית שבמכירה נתפס המעות בקדושתו. כי פירות שביעית אסורין למכרן במה שלא יחול עליו קדושת שביעית דלאכלה כתיב ולא לסחורה] וה"ה לקוח במעות מע"ש שישאר המעות בקדושתו והחולין חולין. א"כ דכשלוקח בכסף מעשר שיצאו המעות לחולין והלקוח יתפס בקדושה לאו ע"י המכירה הוא בעצם כי כבר אפשר שישארו המעות מע"ש ואעפ"כ יקנם המוכר. רק משום שמתכוין לחלל המעות על האוכל הנמכר ויכול לחלל בירושלים טבעא אפירי כדאיתא בפ"ג דמע"ש ע"ש. ואם מועיל שאלה בחילול ישאל לחכם על החלול וישובו המעות לקדושתן והלקוח יחזיר חולין. ואי משום שהמוכר לא ידע ויאכל המעות בתורת חולין. הלא יכול לחלל מעות אלו על מעותיו ולמה ס"ל לר"י יקבר הלא ר"י הוא הסובר ממון הדיוט הוא. א"ו אין שאלה בחלול: יז) ועוד יש לברר ראי' זאת יותר [יען יש מקום לבע"ד לחלוק דמשנה עיקר הדין תני יקבר. ותקנתא לא קתני ואה"נ אם נשאל שפיר דמי] מסוגיא דפרק כל שעה (ל"ח.) בעי רשב"ל מהו שיצא אדם י"ח בחלה של מע"ש בירושלים אליבא דר"ע בחולין הוא דנפיק דאי מיטמא יש לה היתר במושבות. אבל תלה דאי מיטמא לית לה היתר לא נפיק. א"ד אמרי' הואיל ואילו לא קרא לה שם חלה ואיטמא אית לה היתר במושבות ונפיק בה. השתא נמי נפיק בה. איכא דאמרי הא ודאי לא תיבעיא לך דודאי אמרי' הואיל. כי תיבעי לך תלה הלקוח בכסף מע"ש ואליבא דר"י דאמר הלקוח בכסף מע"ש שנטמא יקבר מי אמרינן הואיל ואי לא