אבני נזר יורה דעה רפט

יג) והנה הא דאין לבוד להחמיר אף שכתבו תוס' ורא"ש כן. הח"צ בתשו' חולק עליהם מהא דעירובין גבי מבוי שרצפו בלחיים. ואני ראיתי חידושי הרשב"א עירובין כת"י והביא ראיה משם דיש לבוד להחמיר וא"כ יהיה מוכרת מהתוספתא דאפי' יש חיבור ביניהם אינו פוסל. וה"ה בנ"ד אפילו בשפופרת הנוד ה"נ. או לדעת הרמב"ם. מ"מ זה לפלפולא. ולדינא העיקר מחמת שאין מעין נפסל בשאיבה: הק' אברהם. סימן רעט לרב אחד. א) בדבר פסול שאובין אם נטהר בחיבור ע"י גוד אסיק וגוד אחית. הנה בגוד אחית מפורש בתוספתא שהביא הר"ש פ"ז מ"ו מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות וירדו ב' וטבלו זה אחר זה. הראשון טהור והשני טמא כיצד הוא עושה עודהו הראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור. ובס' בעה"נ להראב"ד גורס כל זמן שרגלו של ראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור. ר' יהודה אומר עודהו רגלו של הראשון במים אחר ירד וטובל וטהור. ובחגיגה (יט) מפורש דטעמא דר' יהודה דאמר עודהו רגלו של הראשון במים אף השני טהור הוא משום גוד אחית. וא"כ מוכח מתוספתא דלענין פסול שאובין גם לדידן אמרי' גוד אחית. אך אי אמרינן גוד אסיק אין ראי' מכאן שהרי ר"י ס"ל גוד אחית ולא גוד אסיק. וא"כ אין ראי' מגוד אחית שנאמר גוד אסיק: ב) אך נלמד מפ"ו משנה ח' מטהרין את המקוה העליון מן התחתון כו' ומשיקו אפי' כשערה ודיו וכתב הר"ש וקשיא איך מתחברים ע"י כשערה הא לכה"פ אפי' ר' יהודה דמיקל טופח ע"מ להטפיח בעי. ותירץ דהכא לאו במקוה חסר רק בשלם אלא שהוא שאוב ובשאיבה הקילו ושמא מטעם זה לא חיישי' בסילון אפי' הוא קטפרס ע"כ. ומבואר דלא פי' מתני' כר"מ בחגיגה שם גבי ג' גממיות. שהרי ר"מ מכשיר בעליון החסר ע"י חיבור קטפרס. אלא דס"ל מתני' כהלכתא ואעפי"כ מכשירין פסול שאובין בהשקה העליון מן התחתון. הרי דבפסול שאיבה אמרינן גוד אסיק. וכן פסק הרמב"ם הא דמטהר העליון מן התחתון ובהא דג' גממיות פסק כחכמים. וע"כ משום דבשאיבה הקילו: ג' ובתשובת נפש חי' מותיב דברי ר"ש ורמב"ם אהדדי. דבפ"ג מ"ב כיצד הבור שבחצר ונפלו לו ג' לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים. ופי' הר"ש דאתי כר"מ דאית לי' גוד אסיק. ולפי דבריו פ"ו אפי' כרבנן אתיא דבשאובה לכ"ע אמרי' גוד אסיק. וכן קשה על הרמב"ם שהשמיט הא דויטהרו העליונים מן התחתונים עי"ש פ"ה ה"ו וכתב בכ"מ דרמב"ם לטעמי' שפסק בג' גממיות דלא אמרי' לא גוד אסיק ולא גוד אחית. והוא תימה שהרי פ"ה פסק הא דפ"ו מטהרין העליון מן התחתון ע"כ ס"ל בשאובה אמרי' אפי' גוד אסיק. והנה יותר יש לתמוה מ"ש בכ"מ דאפי' גוד אחית ל"ל. שהרי מפורש בתוספתא הנ"ל דבעודהו רגלו של ראשון במים ממלא בכתף ונותן לתוכו. ומפורש בחגיגה דההיתר דרגלו של ראשון במים משום גוד אסיק: ד) אשר ע"כ נראה לפמ"ש הראב"ד בס' בעה"נ שם בהא דתוספתא דבשאיבה דרבנן אמרי' גוד אתית. אבל לענין הטבילה הא קי"ל ארבעים סאה מן התורה הלכך אפי' למעלות דרבנן לא אמרי' בי' גוד אחית. ביאור דבריו דבשאיבה שהוא כולו דרבנן אמרי' בי' גוד אחית. אבל במקוה חסר דלא אמרי' גוד אחית להכשיר המקוה לטומאה דאורייתא מיגו דלא אמרינן גוד אחית לטומאה דאורייתא. לא אמרינן נמי גוד אחית למעלות דרבנן. ועיין בר"ן סוכה בהא דמיגו דהוי דופן לענין סוכה הוה דופן לענין ש ב שהקשה שנאמר להיפוך מיגו דלא הוי דופן לענין שבת לא הוי דופן לענין סוכה. ותירץ דמוכח מקרא דאמרי' המיגו להיות מחיצה עי"ש. וזה באפשר לדון המיגו כך. אבל בדרבנן ודאורייתא דא"א להכשיר הדאורייתא במיגו דדרבנן. ע"כ אמרי' המיגו להיפוך מיגו דלא מהני לגבי דאורייתא לא מהני גם לגבי דרבנן ודו"ק: ה) וע"כ בנידון דידן נמי דוקא בהא דפ"ו שהמקוה שלם רק שנפסלה בשאובים שנפלו בה קודם שהי' מ' סאה] והוי כולו דרבנן אמרינן בי' אפילו גוד אסיק. וכ"ש בתוספתא הנ"ל דאמרינן גוד אחית. אבל בהא דכ"ג מ"ב דבור שבחצירו ונפלו בו ג' לוגין דהיינו שעדיין אין בו ארבעים סאה [שאם הי' מ' סאה לא הי' נפסל בשאובין] והכשירו שיהי' כשר להקוות עליו כדלעיל מינה במשנה א'. וע"ז אמרה המשנה עד שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים דהיינו שיפתקו עד שיתחברו. ובודאי אין החיבור רק רגע אחת. דכי מיא שורי שורי קיימי. רק שנתחברו פעם אחת נטהרו ומותר להקוות עליו. וע"ז שפיר קאמר הר"ש ר"מ היא. דלרבנן אי אפשר שיטהרו בשעה שמחוברין. כיון שאם הי' חיבור גמור הי' מותר לטבול בעליון החסר ע"י חיבור לשלם. רק דלאורייתא לא אמרי' גוד אסיק וכיון דלא אמרינן גוד לגבי דאורייתא שיהי' כשר לטבול בו. לא אמרינן נמי גוד שיהי' כשר להקוות עליו: ו) ובודאי אם הי' מקווה עליו להשלים למ' סאה בעת שעדיין מחובר הי' מועיל החיבור אח"כ בעת שיש בו מ' סאה וא"צ עוד החיבור לדאורייתא אבל משמעות המשנה דטהרת עליונים תיכף אף קודם שהקוה עליו נטהר לענין שיהי' כשר להקוות עליו. וזה אינו רק לר"מ דאמר גוד אסיק נטהר תיכף שאף לאחר שיופסק החיבור טהורים שיהי' כשרים להקוות עליהם. אבל לרבנן קודם שהקוה עליהם לא נטהרו כלל דאמרי' מיגו דאינה כשרה משום החיבור לטבילה. אינה כשרה נמי להקוות עלי' ולק"מ על הרמב"ם והר"ש: אך מ"ש בס' שו"ת נפש חי' דלענין לטהר שאובין לעולם חשיב דכשמורידין השאובין למטה הרי נטהרו. וכבודו הקשה מדברי הר"ש פ"ג מ"ב דחשיב לי' גוד אסיק להנ"ל לק"מ דלמאן דלית לי' גוד אסיק אמרי' מיגו דלא הוי חיבור לענין לטבול בעליונה בלי שיקווה עליהם. לא הוי נמי חיבור לענין לטהר פסול שאובין. אך מ"ש כבודו דלא מצינו גוד רק להמקוה הצריכה לה דבמקום שצריך להכשיר התחתונה אמרי' גוד אחית לא במה שצריך להכשיר העליונה דבתחתונה הא יש, מ' סאה. זה נכון. רק צ"ל בלשון אחר והוא עפ"י