אבני נזר יורה דעה רפח

שמכשיר מים טמאים מטומאתם שהרי היא עצמה טהורה מטומאה. אבל להכשיר פסול שאובין לטבילת אדם כיון שהמעין עצמה עדיין אינה מוכשרת לאדם אינה יכולה להכשיר לזה השאיבה: ד ובאמת הוא סברא דחוקה שהרי מכשרת השאובין לטהר כלים והא אזל לי' פסול שאיבה ממילא מותר להשלים עלי' למ' סאה. וכך הם דברי הר"ש פ"ה דמקואות מ"ב. במ"ש מיהו דבר תימא הוא לומר דמי בריכה שיש בהם יותר ממ' סאה יהיו כשרים לכלים ופסולים לאדם. וע"כ העיקר כדעת האומרים שאין שאיבה פוסלת במעין. וה"ה במי תמציות שלא פסקו שמכשרת השאובין כמו שמטהרת מטומאה הואיל והיא עצמה אינה טומאה. ה"נ מטהרת משאובין הואיל והיא עצמה אינו שאוב וכשרה להקוות עליו ה"ה השאובין יהי' כשרים להקוות עליהם: ה' מיהו בעת יובש גדול שנפסק השפעת המים מהנהר למקוה ודאי דינה כמי תמציות שפסקו שאינה מטהר בהשקה כלל. וזה אפי' בלא התוספתא. שהרי נפסק מהמעין וגם אין זוחל. שאם הי' זוחל הי' דינה כמעין לדעת מהרי"ק] אך עכשיו בימות החורף שאין יובש. אין לחוש לפסול שאיבה להאומרים שאין שאיבה פוסלת במעין: ו) ובעיקר הדין החופר בצד הנהר שהעלה מהרי"ט שאין דינה כמעין. לדעת כ"מ פ"ט מה' מקואות אינו דבר ברור. שהוא פי' בין בצד הנהר בין בצד המעין דשאני נהר שפסולה למי חטאת כמ"ש הרמב"ם פ"י מה' פרה ה"י. ושם חולק עליו הראב"ד. דאף שכן הוא בתוספתא. המשנה חולקת על התוספתא ממילא דין החופר בצד הנהר שהוא בתוספתא. הולכת לשיטתה. ולדידן דקי"ל כהמשנה דינה כמעין: ז) ואף שהראב"ד אינו משיג בה' מקואות. מצינו כן כמה פעמים [ואזכיר אחת מהם. פ"ב מה' חגיגה ה"ה אם נטמא ביו"ט ראשון. אעפ"י שטיהר למחר פטור דכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני. ובגמ' (ט) מבואר דלמ"ד פסח שני תשלומין דראשון יש לו תשלומין. הנה דטמא אף דלא חזי בראשון יש לו תשלומין. ה"ה בחגיגה טמא יש לו תשלומין. אך למ"ד פסח שני רגל בפ"ע הוא. ולא מצינו תשלומין לטומאה. טמא בראשון. פטור בשני. והרמב"ם לטעמי' שפסק פ"ה מה' ק"פ ה' א' ב' רגל בפ"ע הוא והראב"ד חולק עליו דרבים פליגי עלי' ואין הלכה כרבי מחביריו. ובנו של הרמב"ם מיישב דלא פליגי עלי' בדבר א' ר"נ ס"ל תשלומין ולא תקנתא. ר"ח ס"ל תקנתא ולא תשלומין ולא רבים נינהו יע"ש. אולם הראב"ד ודאי ס"ל דר"ח דס"ל תקנתא כ"ש דתשלומין וכן פרש"י בגמ' בד"ה אף על הראשון דלר"ח תשלומין ותקנתא. וממוצא הדבר נשמע דלראב"ד דס"ל תשלומין נטמא בליל יו"ט ראשון מביא בשני ואעפי"כ לא השיג על הרמב"ם. שהוא אינו משיג רק על עיקר הדין והשאר יבין מאליו]: ח) וכל זה להתלמד במקום אחר. אך מקוה זו שאנו דנין עליו לכ"ע מעין גמור הוא לכל דברי' לענ"ד. והנה החילוק שבין בצד הנהר בין בצד המעין לדעת מהרי"ט הוא שהנהר אין בה גידין שימשכו המים. אך בא ממעין שמרחוק. ושם יש גידי המעין שמושכין המים מתחת לקרקע וכמו דם שהולך בתוך הגידין וזה ידוע. וע"כ המים שבנהר שבאים למקוה הוא רק מחמת שבלועים המים בתוך הקרקע. אבל החופר סמוך למעין הואיל והמעין עצמה יש בה גידין אנו תולין שהמים באים למקוה דרך הגידין ומעין גמור הוא. וע"כ מקוה זה שכתב כבודו שלא הי' אפשר להכשירה בחלב טרם עשו עלי' הרצפה. כי המים הי' באים למעלה במהירות מאד. לא יצוייר בשכל שהכל מי תמצית הנבלע בקרקע. ובטח או שיש חללים דקים שהולך מנהר למקוה. או שמקוה עצמה יש בה גידין. אך כשיש יובש מתקווצים הגידין וכשנהר גדול הגידין מתרווחים ומוציאין הרבה מים מעצמם. כעין שכתב בתשו' הרא"ש כלל ל"א סי' י"א בפירוש נהרא מכיפי' מתברך. אך לענין שלא יפסול בשאיבה א"צ לזה כלל כנ"ל: ט והנה דברי אחרונים שהביא כבודו. דברי מר חמיו זקינו הגאון הצדיק זלה"ה בסמוכה לנהר אין לה דין מעין לטהר בזוחלין. זה אמת. אך תמוה בעיני למה כתב דוקא בנפסק. כי אפילו בעודו שואב מנהר אין לה דין מעין לטהר בזוחלין. ובנפסק הוא מי תמצת שפסקו. ובתוספתא שכתב ר"מ ור"ש שהוא כמי תמצית שלא פסקו. היינו בלא נפסק. ואעפ"כ אין לה דין מעין. שלחתי אחרי פ"ת ד' ווילנא ראיתי מ"ש בשם ס' משכנות יעקב ושם מבואר דמקוה סמוכה לנהר נפסלת בשאיבה. ובסוף כתב שמצא ככל הנ"ל בתשו' מהרי"ט. ותמהני שבמהרי"ט מפורש להיפוך כנ"ל. וגוף הס' משכנות יעקב אין בידי. אולי ישנו תח"י כבודו וירצה להעתיק התשובה סי' מ"ג ולשלוח אלי טוב הדבר ובלבד שיעתיק כל התשובה. ס' דברי חיים ממר חמיו זקינו זצ"ל אין אתי: י) סוף דבר לדינא הוא כמ"ש בתשו' ראשונה. והעיקר מחמת שאף אם אין לה דין מעין. מ"מ אינה נפסלת בשאיבה לרוב הפוסקים מחמת שהוא כמי תמצית שלא פסקו ומטהרים בהשקה. זולת אם יראה בס' משכנות יעקב דברים של טעם שהם נגד זה ישלח אלי. ואז אראה אם כנים דבריו: יא) ולפי מה שחשב כבודו שנפסל בשאובין כדין מקוה שאל אם בכ"ז לסמוך על הרא"ש והטור נגד הרמב"ם. הנה יש מקום גם לזה. דהנה מה שכתבתי בתשובה הראשונה דביש ברצפה כשפופרת הנוד והוא אחת עם תחת הרצפה חשיב במקום אחד ופוסלים השאובים שתחת הרצפה. ולכאורה מהתוספתא שהבאתי שם מוכח שגם בזה כשר. שהרי בתוספתא ההוא שעליונה נכשרה מתחתונה וע"כ שחשובים כאחת. ומ"מ אין הג' לוגין שירדה מעליונה פוסלים התחתונה: יב) אך באמת אינו ראי' לפי' ראשון שבר"ש וכל הראי' רק לפי' ראשון כמבואר שם שהרי מה שמוכשר העליונה מתחתונה הוא כר"מ בחגיגה (י"ט) שמכשיר משום גוד אסיק. ועי' ר"ש ורא"ש שם במשנה ב' שגם הכשר שאובים עליונים מן תחתונה הוא משום גוד אסיק. והנה בתוס' פ"ק דסוכה (ד') דלא אמרינן לבוד להחמיר וה"ה דלא אמרינן גוד אסיק או גוד אחית להחמיר. דכולהו הלמ"מ הם והם רק להקל. וע"כ אי אפשר שיפסול תחתונה מכח לוגין שירדו מהעליונה משום שאחת הם שהרי כל מה שאחת הם הוא משום גוד אחית. וזה לא יועיל לפסול. אבל חיבור כשפופרת הנוד חשיב אחת לגמרי: