אבני נזר יורה דעה רפו

במקבל טומאה. משום דממשיך במקבל טומאה הוא גופה שנוי במחלוקת ורמב"ם ויוא מתירים לגמרי. ועיקר דין המשכה דאינו פחות מג' טפחים הוא חומרא. ורשב"א ורא"ש ותשב"ץ מקילים בעל שפתו לא החמיר למינקט תרי חומרי. דמר ודמר. אבל באמת אם לא יחשב המשכה לא יחשב ג"כ במקבל טומאה ולדעת הפוסלים יפסול: ובמה דפשיטא לכ"ת דע"י גוי לא יחשב מקבל טומאה. לדידי מספקא לי שהרי בנזיר (מ"ח:) יכול אפי' נפש בהמה כו' הרי אומר לא יבא במטמאים בביאה הכתוב מדבר. ואעפי"כ דעת הפוסקים חוץ מבעל ס' יראים דאף גוי שאינו מטמא באוהל כהן ונזיר מוזהרים על מגעו ומשאו. וכתב במל"מ פ"ג מה' אבל משום דאין אדם מטמא באוהל. וכ"ש די"ל כן בגוי חי דראוי לקבל טומאה אם יתגייר. ואף דגוי ממעט בחלק. היינו דאפי' פירות שלא הוכשרו ממעטים דהטומאה אינה יכולה לעבור. אבל במהוה במקבל טומאה דפשוט דפירות שלא הוכשרו חשובים מקבל טומאה לענין זה וסתמא קתני עלי ירקות אף שלא הוכשרו דמים מחוברים כל זמן שהוא בתוך המים אין מכשירין. אפשר שגם גוי יפסל. וצ"ע בזה]: ה) והנה במקוה זו תחילה כתב כ"ת שהעושה הקראהן אמר כי עשה על מנת להוציאו בכל פעם. וע"כ כתבתי דלא מהני דעתו בלא רצון בני העיר. והי' פשוט בעיני שלא הי' כן דעת בני העיר. מדלא עשו כן באמת. שאם הי' עושין כן לא הי' צריך כ"ת להביא ראי' מהבעל מלאכה. ואפי' עשה שלא על דעת כך כיון שעתה הוא כך. ואפי' מחשבה גרידא מועלת לקבל טומאה. עתה כותב כ"ת שגם בני העיר הי' דעתם כך. באמת יש לדון שמחמת שעכשיו ציוה כ"ת להסיר בעת טבילה ג"כ יחשב כאילו הי' דעת בני העיר כך. והגם שכתבתי טעם ראשון להכשיר גם בזה מהא דפרק הישן. מילי דתלי בשיקול הדעת נינהו ובודאי אין לסמוך ע"ז לבד לכתחילה. אך הטעם שבלעדי הקראהן הי' בא המים למקוה זה טעם ברור בלי שום חשש כלל אף לכתחילה. וגם אם יש כלי שבה פותח הקראהן אם אחר פתיחה שוב א"צ לכלי ההוא לא חשיב מהוה במקבל טומאה וגם זה טעם ברור. והרוצה לחוש לכתחילה מי ימחה בידו. אך אם גם אח"כ צריך אל הכלי שישאר הקראהן פתוח אזדא טעם ההוא. ודאי צריך לתקן. היינו או לעשות כלי אפי' של מתכות שישאר מחובר תמיד. או לעשות של עץ. ושל עץ טפי עדיף. אולם זה רחוק בעיני שיהי' כלי שבה פותח ואף הפתיחה צריך לכלי שא"כ הי' כ"ת כותב זה. ע"כ אם יתקנו המקוה באופן אחר שהי' תחילה מחויבין לפרסם שהמקוה בלעדי התיקון ג"כ כשירה גמורה. והתיקון הוא רק לכתחילה כעין שכתב הש"ך סי' קצ"ה סק"ה. אבקשו שאל יטרידני עוד במקוה זו. דו"ש וש"ת: הק' אברהם. סימן רעז ב"ה ה' שמות כ"א טבת תרנ"ה לפ"ק פה סאכאטשאב. שוכט"ס לכבוד הרב המאה"ג מגזע קודש מחצבתו מו"ה שלום נ"י שפירא אבד"ק פרשיטיק. א) במש"ק הגיעני מכתבו דבר המקוה שעשו מחדש ושאבו אותה ורצו להכשירה מחשש שאובין שנפלו בעת השאיבה. ולאשר המים מתגברים מאד קשה לשואבה לגמרי. ואמר מו"ץ אחד להשכיב בתחילה הרצפה של נסרים ולהכשירה אח"כ. היינו לשפוך חלב מתוך המים שעל הרצפה עד שישתנה המים של הרצפה ממראה מים. כי דרך הנסרים לא תוכל המים להתגבר כל כך מהרה ורק אח"ז לשפוך מעט מעט ולא יצטרכו לשפוך כ"כ חלב הרבה. וכבודו אסר להכשיר בענין זה מחמת כי א"א להשכיב הנסרים בתוך המים עד שלא ישאר תחת הרצפה איזה ואיזה חלילין שמחזיקים) יותר מג' לוגין וחלב שעל הרצפה לא יתערב עם המים שתחת החללים ולא ישתנו מראיהם וישארו שאובים כשהיו. וכשיגברו המים מתתא לעילא הולך כל טיפה מתתא לעילא דרך אותן מים שאובים שבחללים ויפסלו. והנה לאשר כתב כבודו שכבר שלח המו"צ השאלה לכאן והנה לא בא מהמו"ץ בנידון זה שום מכתב לזאת הייתי ממתין אולי יבא גם מהמו"ץ מכתב בזה. ולאשר לא בא אמרתי אשיבהו: ב והנה בגוף הענין אם נשארים מים ג' לוגין למטה אם לא אין לי שום ידיעה. אך אף אם נשאר מים למטה יש מקום להכשיר אם אין ברצפה פתוח כשפופרת הנוד רק המים באים דרך סדקים שבין נסר לנסר. והיינו כי מעיקר הדין נראה לי שאין ג' לוגין שאובין עושין כל המקוה שאובין רק במקום שבאו שם תחילה מן הכלי כמו שאבאר: ג' הנה הר"ש רפ"ג הביא תוספתא שתי בריכות של ארבעים ארבעים סאה זו ע"ג זו ונפלו שלשה לוגין מים לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג' לוגין. ופי' הר"ש שהי' בכל אחת מ' סאה חסר ג' לוגין [שאילו הי' שלם לא הי' נפסל כלל בשאיבה] ותולין שהג' לוגין שנפלו לעליונה לא נפלו בעינם לתחתונה רק נתערבו מעט במי מקוה עליונה. נמצא ששלמו מ' סאה של התחתונה טרם שירדו לה כל שלשת לוגין שאובין. והוכשרה. ומכשרת העליונה שמחוברת לה עכ"ד: ד) וטרם נביא ראי' ממנה נבאר אותה דצריך להבין איך חשובה תחתונה שלמה במ' סאה ע"י השלמת ג' לוגין שיש בהם תערובת שאובין משום שאין בשאובין שבהן ג' לוגין שנתערב בהם מי מקוה] הא פ"ז דמקואות מ"ב אלו פוסלין ולא ילין המים [פי' שאובין כו' כיצד מקוה שיש בה מ' סאה חסר קורטוב ונפל מהם לתוכו ולא העלהו פוסלו בג' לוגין הרי דפחות מג' לוגין אף שאינו פוסל. מ"מ אינו מעלה. וכן הוא בש"ע סי' ר"א סעי' כ"ב דמקוה שיש בה מ' סאה חסר קורטוב ונפל לתוכה פחות מג' לוגין שאובין לא פסלוהו ולא הכשרוהו. וא"כ איך שלמו המ' סאה בתערובת השאובין: ה) ונ"ל שמה שאין פחות מג' לוגין משלימים היינו דוקא כשבאו בסוף המ' סאה כדין המשנה והש"ע הנ"ל. שהמקוה הי' חסר קורטוב ואח"כ באו השאובין שאם יוכשר ע"י השאובין הרי השאובין עשו כל המקוה. וכאילו כל המקוה כולו בידי אדם. כמו בשחיטה הי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו. דחשיב שחט כל הסימנין. לענין היקף לדירה פ"ב דעירובין (כ"ד) הי' פירצה יותר מעשר גודר כ"ש והשלים לעשר לשם דירה דחשיב עשה כל המחיצות לדירה [כאילו לא הי' מחיצות תחילה כלל כמו שפרש"י שם] ה"נ בפסול