אבני נזר יורה דעה רצג

סימן רפג ב"ה יום ב' חקת התורה רס"ח לפ"ק פה אטוואצק. לכבוד בני הרב מוהר"ש שליט"א. י מכתבך הגיעני אתמול לעת ערב דבר המקוה שדרך צינור של מתכת יורדין המים מגג למקוה ובסוף הצינור הגדול תחוב בו צינור קטן משם יורד המים לצינור המקוה. ופעמים מטלטלין הצינור הקטן ועוקמין אותו לצד אחר לביב שתחת הבית. ועתה הספק כיון שמטלטל מקבל טומאה. והרי יורד למקוה ע"י דבר המקבל טומאה: ב' הנה לא ידעתי ציור צינור המקוה. אם תוך הצינור הוא ג"כ מכלל המקוה. או עומד ביושר נגד המקוה. דכהאי גוונא אויר מקוה כמקוה דמי כמו פרק ב' דזבחים אויר כלי ככלי דמי. וכן משמע בב"י דמקלח לתוך אויר המקוה חשיב מקלח לתוך המקוה אך אם אינו מכלל המקוה ואינו עומד ביושר על אויר המקוה פשוט שכשר כיון שצינור המקוה מפסיק בין המקבל טומאה למקוה. אך אם הוא באופן הראשון צ"ע: ג והנה לכאורה נראה להקל מפי"ב דכלים משנה א' ומייתי לה ריש פרק ה' דשבת טבעת בהמה וכלים טהורים אף של מתכות. ואין טמא רק משמשי אדם. וא"כ הצינור עקום אף בשעה שמטלטל הא אינו משמש רק המקוה שהוא קרקע ד) אך פרק י"ב משנה ה' מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו טמא. והיינו פותח ונועל את הדלת. הנה שאף שמשמש את הקרקע כיון שאינו מחובר לקרקע טמא. וכן בתשו' הרא"ש מסתפק במונחים ואינם מחוברים. הנה דבמה שמשמש המקוה לא נטהר ואם מטלטל פשיטא דטמא. מ"מ י"ל כיון דעפ"י רוב תחוב בצינור המקוה. רק לפעמים כשמצטרך מטלטלין אותו ומהפכין עקמימותו לצד אחר כהאי גוונא בטל לקרקע המקוה: ה) ובפרק הישן בהא דפקק החלון בזמן שאינו קשור ותלוי אין פוקקין בו מפרש בש"ס משום דמבטל לי' ע"כ אסור להוסיף על אוהל עראי. ושאלתי את אדוני אבי זצ"ל אי מבטל לי' מאי טעמא חשיב לי' עראי. ובתוס' שבת (מ"ד:) שאם ביטלו חייב משום בונה. ותירץ דהכא אינו מבטל להיות שם תמיד ולא יטלנו משם. אלא שמבטל לי' לבית להיות פעמים פקוק פעמים פתוח חשיב ג"כ מבטל לי' [מ"מ חשיב עראי כיון דפעמים ניטלו] הנה דכהאי גוונא בשעה שפקוק בטל לכותל וחשיב מכותל עצמו. ה"נ בטל לקרקע בשעה שפקוק והוה לי' מקרקע עצמו: ואין לומר דמ"מ בשעה שאינו תחוב לא הוי כמחובר וחל עליו תורת קבלת טומאה ואיך יפקע. דליתא דכל טומאת כלי כשהוא כלי תשמיש. ובשעה שמשמש הרי דינו כקרקע. כ"ש שבשעה שאינו תחוב ואינו משמש כלים שטהור. וזה הטעם ג"כ בנעשה לצורך מחובר אף תחילה אינו מקבל טומאה כיון דכל תשמישו בשיהי' מחובר. ובספר תפארת ישראל פרק י"א דכלים משנה ב' אות י"ד דאפי' רגיל להסירן ולטלטלו אפי"ה אינו מקבל טומאה יע"ש. באופן שמשורת הדין נ"ל להכשיר המקוה הזאת: ז) מכל מקום כמ"ש הרא"ש בתשובה בדין הסילון והרוצה לצאת ידי ספיקא שלא יהי' נדנוד איסור יעשה פי סילון חוץ למקוה. כן אני אומר בנ"ד דאף שנידון הרא"ש ממש כבר נתפשטה בכל ישראל ושוב אין נדנוד איסור. מ"מ נ"ד שאינו מפורש רק מסברא יש לדון ולהכשיר ואנן כאצבעתא בקירא לסברא. ראוי לתקן שיעשה צינור חדש על דעת שישאר