אבני נזר יורה דעה רצח

בעה"נ דתרי גוונא שאובין נינהו. חדא בנשאבו בכלי ובזה פוסל אף שלא באו ע"י אדם למקוה. והב' כל שבא ע"י אדם למקוה ובזה פוסל אף שלא נשאבו בכלי והפסול השני הוא מה"ת. וכן כתב הר"ן בשמו בפ"ב דשבועות. ועיי"ש. וע"כ ס"ל להרמב"ם והראב"ד דבענין השני היינו מה שנעשה ע"י אדם לזה לא מהני השקה כיון דפסול זה לאו משום תלוש הוא. דהא דעת הרוקח והובא בש"ך סקמ"ו דאפי' לא הגביה הכסות מהמקוה כיון שסחט בידים פסול. הרי דאף כשהי' מחובר נפסל כשסחט בידים וכיון דפסולו לאו משום מחובר שוב לא מהני השקה כתה"ד הנ"ל. וע"כ בנתן סאה ונטל סאה פסול כמו גדר אמה ופרץ אמה בעירובין דחשיב מוקף לדירה. ה"נ חשיב עשיית המקוה בידי אדם ודו"ק. (ובזה לא שייך תירוץ שכתבתי לדעת הר"ש בענין כלי המקבל טומאה]. אבל בשני מקואות דבעליונה מ' סאה ובתחתונה אין כלום דשופך לעליונה ניחא דהתחתונה כשירה דרובו מים כשרים כיון דבתחילת העירוי רובא דרובא בעליונה כשרים והם ירדו לתחתונה ובסוף ג"כ לא פחות ממחצה כשר בעליונה כמובן. והם ירדו לתחתונה. נמצא שבתחתונה רובו כשר. (ואם נחשוב כל המעיין מהכשר כמו שמחשבין בנתן סאה ונטל סאה דמחשבין כל הנטילות מן הכשרים. כ"ש שכל התחתונה כשרים). ורק הקושיא מעליונה. וע"כ הקשה הרא"ש באמת רק מעליונה כמבואר בדבריו: יא) ולפמ"ש בעליונה נמי ניחא דכשרה דפסול שאובה נטהר בהשקה. ומשום שנעשו בידי אדם אין לפוסלו. דהרי בתחילה הי' ג"כ מ' סאה דלא דמי להא דגדר אמה ופרץ אמה. דהתם כיון שפרץ אמה אח"כ נמצא שאם לא הי' גודר מתחילה הי' פרצה יותר מעשרה. וע"כ מיקרי שעשו היקף. משא"כ הכא דמעשה אחת הן נתינה לתוכה ומה שירד ממנה ולולי הנתינה לא ירד ולא הי' נחסר והי' כאן מקוה שלם. נמצא שבנתינתו לא עשה מקוה כלל. משא"כ בנתן סאה ונטל סאה דהנטילה מעשה אחרת היא. ונמצא שאלולי הנתינה לא הי' כאן מקוה ודמי שפיר להא דגדר אמה ופרץ אמה וחשיב מקוה בידי אדם. כן נ"ל נכון ליישב שיטת הרמב"ם והראב"ד ז"ל יב) ונלפענ"ד דהרא"ש דמותיב שפיר מותיב דאזיל לטעמי' שכתב בפ"ב דעירובין בענין הרחיק מן המחיצה ד' ועשה מחיצה הועיל. דבעשה מחיצה יותר מעשר אמות סגי. דבעשיית מחיצה החדשה סותר הישנה והוי כפרץ אמה וגדר אמה ועיי"ש הרי דאף דמעשה אחת הבנין והסתירה ואלולי הבנין לא הי' סתירה אעפי"כ חשיב היקף לדירה. א"כ ה"נ בשני מקואות דחשיב מקוה בידי אדם ויפסל. אבל הרמב"ם לטעמי' שהוא אינו גורס הועיל. רק הוי מיעוט ואינו ענין לכאן. ואפי' שאר פוסקים דגרסי הועיל מ"מ בעשיית מחיצה שלימה א"צ לטעמא דסותר הישנה רק בלא עשה רק עשרה אמות דבזה צ"ל דחשיב כעשה כל המחיצה משום דבלא גדרתו הי' נקרא פרצה צריך לטעמא דסותר הישנה כדי שיקרא פרצה בלא מחיצה שעשה. והוי כעשה כל המחיצה. אולם דברי הרא"ש אלו דבעשיית עשר אמות סגי אינם מוכרחים בגמ' ואין קושיא לרמב"ם וראב"ד ז"ל ודו"ק היטב בכל זה: יג) נחזור לדברי הר"ש והעולה ממה שכתבתי לשיטת הר"ש דשאובין בכלי שאינו מקבל טומאה אינם פוסלים אפי' ברובא מה"ת כל שהי' רביעית מתחילה במקוה. אלא דקשיא ע"ז הא דכתב הר"ש בזה"ל ש"מ שאובין דאורייתא. ולכה"פ כולו שאוב. ואפשר דשאיבה בכלל כלי אבנים וכלי אדמה דפוסלין מקוה רק מדרבנן. והא דפריך בפרק המוכר את הבית מכלל דשאובין דאורייתא בתמי' דמשמע דכולו שאוב מדרבנן מדלא מוקי לה בכולו שאוב דאורייתא היינו משום דסתמא קתני כו' פוסל את המקוה משמע כדקי"ל אפי' בשלשת לוגין עכ"ד. והנה צריך להבין למה הוצרך לדחוק בההיא דצינור. הא לדידי' היא שאובה דאורייתא רק בכלי המקבל טומאה וצינור שחקקו ולבסוף קבעו אינו מקבל טומאה כדתנן פי"א דכלים כל מחובר לקרקע טהור. ואפילו בנעשה בתלוש על דעת מחובר טהור אפי' עד שלא חיברו. ועי' בתוס' חדשים פ"ו משנה (י'). וצ"ל משום דלא פסיקא לי' להר"ש דכלים שאינם מקבלים טומאה אינם פוסלים במקוה מה"ת. ובלשון אפשר כתבו כנ"ל לשונו. וע"כ הוצרך לתרץ כן, אולם לפמ"ש אכתי הי' יכול לתרץ כיון שאינו מקבל טומאה שוב אינו פוסל אפי' לא הי' בו רק רביעית מים אינו מה"ת. דלשון פוסל את המקוה משמע שהי' בתחילה מקוה מה. וכמו שתירץ הר"ת ז"ל לשיטתו וכמ"ש הר"ן בשמו בפ"ב דשבועות: יד' אמנם נראה דלק"מ דאף דמחובר לקרקע טהור היינו בנעשה מתחילה על דעת מחובר. אבל בלא"ה אינו עולה מטומאתו אלא בשינוי מעשה. ובמה שחיברו לא חשיב שינוי מעשה כבש"ס שבת (דף נח:) טבעת של בהמה ועשאו לדלת אעפ"י שקבעו במסמורים טמא שאינם עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה. וכבר ביאר זה הנוב"י סי' ע"ג עיי"ש: סימן רפז א) פ"ב מ"ה מקוה שיש בו ג' גומות שלמים שאובין של לוג לוג אם ידוע שנפל לתוכו מ' סאה מים כשרים עד שלא הגיע לגומא השלישית כשר. ואם לאו פסול. ק"ל דבסוף פ"ג אמרינן דג' לוגין אינם מצטרפים אלא אם התחיל השני עד שלא פסק הראשון עיי"ש. הרי דאם נפל בזה אחר זה בהפסק אין פוסלין. וה"נ המים שבגומא שני' לא נפל עד שיגיעו הגשמים לגומא השני' והשלישית עד שיגיע לשלישית. והאיך מצטרפין. וא"ל דשאני הכא שהפסולים כבר הי' במקוה והמניעה הי' מצד הכשרים. דהא ריש פ"ג אמרינן שני מקואות שאין בכל אחד מ' סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשרים. ולכאורה קשה דהא עכשיו יש במקוה ג' לוגין מים שאובין. וצ"ל דלא נפלו הג' לוגין בבת אחת דאפי' נפלו הג' לוגין לשני מקואות בבת אחת. מ"מ לכל מקוה לא נפל רק לוג ומחצה רק בשעת העירוב יש בכל מקוה הלוג ומחצה שנפל לחברתה ג"כ. נמצא שהג' לוגין נפלו בזה אחר זה. ואף דהמניעה הי' רק מצד הכשרים שלא נתערבו ודומה למשנתינו: ב' ונראה לתרץ דהא דבעינן שיפלו בבת אחת היינו דאל"כ אמרינן קמא קמא בטיל. משא"כ במשנתינו שהכשרים בעת ביאתן לעולם הי' בתערובות ובכה"ג לא אמרינן ביטול וכדברי המרדכי ביבמה שרוקה דם. ומבואר בחוו"ד דהעיקר תלוי אם המבטל בא בתערובות וכמדומה שכ"כ גם בנוב"י]