אבני נזר יורה דעה שג

יח) אך מ"ש כבודו להתיר עפ"י דברי הנב"י שפי' טעם רשב"א משום שאינו נאמן על הפתח וחרטה דמעיקרא. ובנ"ד שלא הי' כוונתו על הנדר בעצם. והוא כעין נדר ליתומים אם נטלתי מכתובתי יאסרו כל פירות שבעולם דכתב במיוחסת להרמב"ן דמועיל חרטה דהשתא וא"צ להאמינו. יפה אמר עפ"י סברת הנב"י. אך עיקר הסברא לא שמיע לי כלומר לא ס"ל. שהרי הגמ' אמר דמש"ה לא חשיב יש לו מתירין. והרי לענין איסור יהי' נאמן וא"כ האיסור יש לו מתירין. א"ו אין זה סברת הרשב"א: יט) זולת זה מה שהאריך בדקדוקים שאין כן דעת הרמב"ם. אין נ"מ כי לא נניח דעת רשב"א וטוש"ע המפורשים בשביל דקדוקים. ואם באנו לסתור דברי הש"ע לא נדע שום דין. אך אם יהיבנא לי' דרמב"ם פי' בתרומה הבאה ליד כהן שלא כרשב"א ורא"ש. כבר כתבתי דהא דלא מהני שאלה בתרומה הבאה ליד כהן. הוא עפ"י היסוד דאיסור תרומה לא חשיב נדרו והוא עפ"י פירוש הרא"ש והר"ן. אך לפירוש רמב"ם שם משום שהוא חובה והא מועיל שאלה בחטאת ואשם. וא"כ הרמב"ם לשיטתו שפיר סובר דמשבא ליד כהן מ"מ מועיל שאלה. ודברי הרמב"ם ההם תמוהים מש"ס זבחים הנ"ל וא"כ אין ראי' מרמב"ם. ואפי' לר"א ממיץ. מ"מ י"ל שמודה בצדקה והקדש שבא ליד גבאי מטעם ש"ך סי' רנ"ה. וטעמו קלורין לעינים לא כמ"ש הנב"י שהוא דוחק: הדו"ש הק' אברהם. סימן רצא שנית להנ"ל. ב"ה אור ליום ב' ויחי י"א טבת תרנ"ה א) מכתבו שנית קבלתי. ושם נאמר כי חיסר פרט אחד במכתבו הראשון. שהי' קנין. וא"כ אזיל טעם דאסמכתא. ובאמת גם טעם ראשון אזיל לי' שכל הטעם הי' שלא נתכוין להקנות לבני עיר רק שנדר נדר מצוה כגון לנרות ות"ת. ואילו הי' נודר נרות שילמוד בעצמו אצלם ג"כ הי' נדר למצוה כמבואר בתשובתי. אך אם הי' קנין ע"כ נתכוין להקנות לבני עיר ואין כאן שום היתר: ב אך גם במכתבו זה קיצר ולא ביאר איזה קנין. אם קנין סודר או קנין אגב. וק"ס אינו כלום. דאין מטבע נעשה חליפין אם לא שקיבל חיוב על עצמו. אבל אם הקנה בק"ס המעות שהשליש אינו כלום אך אם הקנה באגב יש מקום להתיר השאלה משום אסמכתא. ואי משום שהקנה בב"ד חשוב. הלא הר"ן בפרק השותפין כתב הטעם משום דק"ס אם לא כיון מעכשיו אינו כלום דהדרא סודרא למרי' ולא מחייב אינש בבי דינא בכדי ודאי כוונתו מעכשיו אבל אם הקנה לו אגב קרקע אף שמקנה לו הקרקע היום ומטלטלין לאחר זמן אם הקרקע לא יצאה מרשות מקבל מתנה אפשר דמהני. ומאחר שהקנה על אחר זמן שוב יש בו משום אסמכתא: ג) האמנם כי בנמק"י ב"ב (מ"ד:) בהא דמכר מטלטלין מעיד לו עלי' דלא שייך מעמידה בפני בע"ח. דמטלטלי דלוקח לא משתעבדי ומקשה דילמא אג"ק שיעבד לו. ומשני שלקח ומכר לאלתר. ומקשה דילמא דאקני כתב לי'. ומשני שלא הי' לו קרקע מעולם. וכתב בנמק"י מדאיצטריך למימר לעולם ולא אמר שלא הי' לו קרקע בשעה שקנה מטלטלין אלו. מוכח ששיעבוד ראשון חל אמטלטלי שיקנה אפי' לאחר שמכר הקרקע. ודעת הרמב"ן לומר הטעם לפי שדאקני משעה ראשונה חייל שיעבודו. ע"ש. הנה שאם לא הי' חל שיעבוד המטלטלין רק אחר זמן לא הי' משתעבד אג"ק שנשתעבד לו תחילה וא"ל הטעם משום שמכר הלוה הקרקע דמה בכך הלא שעבוד הקרקע לא נפקע בכך ועדיין שעבוד הקרקע קיים. ומ"מ לא הי' יכול לשעבד אגבו מטלטלין אח"כ: ד) אך בחי' רמב"ן אחר שכתב טעם זה כתב וז"ל ואיכא למימר טעמא משום דקנה קרקע וחל עליו שעבודא דמלוה. אע"ג דזבני' מיקני לי' הני מטלטלי אגב ההוא ארעא דאכתי בשעבודא דהך מלוה איתא ע"כ. וא"א לומר שהוא המשך דבריו ראשונים. דלפי הטעם שאמר תחילה משום דחל למפרע א"צ לטעם דאכתי בשעבודא דהך מלוה. אך צריך לפרש שזה טעם אחר. ואפי' הי' חל שעבוד דאקני אח"כ נמי הי' מועיל משום שעדיין שעבוד הקרקע קיים [ומ"ש הרמב"ן אח"כ ומה שאמרו א"י לחזור בו שעבוד שאני שייך לטעם ראשון ולשון מסורס הוא בדפוס ושבקא לספרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי'] אך בנמק"י מבואר להיפוך:. ה) ואפשר דתלוי במחלוקת ראשונים במשוך פרה זו ולא תקני לך אלא לאחר ל' יום. ועדיין הבהמה בסימטא בסוף ל' דלר"פ לא קנה. דאף דאכתי קיים במקום הראוי למשיכה. מ"מ גוף המשיכה הי' תחילה וגוף המשיכה פסקה. וה"נ אף שעדיין קנין ושעבוד הקרקע קיים. מ"מ הקנאת הקרקע אינו עכשיו בשעת הקנאת המטלטלין. ולדעת הר"ן פרק הכותב דקנה אם עומדת עדיין בסימטא. ה"נ אם הקרקע קיימת עוד ביד מקבל מתנה קנה המטלטלין: ו) והנה בש"ע סס"י קצ"ז קי"ל דלא קנה וא"כ ע"כ כוונתו מעכשיו. מ"ח יבל בשלמא בקנין סודר דהדרא סודרא למרי' בזה אמדינן הכל יודעים דלאח"ז אינו כלום. אבל באגג לאח"ז כיון שלדעת הר"ן מהני אפשר שהוא חשב ג"כ דמהני. דמי איכא מידי שהפוסקים נחלקו ונאמר הכל יודעין טפי מהר"ן. וכח"ג כתב הר"ן פ"ק דקדושין הובא בב"ש ס"ק ט"ז בספק לא אמרינן שבעל לשם קדושין. מיהו המגיד שם חולק: ז) ואם הי' קנין סודר לחייב עצמו. ושוב השליש המעות ג"כ. יש מקום לומר נהי דהקנין סודר ע"כ הי' מעכשיו דאל"כ הדרא סודרא למרי'. מ"מ השלשה הי' אפשר שיקנה לאח"ז. ואולם הרמ"א סעיף ט"ו דנהיג עלמא דמהני קני בב"ד חשוב אפי' בלא השלשה ואולם הט"ז חולק על הסמ"ע וכתב דקני בב"ד חשוב לא מהני בלא פירש מעכשיו ואף דאמירתו לגבוה הוי כמעכשיו שוב יועיל שאלה כיון דרק מחמת גבוה ובהדיוט כה"ג לא קנה וכנ"ל בתשובתי הראשונה: ח) מ"מ סיום דברי ט"ז אין בנו כח להוציא ממון נגד האחרונים. ונראה דהוא אצלו ספיקא דדינא ואין להוציא ממון אך בנ"ד דקודם שאלה הא אין בהקדש דין אסמכתא רק ע"י שאלה וספק אם הועיל שאלה. דלדעת הפוסקים דלא הוי אסמכתא אינו מועיל שאלה. והרי נידר זה בא להוציא. מ"מ אינו מוכרח. די"ל שאלה הועיל לבטל