אבני נזר יורה דעה ד

להיפך בודאי ימצא הסכין יפה כמו רובא דרובא שעולין בכשרות לאחר הבדיקה. ומ"מ צריכין בדיקה כדי שתהי' הבדלה ודאית לא מחמת רוב לבד ומחמת רוב אמרינן שלא יפסיד כלל בבדיקה והוי יש לו מתירין ולא סמכינן על הבדלה שמחמת הרוב: כ' מעתה בחתך במפרקת דמחמירין דמכי חתך במפרקת אזיל חזקת סכין ואם שחט אח"כ בלא בדיקה ונאבד הסכין שחיטתו פסולה. מחומרא זו נצמח קולא שלא יצטרך בדיקה לאחר שחיטה שמא ימצא פגום מחמת חתיכת המפרקת ויאסר בחנם. וכיון שאין המתיר עתיד לבא בודאי לא חשיב יש לו מתירין. כמו שכתב הרשב"א בספק ביצת טריפה שנולד ביו"ט מותרת מאחר שאין המתיר עתיד לבוא בודאי: הראי' שהביאו מבדיקת חמץ דכשהוא כאן כא) [וכן צריך לשאול ולא סמכינן אחזקת בדוק. נראה ג"כ דחיוב לשואלו לא מחשש שלא בדקו לבד. רק אף אם בדקו המשכיר מ"מ כיון שאנחנו אין יודעין לא חשיב אצלינו היום והלילה משומרים כנ"ל. ולא יחשב משומר רק מחמת החזקה. שוב מחויב לשאול כדי שיהי' משומר בודאי]: כב) אך לדעת האומרים דאף שחתך במפרקת לא אזיל חזקת סכין חשיב דשיל"מ, שהרי אנו מחזיקים שבודאי ימצא יפה והרי המתיר עתיד לבוא בודאי. ומסתברא דזה תלוי לפי אומד דעת השו"ב לפי מה שיודע דקות הסכין ואופן החתך איך הי'. ואם לפי דעת השו"ב שקרוב שימצא פגום אין צריך לבדוק אחר שחיטה. בשגם שהוא חומרא דאתי לידי קולא. כי לפעמים ימצא פגימה גדולה מאד אשר א"א שנעשה הפגימה בעור רק במפרקת. מיקל הפ"ת ובאנו לאומדנות. ע"כ טוב שלא לבדוק כלל. ובדרבנן כה"ג סמכינן להקל עפ"י הפוסקים שאין צריך בדיקה שהראינו פנים לדבריהם. ובנ"ד י"ל שגם המצריכין בדיקה מודים כנ"ל: כג) אך ראיתי להרשב"א שהביא דמיון מהא דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סמנין ומ"מ לחליצה צריך בדיקה. והיינו משום דאפשר לברר יע"ש. ואף דאף אם נראה שאין לה סמנין, יהי' ספק שמא נשרו רק שנאסור מספק. ואפשר שנאסור בחנם שוב לא יהי' מחויב לבדוק ונסמוך אחזקה, ש"מ דס"ל שאפי' לא יהי' איסור ברור מחויב לבדוק: כד) אולם במה דס"ל להרשב"א דבדיקה לחליצה בהגיעה לכלל שנותי' הוא רק לכתחילה. ראיתי פוסקים חולקין על זה. אלא דלא סמכינן על חזקה דרבא להקל בדאורייתא ועי' בשיטה מקובצת ב"ב (קנ"ד) בשם עליות הר"י ותוס' הרא"ש מה שתירצו על קושית התוס' ד"ה ואם דחזקה הביאה סמנין דלחליצה נמי לא סמכינן על חזקה דרבא. הנה דאין הבדיקה לכתחילה לבד. אלא כיון שא"א לבדוק לאחר מיתה המקח בטל. ובש"ע (ח"מ סי' ל"ה) קטן פסול להעיד עד שיביא שתי שערות לאחר י"ג. ואם שהו זמן רב ואח"כ בדקוהו מחזיקין אותו בגדול למפרע. אבל בלא בדיקה כלל עדותו פסולה, ואף בבדקוהו אח"כ יש חולקין: כח) מיהו יש ליישב כל הני ולומר דודאי חזקה דרבא הוא רוב שמביאין שערות בזמנו ואין הולכין בממון אחר הרוב, רק אם הי' הדין שאין צריכין בדיקה הרי החזקנו אותו לגדול ושוב מועיל גם לממון. כעין זו באה בפני עצמה ומעידה דמהני חזקת כשרות דעדים להוציא ממון רק משום דהואיל דמהני לגבי העדים ושוב מוציאין ממון בעדים. וכן מצינו בכמה מקומות. אך כיון שהדין שצריך בדיקה ולא החזקנו אותו לגדול שוב לאחר מיתה שא"א לבודקו אין הולכין בממון אחר הרוב: כו) אך בתשו' הרא"ש (כלל ל"ג ס"ה) הביאו ב"י (אה"ע ס"ס מ"ג) דאף בקידושין לא מהני חזקה דרבא להקל רק אם בדקוהו לאחר זמן ומצאו שערות סובר דמחזקינן לגדול למפרע, ואף בזה הביא חולקין. ש"מ אפי' שלא במקום חזקת ממון לא סמכינן על רה דרבא אפי' בדיעבד וא"כ אין ראי' משם, ע"כ נראה לי להקל בדיעבד לאחר שחתך במפרקת ולפי האומד קרוב שימצא פגום, שלא לבדוק ולסמוך על הפוסקים שא"צ בדיקה לאחר שחיטה. (וכ"ש שיש פוסקים אפי' מצא פגומה לאחר שחיטה מותר] ובזה אפשר גם המצריכים בדיקה מודים כנ"ל: כז) ולכאורה יש לעיין ביסוד ההיתר כיון דאפשר שיאסרנה שלא כדין אם ימצא פגומה והיא נפגמה במפרקת. הלא בדיקת ריאה מסירכא נמי לדעת האומרים טרפות סירכא מספק. וכן הוא בש"ע (סי' פ"א). א"כ למה יצטרך בדיקה. אך יש לחלק כמו שחילקו התוס' נדה (מ"ד:) בעגלים פחותים מח' שאסור לשוחטם ולא אזלינן בתר רובא משום דהוי מיעוט דשכיח ודבר ההוה הוא ע"כ החמירו חכמים עכ"ל. והנה הוסיפו טעם ודבר ההוה הוא. היינו ששוחטים תמיד עגלים ואם יהי' מותר לשחוט פחותים מבן ח' ובתוכם ישחטו כמה וכמה עגלים פחותים מבני ח' שבתוכם מיעוט נפלים המצוי ויאכלו גם הנפלים שהם מיעוט המצוים. כן אני אומר בסירכות שאם לא יבדקו אחר סירכות יאכלו גם הבהמות שיש בהם סירכות והוא מיעוט המצוי. והם ספק טריפות ויאכלו גם הספקי טריפות: כח) ולפי זה י"ל עוד טעם שלא להצריך בדיקה בידוע שנגע במפרקת ונאמר דמה שהחמירו לבדוק לאחר שחיטה דלפעמים נפגם בעור והוא מיעוט המצוי ואם לא יבדקו הסכינים. גם אותם שנפגמו סכיניהם בעור יאכלו. אבל עכשיו שבודקין כל הסכינים. רק אותו שאירע מקרה שנגע במפרקת. נאמר שלא נזדמן כלל שאוחה שנגע במפרקת נפגמה בעור. אך הר"ן שדימה זה לבדיקת מאן דשחיט ואזיל לעלמא והוא דבר מקרה. ש"מ שגם בבא במקרה צריך לבדוק הסכין אחר שחיטה. וכבר כתבתי שלדברי הפוסקים והר"ן מכללם שדימה לבדיקה דחליצה גם טעם ראשון אינו. אבל דעת יתר פוסקים י"ל כן: כט) ולדינא נ"ל שאם לדעת השו"ב קרוב שימצא פגימת המפרקת לא יבדוק וישבר בו עצם שלא יבוא לידי ספק ופשיטא שלא תהי' הוראה מסורה לשו"ב לבד רק ישאל להרב והרב ההוא אם בר הכי הוא שגמיר וסביר ויודע להכריע בשכלו אם ייטבו בעיניו הדברים יפסוק כן ואי לא לא. אך אי לאו בר הכי לא יוכל לסמוך עליו מאחר שהמנהג להיפוך עד שיקובלו הדברים לחכמי הדור: נאום הק' אברהם.