אבני נזר יורה דעה ג

בדיקה. היינו לכתחילה. דלגבי בהמה שישחט אח"כ לא מפסיד כלום בבדיקה. ואם תאמר הלא אפשר שיפסיד לגבי בהמה שכבר שחט. ל"ק שבידו לשבר בו עצמות ואח"כ לתקנו ולבודקו ולשחוט בו. והרשב"א בתורת הבית הארוך סוף שער ב' מבואר מדבריו. דלהראב"ד אם לא בדק בין בהמה לבהמה הוי בהמה שאחרי' טריפה אף אם שיבר עצמות אחר שחיטת שני' ונמצאת פגומה או אפי' נאבד הסכין בלא בדיקה. ולפמ"ש בדברי הראב"ד אלו אין ראי']: טו) וליישב שיטת המחמירים להצריך בדיקה לכתחילה לאחר שחיטה [ויתיישב בזה גם קושית הב"י (או"ח סי' תל"ז) מ"ש דלא מצרכינן לבדוק י"ח טריפות וסמכינן אחזקה ובבית הנ"ל דחזקתו בדוק צריך לשואלו ולא סמכינן אחזקת בדוק]. נראה דהנה דבר שיש לו מתירין לא בטל. ואלו כל דפריש מרובא פריש אמרינן אפי' בדבר שיש לו מתירין. אף דביטול ברוב פירש"י דג"כ מאחרי רבים להטות נפקא. אך משום כל דפריש וכו' אמרינן שאין כאן איסור ושוב אין צריך להיתר רוב. ודווקא ביטול ברוב שכל ההיתר מכח הרוב שהרי יש כאן בודאי איסור שנתערב. אבל כל דפריש וכו' מחמת רוב אנו אומרין שאין כאן איסור כלל ושוב אין צריך להיתר רוב. אבל ביטול ברוב שכל ההיתר הוא הרוב צריך לכתחילה לעשות שלא יצטרך להיתר רוב. וכן בכל מקום שסומכין על הרוב אינו אלא בדיעבד. ולכתחילה היכא דאפשר אין סומכין על היתר רוב. כגון שחיטה דסגי ברוב סמנין. מ"מ לכתחילה צריך לשחוט כולו. ומבואר ברש"י חולין (כ"א:) ד"ה ואינו מבדיל בסימן אחד דמדאורייתא צריך לכתחילה לשחוט כולו. וכן במינים שבלולב מבואר בהראשונים דלכתחילה צריך שיהי' כולו עבות ובדיעבד ברובו. וכן באינך מינין הגה"ה מיהו ממינין שבלולב אין ראי' דמידי דמצוה נינהו צריך לכתחילה כולו משום ואנוהו. אך הראי' משחיטה טובה. ומה דדבר שיל"מ דרבנן ובשחיטה בעינן כולו מדאורייתא. היינו משום דעכשיו לאותו דבר שבטל צריך אל הביטול. משא"כ שחיטה דאפשר לשחוט כולו בלי שום נפקא מינה ואין צריך אל הכשר רוב כלל] [וע"כ ספיקא דרבנן לקולא לא אמרינן בדבר שיל"מ כיון דספק שקול הוא ויוכל להיות אסור כמו מותר. וכל ההיתר משום ספיקא דרבנן ולא שייך שאין איסור כלל דמנל"ן]: טז) מעתה בספק הנולד בשחיטה שאין יודעין אם הי' מומחה. או שמא נפגם הסכין. אלמלא הרוב מצויין אצל שחיטה מומחין, או חזקת הסכין. הי' ודאי איסור כיון דצריך הבדלה בין נשחט רובו כו' ואלמלא הרוב או החזקה אין כאן הבדלה ואסור אפילו באמת נשחט כהוגן כדברי החינוך הנ"ל. נמצא שכל ההיתר מחמת הרוב מומחין או חזקת הסכין. בזה אמרינן בדשיל"מ שלא נסמוך על הרוב. וכיון שאפשר לבדוק ולא יצטרך להיתר רוב ויהי' הבדלה ודאית מחויב לבדוק שיהי' הבדלה ודאית: יז) ומיושב קושיית הב"י (או"ח סי' תל"ז) מ"ש דלא בדקינן כל י"ח טריפות ובבית דחזקתו בדוק צריך לשואלו. דבטריפות הא אמרינן שאין כאן איסור כלל*). ואין צריך בדיקה, כמו שסומכין על רוב דמרובא פריש אף בדבר שיש לו מתירין. אבל בהא דפ"ק דפסחים בחזקתו בדוק. כיון שצריך שיהי' הבית משומר כדברי ירושלמי הנ"ל (אות י"א) ואלמלא החזקה אף אם באמת הי' בודקו המשכיר כיון שהבית אינו משומר אצלינו הי' אסור ואין הבית משומר רק מחמת חזקה. בעינן לכתחילה שיהי' משומר בודאי. וכן ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין ובדיקת הסכין לאחר שחיטה כיון דצריך הבדלה ואין כאן הבדלה רק מחמת רוב מצוין וחזקת הסכין צריך לבדוק כדי שתהי' הבדלה ודאית: יח) וא"ל שמא ימצא אינו מומחה ויאסר, ל"ק שהרי לא יפסיד אלא האיסור. דהיינו אם ימצא אינו מומחה. וכה"ג חשיב דשיל"מ כמו בטבל דכשהבעלים כאן חשיב יש לו מתירין דיכול להפריש ממקום אחר על הטבל שבתוכו. ואף שיפסיד מה שיתרום. כיון שלא יפסיד רק האיסור חשיב יש לו מתירין. ה"נ כיון שלא יפסיד רק אם לא יהי' מומחה. ואם לא יהי' מומחה באמת אסור אפי' שחט שפיר שאין כאן הבדלה. וא"כ הרי אינו מפסיד דבר המותר אלא דבר האסור: יט) ואין להקשות בבדיקת הסכין לאחר השחיטה דאף אם הסכין פגום הא לא יאסר רק מספק שמא בעור נפגמה. ולמה יצטרך לברר כה"ג כיון שאפשר שיאסור בחנם. לא קשה מידי דהתינח אם לא הי' הבדיקה רק משום שמא ימצא פגום, אך אנו אומרים