אבני נזר יורה דעה שא

ג) והנראה בזה דשאלה אינו מפאת האיסור שיש על התרומה לזרים ולטמאים. רק מחמת חיוב נתינה לכהן שנתחדש בהפרשתו ועובר עליו בבל תאחר כמו בנדרים. וחיוב זה עשה הוא בהפרשתו. דקודם שהפריש לא עבר עליו בבל תאחר כמ"ש בתוס' ר"ה (ד'.) ועיין חי' הר"ן שם. ותדע שאין השאלה על האיסור שבו שהרי כתב הרמב"ם פ"ד מ' תרומות הלכה י"ז שגם על מעשרות מועיל שאלה. ונכלל בדבריו גם מעשר עני אף שחולין גמורים הם. וע"כ השאלה מחמת חיוב נתינה שבו. כמו כן בתרומה מחמת חיוב נתינה שבו השאלה. ומפאת מצות נתינה שחידש בהפרשה נקרא נדר והקדש שיועיל שאלה. מעתה לאחר שכבר נתן התרומה לכהן דמצות נתינה אזדא לה לא נשאר רק האיסור. וזה לא חשיב נדרו רק איסור תורה ולא שייך ע"ז שאלה. והכי ברירא דהא מילתא: ד) ונעתיק עצמינו לדין הקדש בה"ב שבא ליד גזבר דכתב בתשו' ר"ב אשכנזי סי' ט"ו בשם חי' רשב"א פרק גט פשוט. דלאחר שבא ליד גזבר לא מהני שאלה. ובתשו' הרשב"א למד זה מתרומה לאחר שבא ליד כהן. ולפי האמור יש לחלק דנהי דמצות נתינה שלו עברה שכבר נתן ליד גזבר. מ"מ גוף ההקדש קיים. ושפיר יכול לישאל על הקדשו ולא דמי לתרומה שהאיסור תרומה איסור תורה הוא. ולא הקדש שלו כנ"ל: ה) ונראה הטעם דאתי ליד גזבר לא מהני שאלה. כמ"ש ש"ך סי' רנ"ה. משום שהגזבר קנה עבור ההקדש במשיכה. ולא יהא כח הקדש קל מכח הדיוט. ודוקא על הקדש דיבור מועיל שאלה דאתי דיבור ומבטל דיבור. אך יש לפקפק דהתינח אם הי' תחילת הקדשו במסירתו לגזבר. אבל אם תחילה התנדב ואח"כ מסר לגזבר יוכל לישאל על תחילת הנדבה. וממילא בטלה המסירה שלא התכוון רק למסור נדבתו וכשאין כאן נדבה בטלה המסירה. לזה למד הרשב"א מבא ליד כהן. דקשה מ"ש ממי שנתחייב שני נזירות ומנה ראשונה ונשאל על הראשונה עלתה לו המנין להשני'. ומקשה בשבועות (כ"ח) דליהוי כאכלה כולה דאין נשאלין עלי'. ואסיק ר' אשי דכיון שנשאל ועלתה המנין לשני' ונמצא שלא מנה כלל הראשונה ושפיר מהני שאלה לראשונה ע"ש. וה"נ דכיון שנשאל ולא הי' תרומה כלל. והוא לא נתכוין ליתן לכהן רק תרומה. וכשבטלה ההפרשה בטלה הנתינה ושפיר מהני שאלה. וע"כ לומר דאף אם יתבטל התרומה לא יתבטל הנתינה. ולא הוי הנתינה קנין בטעות כיון שהי' בידו שלא ישאל ולא יתבטל התרומה. ודומה להא דפ"ב דקדושין (נ'.) בזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י ולבסוף לא רצה לעלות לא נתבטל המכר. כיון שהי' בידו לעלות לא חשיב מכירה בטעות ה"נ בנ"ד. וע"כ ה"נ לא חשיב המסירה לגזבר בטעות אף אם יפקיע בשאלה נדבה ראשונה. ועל המסירה גופה פשיטא דלא מהני שאלה כסברת הש"ך הנ"ל: הן אמת דאכתי יש לחלק בנתן לכהן. הרי נתכוין להקנות לכהן. אבל הכא בשעת מסירה לגזבר לא נתכוין כלל להקנות להקדש שהרי אז לא הי' דעתו לישאל וחשב שכבר הוא להקדש משעת נדבה. ודומה לעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו דלא קנה משום דלא נתכוין לקנות מחדש. ה"נ לא נתכוין להקנות מחדש. ואפשר לומר לרבה דאמר הואיל אי בעי מיתשל עלה ממוני' הוא. לא קיים חיוב נתינה במסירתו לגזבר אם לא יקנהו מחדש כיון שעדיין יכול לישאל וחשיב ממוני' וכאילו לא שילם ולא תאחר לשלמו כתיב גם בנדבה. וע"כ בודאי נתכוין להקנות במסירה: ז) וכמ"ש נמצא דעת קדושים תוס' פסחים (מ"ו): שהקשו בהא דאתה רואה של גבוה לימא הואיל דאי בעי מיתשל עלה. ותירצו שאני התם דכתיב קודש לד' אע"ג דאי בעי מיתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה ועוד תירץ ר"י היכא דאתא הקדש ליד גזבר לא אמרי' הואיל כו'. ודבריהם נעלמים מאוד אי ס"ל דמהני שאלה בבא ליד גזבר למה לא נאמר הואיל. ואי ס"ל דלא מהני שאלה. היל"ל בפשיטות כשבא ליד גזבר לא מהני שאלה. אך לפי האמור דין אתא ליד גזבר דלא מהני שאלה תלוי בדין הואיל. שאם לא נאמר בהקדש דין הואיל. א"כ לא נתכוין להקנות להקדש. ושפיר מהני שאלה על הנדבה ראשונה שהי' בפה לבד. אך אי אמרי' הואיל לא יצא במסירה אא"כ נתכוין להקנות להקדש. ובודאי נתכוין להקנות להקדש ולא מהני שאלה כנ"ל. וע"כ לא הי' יכולים לומר בפשיטות דלא מהני שאלה שהרי לתירוץ הראשון דגבי הקדש לא אמרינן הואיל משום דכתיב בי' קודש שפיר מהני שאלה. אך כתבו דלא אמרי' הואיל. דממנ"פ אם תאמר הואיל נמצא שאינו מועיל שאלה כלל כנ"ל. ואי לא אמרינן הואיל. הא לא אמרינן. וממנ"פ לא אמרינן הואיל היכא דאתא לידי גזבר ודו"ק היטב: ח) ועתה נעתיק עצמינו להקדשות דידן שהם לעניים שבאו ליד גזבר שאין הטעם משום שכבר קיים את נדרו בנתינה ואין כאן על מה לישאל. דאדרבה אם יחול השאלה יחזיר הממון לעצמו ולא קיים הנתינה ושפיר יש על מה לחול וכההוא דמנה שני נזירות. רק הטעם כמ"ש הש"ך משום דהגזבר קנה עבור העניים ולא גרעי עניים מאנשים דעלמא. רק שלא תאמר בשנתחייב תחילה בנדר ואח"כ שילם להגזבר ושואל על עיקר חיובו יתבטל המסירה. זה נלמד מאתא ליד כהן. דאף אם ישאל על הפרשה לא יתבטל הנתינה. דאי אמרת דכשתתבטל ההפרשה יתבטל הנתינה ותחזיר לבעליו שפיר יוכל לישאל על ההפרשה כההוא מי שנדר שתי נזירות וע"כ דמ"מ הנתינה לא יתבטל. ה"נ בזה דאף אם ישאל על עיקר נדרו. מ"מ המסירה לגזבר לא יתבטל. ועל המסירה גופה פשיטא דלא מהני שאלה כיון דנקנה להם: ט מעתה אני אומר דזה בצדקה לעניים. אבל בנודר לבהמ"ד דהיינו שיקנו נרות ללמוד או לחזק בהמ"ד שזה מצוה. לא מצד שנעשה של בעה"ב היושבים בבהמ"ד. דמה שמקנה להם אין שום מצוה דעשירים הם. והמצוה הוא לקנות נרות או לחזק הבהמ"ד. ואילו הי' עושה כן לבהמ"ד שלו ג"כ מצוה הוא. נמצא שבנתינת המעות לא הקנה לשום אדם. דלא נתכוין להקנות לבני עיר כלל דאין בו שום מצוה. רק שהקצה אותם למצוה (ואף דהזמנה לאו מילתא. מ"מ נעשה נדר כמ"ש בט"ז או"ח סי' קי"ג סק"ב] ושפיר יכול לישאל ע"ז. מאי אמרת הלא כבר שילם נדרו ואין כאן עוד נדר שישאל עליו. ליתא שאם יפקע נדרו ותחזור הממון לבעליו ולא שילם שפיר יש על מה לישאל. וכהא דמי שנדר שתי נזירות תירץ ר' אשי וכנ"ל. הא חדא להיתרא: י) ועוד נראה לפענ"ד. דנ"ד שתלה אם שכנגדו יאמר בהן צדקו הוי אסמכתא. שלא הי' תכלית כוונתו שיאמר והוא יתן. רק שלא יאמר. ועי"ז יתברר שהאמת אתו והוי אסמכתא. אך הב"י סי' ר"ז מחודש