אבני נזר יורה דעה רצד

בשינוי מראה דעלמא. והא דג' לוגין מים שנפל לתוכו קורטוב של יין היינו בשינוי מראה דעלמא. ומסקנת דבריהם בדם צפור אם לא הי' ממשתו ניכר הי' בטל ברוב. והדבר יפלא דא"כ למה בג' לוגין מים שנפל לתוכו קורטוב יין אפי' בחזותא בעלמא יחשב יין. ולא עוד אלא שגם המים יהפכו ליין: ז) והנראה לי בזה עפ"י מה דאיתא בבכורות (כ"ב.) בלוקח ציר מע"ה ורובו ציר ומיעוט מים דמיעוט מים בטלי ברוב ציר. מ"מ לקדירה מצא מין את מינו וניעור. דמים טמאים שבציר מטמאים המים שבקדירה והו"ל רוב מים טמאים. ואף דקודם שמטמאים המים טמאים בטלו ברוב ציר. ואיך יטמאו. אך כיון שאם יפסק הביטול לא יהי' רוב טהורים. אזיל הביטול עיש"ה. והיינו מתני' דריש מקואות ע"ש. וה"נ כיון שהמים יש בהם מראה יין ומראית עצמם אין להם (שמים הם נעדרי מראה) כנודע חשיב כולו יין. ממילא לא שייך שיתבטל היין במים שהרי מעתה אין כאן מים שכולו נעשה יין ולא שייך ביטול. [ועוד עדיף מהא דבכורות רק את"ל כיון שהיין בטל לא שייך שהמים יהפכו אליו שבטל הוא. אף אם תאמר כן. מ"מ שוב לא שייך ביטול שבלא הביטול הי' נחשב כולו יין). אבל במצורע דכתיב בדם הצפור ובמים החיים. אי אפשר לומר שאף המים יהפכו לדם. דא"כ לא יקויים ובמים החיים. וע"כ גלי קרא שהמים נשארים מים. ע"כ בעינן שיהי' ממשות הדם ניכר. שאל"כ יהי' הדם בטל ברוב מים. וחתן בתי ר' צבי נ"י אמר שבזה יתיישב קושית התוס' בזבחים הא דיליף מב"מ לא בטיל מולקח מדם הפר ומדם השעיר דנימא רואין דם הפר כאילו הי' מים ודם השעיר ניכר בו. דליתא דהתם ע"כ נקרא דם הפר דהא כתיב ולקח מדם הפר עכ"ד]: ח) ובעלמא דם קדשים שנתערב בדם חולין אמרי' רואין דנתהפך כולו להיות דם קדשים. כמו טעם כעיקר דכתב ר"ת נהפך היתר להיות איסור. וכן העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בו טעם חטין יוצא ידי מצה. כתב הרא"ש כולו נהפך להיות מצה. וה"נ כיון שהי' ניכר מראהו אם הי' מים ואמרו רבנן בחותא כמו בטעמא כולו נהפך להיות קודש. משא"כ דם פר ודם שעיר שניהם קודש זה של כהנים וזה של ישראל. שום אחד אינו מתהפך שפיר יתבטל דם השעיר אי לאו משום מין במינו דלא בטיל. וע"כ לא הביאו הפוסקים גבי כסוי דברי תוס' זבחים (ע"ז) בדיהה מראהו לא יברך לחוש לדברי תוס'. ותוס' דזבחים (ע"ז) דצריך מראה דם גמור יש לומר דאזלו לשיטתם שהקשו בדם שנתערב במים אכתי איך יזרוק גם המים הא הוי חולין בעזרה ולא ס"ל שם כר"ת דנהפך (וגם תוס' לא ס"ל דר"ת כמבואר למעיין). אך אנן קי"ל כר"ת כמבואר בש"ך סי' צ"ח סק"ו דלמ"ד טעם כעיקר דאורייתא היינו דנהפך עיש"ה. וע"כ לא חשו לדברי תוס' דבדיהה מראהו יפטור סוף דבר להלכה דאפי' דיהה מראה חלב נעשה כולו חלב ופוסל מדאורייתא גם במעיין: ט) ובהא דבעל משכנות יעקב דשאיבה פוסלת במקואות דידן מדינא דלא חשיב מעין כיון שבין הנהרות אנו יושבין וחיישי' שמא בא מנהר והביא דברי מהרי"ט. כבר כתבתי בתשובה לעיל סי' רע"ח שבמחכ"ת שגג בזה דחופר בצד הנהר הא חשיב מי תמציות שלא פסקו. ולפי דברי מהרי"ט שם מטהר שאיבה מקו"ח דמטהר מים טמאין. ומהרי"ט אמר רק במקואות שרובן פוסקות בימות הקיץ דבהו חיישי' שמא בא מליחות הארץ שבלעה גשמים והא חשיב כמי תמציות שפסקו ובהו שאיבה פוסל נמצא שמקואות שאין פוסקות לעולם גם בימות הקיץ אין לחוש רק שמא מנהר ובהו אין שאיבה פוסל. גם לדעת מהרי"ט. אך לענין שינוי מראה כיון שאינו מעין נפסל. וע"כ בעומד בין בצעי המים ונהרות יש לחוש בשינוי מראה. אך בזה יפה כתב מעלתו דחשיב ספיקא דרבנן. ובאמת מבואר כן בבעה"נ וז"ל אבל שאר משקין לא גזרו אלא משום שינוי מראה לבד מאסמכתא דקרא. עוד שם על מקרא זה [דמים ולא שאר משקין] סמכו לדברים הפוסלים אותו כשינוי מראה: י) מיהו בנ"ד שנראה כמראה חלב כבר כתבתי שפסול אחר יש בהם. ומ"ש מעלתו שמא רק בשולי הקרקע הי' חלב משום שמא לא נכשיר ספיקא דאורייתא. ועוד דעכ"פ רגלי' הי' בתוך החלב חוץ למקוה ואפי' שער אחד חוץ למקוה מעכב מה"ת סוף דבר לא מצאתי כעת היתר לנשים שטבלו אז. יא) אשר הקשה על משכנות יעקב בשם מהרי"ט מתוס' חגיגה דחלחולי מחלחנא הנה המהרי"ט עצמו דחה ראיית תוס' דמעיין נפסל בשאיבה מהא דחלחולי כו' ודחה מהרי"ט לפי דרכו. בטח אין לו תשו' מהרי"ט. שוב כופל בחכמה ובטוב טעם ודעת יצדקו כל דבריו וחזק ואמץ בתורה ולאילנא רבא תתעביד: הדו"ש הקטן אברהם. סימן רפב ב"ה יום ועש"ק טו"ב למטמונים תרס"ב לפ"ק. שוכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג ואלופי הקהל דק"ק קאנין כל אחד בשמו יבורך בכ"ט א) המתנתי עד כה חשבתי אולי יהי' ידועה מכם איך עשו בלאדז וכאשר עד כה לא בא אשיבכם כך. הנה במקוה שאתם רוצים לעשות שיהי' שתי מקואות אחת מ' סאה מי גשמים. והשנית שאובה שהמשכוה ונקב ביניהם שתהי' המקוה מי גשמים מטהרת את השאובה. ושאלתם אם צריך שיהי' הנקב פתוח בשעת טבילה. כבר אמרתי להמשולחים שא"צ. וכן מפורש בש"ע סי' ר"א סעיף נ"ב. אף שבש"ך שם ס"ק קי"ב בשם רי"ו שנסתפקו המפרשים בדבר. אפי' כולו שאוב גמור אין זה ספק תורה שהרי בנתן סאה ונטל סאה בשאובין כשר עד לעולם. (ואף שטובל במקוה שרובו שאובין כדאיתא בש"ע שם סעיף כ"ד ומשום דנטהר כבר בהשקה [וכ"כ הרא"ש וכל הפוסקים דטהרת שאובים משום השקה. וכשם שבהשקה כשהשיק פעם א' פרחה טומאתו ואינו חוזר כן פסול שאובין] ה"נ בזה אפי' נסתם אח"כ. אך טעם רי"ו שגם בנתן סאה ונטל סאה דעת הרמב"ם שאינו כשר רק עד רובו. אך מבואר בב"י שם שהטעם משום מראית עין בעלמא. ה"נ בדין זה כשסתם נסתפק אם יאסר משום מראית עין. וא"כ ספיקא לקולא. ואף שהש"ך כתב טוב להחמיר לכתחילה. כבר כתב החת"ס סי' רי"ב דלית מאן דחש לדברי הש"ך ההם. ובנ"ד שהשאיבה ע"י המשכה דלכמה פוסקים כשרה בעצמותה. גם הש"ך יודה דאין לחוש אף לכתחילה וזה פשוט: ב) ולענין קטפרס אם הוי חיבור. הנה מהא דמטהרין העליון מן התחתון כתב הר"ש דמשום דשאוב דרבנן אפשר דמקילין בקטפרס אך י"ל דהיינו דוקא בנפסל בג' לוגין לא בכולו שאוב דלכמה פוסקים מה"ת. אך נראה דבשאיבה שהמשכוה כולה אף להפוסלים