אבני נזר יורה דעה רצ

המבואר בפ' כל גגות בגגין השוין יותר מבית סאתים דלא אמרי' גוד אסיק למעט מבית סאתים. דלא אמרינן גוד אסיק רק לעשות מחיצה. וזה יש לו מחיצות חיצונית ויהי' הגוד אסיק רק למעט מבית סאתים ולא אמרינן. וה"נ כיון שאין הגוד אחית לעשות מקוה שהרי יש מקוה למטה רק לטהר השאובין, ואפי' אם הי' מעין למטה פחות ממ' סאה לדעת האומרים דאינו נפסל בשאובין. אף דלצריך לאדם מ' סאה יהי' הגוד אחית לעשות מקוה למטה ג"כ. אינו נראה כיון דתחילה לא יעשה מקוה רק תחילה יטהרו השאובין ולא אמרי' גוד לטהר רק לעשות מקוה. והא דמטהרין העליונה מהתחתונה היינו כיון שיש למטה מקוה אמרינן גוד אסיק שיהי' מקוה למעלה וממילא נטהרו השאובים. ועוד דלא אמרי' גוד במקוה רק להעלות מקוה או להוריד מקוה לא להוריד שאובים ועי' ברש"י סוכה (ד:) ד"ה הכא: ח) ולענין אם החיבור הוא באשבורן אם שייך פלוגתא דגוד אחית וגוד אסיק בזה הדין עם בעל נפש חי' דבזה לכ"ע הוי חיבור. לא מבעיא למה שפי' בריב"ש להדיא דהפלוגתא אם להכשיר הקטפרס ע"י גוד. אך גם למ"ש הכ"מ פ"ת מה' מקואות ה"ח דסובר הרמב"ם דר"מ ור"י פליגי בגוד אבל חכמים טעמייהו משום דאין הזוחלין מערבין. מבואר דלר"מ ור"י אין הטעם משום זוחלין דהיינו קטפרס. מ"מ אין ענין לכאן דודאי אם הכל אשבורן הרי יש כאן מקוה שלמה. מה נ"מ אם היה למעלה או למטה סוף סוף מחובר היטב. אך בחרדלית של גשמים עוברת שאין מקוה מטהר בזוחלין וא"כ אין כאן מ' סאה אשבורן ביחד בזה צריכין לגוד לחבר העליונים ותחתונים שלא יפסוק החרדלית שאינו מטהר. אבל אם הכל אשבורן פשוט שא"צ לגוד כלל: ט) ומ"ש מריב"ש שכתב בהא דאם רגליו של ראשון נוגעות במים דזה חשיב אשבורן הואיל וסופו לירד ואעפי"כ מקרי גוד אסיק. הרי מפורש בריב"ש וז"ל דאם נאמר דטעמייהו דרבנן בהא כו' משום דלא אמרינן גוד אחית אפילו כה"ג עי"ש (ודחה דוקא בזה חשיב זוחלין ע"ש] ומה ראיה גם לפי"ז שיחשב זוחלין אם נאמר דאפילו באשבורן לא אמרינן גוד אחית. א"ו באשבורן לא שייך לאסור משום דלא אמרי' גוד אחית רק הוא גופה שרואין כאילו היה למטה ולא חשיב זוחלין הוא גופה קרי לה גוד אחית וזה פשוט: אך מטעם אחר אין רצוני להכשיר בתחבולה זו כי חושש אני לדברי ריטב"א מכות בשם הרא"ה ובשם רבותיו של רא"ה וגם הריטב"א הסכים דלא מהני השקת שאובים במעין כיון דאי אפשר להיות כמוהו דמעין מטהר בזוחלין והמים שבאו שם לא יטהרו דנוטפין שרבו על זוחלין לא מהני. והביאו הבדה"ב בלי חולק. ואף שלא העתיקו בש"ע. כפי הנראה בשעה שחיבר הש"ע לא היה לפניו ס' הריטב"א וע"כ לא הביאו בב"י: יא) ואף שהדבר פשוט במעין כ"ז שיש בו מ' סאה ששופכין לתוכו שאובין וחוזרין ולוקחין ממנו וחוזרים ונותנים בו שאובין וכו' ואם אין מעין מטהר את השאובין נמצא טובל במקוה שרובה שאובים. יש ליישב דלא מבעיא אם בתחילה נותנים בה הרבה שאובים יותר ממי המעין דנטהרו השאובים בהשקה. שמי המעין בטלין במים שאובין לענין שלא יטהרו בזוחלין דלענין זה לא מהני השקה כנודע ושוב נטהרו השאובין בהשקה דכל טעם הרא"ה שמי מעין אין מטהרים משום דאי אפשר להשאובין ליעשות כמו מעין שמי מעין מטהרין בזוחלין והם לא יטהרו בזוחלין. והכא גם המי מעין אינם מטהרין בזוחלין שנתבטלו לענין זה במים שאובין ושוב נטהרים המים שאובין בהשקה שיתבטל מהם תורת שאובין. וא"ת ממנ"פ אימת יטהרו קודם שנתבטלו מי מעין הא אין מי מעין מטהרים בהשקה ולאחר שנתבטלו הלח כולם שאובים. לק"מ דאפשר להם להתבטל לענין שיעשו שאובים. שהרי בבכורות (כב.) במים טמאים שנתבטלו ברוב ציר וניתוסף עליו מים טהורים דחוזר וניעור משום דמים טמאים מטמאים את הטהורים והו"ל טמאים רובא] ואף שכבר נתבטלו ואיך יכולים לטמא צ"ל כיון שאם יפסוק הביטול יהי' הטמאים רוב שוב נפסק הביטול. דביטול לא אמרינן רק אם אפילו לא יתבטל המיעוט יהי' רוב. וה"נ בנ"ד הרי מי מעין מחולקים מהשאובים בשני דברים הא' שמי מעין מטהרין בזוחלין והשאובין אינם מטהרין בזוחלין. וזה אינו מחמת שהם שאובים רק משום שאינם מי מעין. והב' שמי מעין אינם שאובין והם שאובין. וכיון שנתבטל מהם תורת מי מעין ומטהרים אחרים בהשקה. שוב אינו מתבטל לגבי שאובין שיחשבו אף הם כשאובין. שהרי אם לא יתבטלו לענין זה יטהרו גם השאובים בהשקה ויהי' הכל מים כשרים. וע"כ מתבטל תורת מי מעין ולא מתבטל מה שאינם שאובים: יב) אך אף אם אינו שופך הרבה מים יותר ממי מעין ואח"כ שאב מתוכה וחזר ונתן עד שהרוב שאובים ומלבד השאובים לא ישאר מ' סאה ולא יוכל לטהר את השאובים בהשקה אף אם יתבטל מהם תורת מי מעין. י"ל לא מבעיא במקומות שעושין רצפה ותחתי' מי מעין הרבה מאד והרצפה נקובה כשפופרת הנוד דשפיר מטהרין מי מעין המועטין שנתבטל מהם תורת מי מעין את השאובים. כיון שמחוברים בכשפופרת הנוד למי מעין המרובים וחשיב כאילו היה בהם מ' סאה. ואף שהמעין שלמטה מהרצפה אינה יכולה לטהר השאובין. מ"מ מי מעין שלמעלה שנתבטלו חשובים כאילו היה בהם מ' סאה כיון שמחוברים למ' סאה: יג) ומנא אמינא לה מהא דיומא (ט"ז.) בפרה דצריך הכהן לראות פתחו של היכל בשעת הזאת הדם וקאמר שם בפשיטות שאם רואה חצי אמה די [ע"ש שהקשה האיכא פלגא דאמתא דמתחזי פתחא] ואף דבכל מסכת עירובין דאין פחח פחות מארבעה טפחים ובעירובין (דף ע"ו) דארבעה על ארבעה חשיב פתח אבל פלגא דאמתא הא פחותה מד'. מוכח מזה דכשפתח עצמה כשיעור שוב כל פורתא שם פתח עלי' [ואף דלענין תקיעות קי"ל שמע מקצת תקיעה לא יצא. לא קשיא דבפסחים (מ"ה.) לענין צירוף אמרינן היתר ואיסור בבת אחת דוקא מצטרפי אבל בזאח"ז אינו מחשיב ההיתר לאיסור כאילו הי' בו בעצמו כשיעור. ה"נ בפתח שכולו בבת אחת כשיעור מחשיב זה לזה כאילו הי' כולו פתח. משא"כ בקול שופר שהקול בא במשך זמן וה"נ כיון שיש מ' סאה מחשב זה לזה כאילו הי' במים שעל הרצפה מ' סאה יד) אך גם במקומות שאין עושין רצפה למעלה מן המעין הרבה. מכל מקום לדעת ראבי"ה דכשיש מ' סאה במקום אחד וגומא פחות ממ' סאה סמוכה לה אף שאין ביניהם כשפופרת הנוד חשובה מ' סאה. וה"נ מי מעין הרי מחוברים בגידין