אבני נזר יורה דעה רפז

שאובין שהוא משום בידי אדם כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' מקואות כל שהשאובין השלימו את המקוה נחשב כאילו כולו בידי אדם. אבל אם באו פחות מג' לוגין למקוה ועדיין אין בה מ' סאה ואח"כ באו מים כשרים והשלימו בטל פסול שאיבה משאובין שנפלו ברוב מים כשרין ומשלימין למ' סאה. ודלא כב"ח וש"ך סי' ר"א ס"ק נ"ח. ודוקא שנפלו בסוף א"א שיוכשר על עצמן. דא"כ הא נעשה כל המקוה בידי אדם. ומה"ט דעת תוס' רי"ד שבת (ט"ז) דאף קורטוב שהשלים דאורייתא. וע"כ בנ"ד שבאו לבסוף שאובים וכשרים ביחד ושניהם השלימו המקוה דומה לזוז"ג דמותר. האומנם כי הב"ח והש"ך רב גוברייהו וקשה לחלוק עליהם. אך מה אעשה כי בתוספתא הנ"ל מוכח להיפוך: ו והנה לפמ"ש דפסול שאובין אף מדרבנן בטלים ברוב. הא דג' לוגין שאובין פוסלין המקוה ואין בטלין היינו משום שפוסלין הכל ואין כאן הכשר כלל (ודומה להא דבכורות (כ"ב) במים טמאים שנפלו לציר מרובה מהם ונתבטלו ואח"כ נתוסף מים טהורים מצא מין את מינו וניעור דנטמא הטהורים בטמאים ורבו על הציר] וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' מקוואות הל' ה' ז"ל שכל המקוה כולו שנפסל כמים שאובין הוא חשיב וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי: ז) וקשה לפי"ז האיך הוכשר תחתונה הלא כל הג' לוגין [אף שנתערב בהם מי מקוה] חשובים שאובים שבשעה שנפלו לעליונה ג' לוגין נעשה כל העליונה שאוב. וא"ל משום שסופו לירד לתחתונה ולא ישאר ג' לוגין בעליונה לא נעשה שאוב. א"כ למה צריך להכשיר עליונה ע"י תחתונה. הא לא נעשה שאוב כלל. דא"ל לצירוף מ' סאה. דהא לאחר שירד שוב אינו מחובר לפי' א' שבר"ש שם. וע"כ להכשירה מפסול שאובין שנפסלה בשעה שירד לתוכה הג' לוגין וכשרות העליונה לאחר שנתוסף בה ג' לוגין מי גשמים להשלים מ' סאה]. וכיון שנפסלה נעשה הכל שאובין כנ"ל, וכשירדו ממנה ג' לוגין יפסלו התחתונה. א"ו לא הכל נחשב שאובין אלא במקום שירדו הג' לוגין דכיון שהו' במקום זה ג' לוגין שאובין קודם הכשר מ' סאה נפסל מקום זה. אבל כשירד למקום אחר מחשבין לפי חשבון: ח) ואין לחלק דדוקא אם נפלה למקוה אחרת הוא דמחשבין לפי חשבון. אבל בנ"ד שהם בעינם על הרצפה כמו שהי' תחת הרצפה שכל המים עולים מתחת הרצפה. ושם נפסלו ע"י השאובים אשר שם. הא ליתא דא"כ הא דתוספתא האיך שלמו המ' סאה ע"י תערובות מי מקוה עם השאובים. לפמ"ש דההיתר משום זה וזה גורם דהוי גורם דשאובין עם גורם דמי מקוה. ואם הכל נחשב כשאובין אין כאן גורם דהיתר כלל. שהרי בעינם שאובין נחשבין רק שאין פוסלין בג' לוגין. אבל הם עצמם הא אמרת דשאובין נחשבים. א"ו גם בעינם אינם נחשבים שאובים כשהם במקום אחר: ט) עוד נ"ל להכשיר המקוה משום שאיבה שהמשכוה דנכשרת ברבי' והמשכה בין נתערבו השאובין ברוב מים כשרים קודם שירדו למקוה כו' כמבואר בש"ע סוף סעיף מ"ד. ואף דשיעור המשכה פסק המחבר דאינו פחות מג' טפחים. הלא מבואר הטעם בב"י משום דכלבוד דמי וכאילו נתרחב המקוה אל מקום שהמשיך והכא אין לומר לבוד כאילו ניטל הרצפה מתחת הרצפה ושעל הרצפה אחת הנה. שהרי הרצפה קרקע המקוה העליונה וקרקע המקוה הוא מכלל המקוה שאין מטבילין בלעדה. ותרגום מקוה בית כנישות מיא. ואיך שייך לומר לבוד לעשות אחת לבטל עצם המקוה גם בלא זה יש לחלק בזה שלא לומר לבוד להיות רואין הרצפה כאילו אינה: י) וכל זה כשאין ביניהם כשפופרת הנוד. אבל אם יש ביניהם כשפופרת הנוד הרי מקוה אחת ואזדו ההיתרים ההם. אך אף אם אין ביניהם כשפופרת הנוד לדעת רמב"ם שאם נסדק הכותל מלמעלה למטה מצטרף. ופירש הט"ז ס"ק ס"ד משום שכל המים ראוים לצאת דרך הסדק הזה] כאילו נפלה כל הכותל. ודוקא נסדק לרוחב אינו מצטרף דעכ"פ חלק שלמטה מפסיק. וא"כ בנ"ד שיש סדק ברצפה שכל המים יכולים לצאת דרך הסדק הזה אחת הם. אך יען ידוע שעיקר דין שצריך להכשיר מעין משום שאובים הוא חומרא בעלמא. כי מעיקר הדין אין שאיבה פוסלת במעין. גם ידוע דברי האגודה שהביא הש"ך ס"ק נ"ז. ע"כ יש לסמוך על ההתירים הנ"ל על דעת הרא"ש והטור מלמעלה למטה אין מצטרף: הק' אברהם סימן רעח ב"ה אור ליום ב' ג' שבט תרנ"ה לפ"ק. להרב להרב הנ"ל. א) מכתבו הגיעני. על מ"ש בתשובה הקודמת אות יוד דמקילין כתוס' ורא"ש נגד הרמב"ם. יען מעיקר הדין אין שאיבה פוסלת. במעיין וע"ז השיב כבודו. יען ניכר כי בא מהנהר. כי תמיד גובה המים שבמקוה כגובה הנהר ואין דינו כמעין. עכ"ד. והן הן דברי מהרי"ט ח"ב סי' י"ח. אבל אין זה ענין לענין פסול שאיבה. ואדרבה לדעת מהרי"ט שם מקוה זו שבצד הנהר א"צ לנקותה מפסול שאיבה כלל. שמהרי"ט כתב שם שמעין אינה נפסלת בשאיבה אפי' אין בה אלא כל שהוא קו"חממי תמצית שלא פסקו שאין מטבילין בהן ידים וכלים. ואעפי"כ מטהרים מים טמאים בהשקה. וקו"ח שמטהרים פסול שאובים בהשקה (וכן דעת הראשונים דמה שאין שאובים פוסלת במקוה שיש בה מ' סאה מטעם השקה נגעו בה] קו"ח מעין כל שהוא שמטבילין בה ידים וכלים כ"ש שמטהרין מים טמאים בהשקה וכ"ש שאובין. ואח"כ הביא התוספתא דחופר בצד הנהר אין לה דין מעין לטהר בכל שהוא. והנה מבואר בר"ש שהביא התוספתא וברמב"ם פ"ט מה' מקואות ה"ג שדינה כמי תמציות שלא פסקו. וא"כ מטהרת מים טמאים בהשקה וכ"ש שמטהר פסול שאיבה. כדברי מהרי"ט והראשונים הנ"ל: ב) ולפמ"ש מהרי"ט שם שמה שהחמירו הגאונים להכשיר המקואות הנובעים משאיבה משום שחששו לאותם שבאים רק ממים עליונים והם באים ממי התמציות הנבלעים בארץ יע"ש. אבל זו שבא מנהר שדינה כמי תמציות שלא פסקו שמטהר בהשקה כנ"ל. א"צ לנקותה כלל: ג) רק שאני חושש לדעת האומרים דאפי' מעין גמור נפסל בשאיבה כיון שאינה נכשרת לאדם בלא מ' סאה. אינה יכולה להכשיר לאדם השאיבה. כיון שהמעין עצמו עדיין אינו מוכשר לאדם. ולא דמי למה