אבני נזר יורה דעה רפג

רוב מ' סאה יפסול מדאורייתא דנאמר פנים חדשות באו לכאן ומדרבנן יפסול כשלא ישאר מ' סאה שלמים מהכשרים ואמרתי ליישב דהא אם יש דבר המפסיק בין דבר המק"ט בין המקוה כשר. והכא אין כאן הויית המקוה עד שנטל סאה. דמקודם כבר הי' בו מ' סאה. נמצא שבשעה שהי' מים הראשונים מפסיק בין הכלי להויית המקוה וכשר. ע"כ בחי'. לפי"ז יש מקום להתיר בנ"ד גם ליש מי שאוסר: ה) והנה נ"ל דגם ליש מי שאוסר אין איסור בממשיך מעיין למקום אחר כל זמן שמחובר למעיין רק להסוברים שגם במעיין אין מטבילין באויר. אך להסוברים דמה"ת במעיין מטבילין באויר אין כאן הויית טהרה במה שממשיך למקום אחר. שגם תחילה הי' טהרה במי מעיין בכל מקום שהם. ודוקא במקוה שהמקום גורם ומקום זה לא הי' בו טהרה מעולם. אבל במעיין שממשיכו למקום אחר ועדיין הוא מעיין הרי לא חידש בו טהרה חדשה אם לא שבמקומו לא הי' בו מ' סאה. שאז חידש טהרה לאדם. וא"כ בנ"ד לדעת המתירים לטבול באויר במעיין כל זמן שמחוברים למי מעיין במקוה גדולה לא הוי הויית טהרה ואימתי נעשה הויית טהרה בשעה שסותמין הנקב. הרי שעה שפתוח מפסיק בין הכלי להויית טהרה: ו) ואמנם שבתשו' רשב"א ח"ג סי' רכ"ח מבואר דאפי' בממשיך מי מעיין יש איסור אם אין הצינור מחובר ולא נזכר שם שאח"כ סתמו הנקב. אך אפשר דרשב"א ס"ל גם במעיין אין טובלין באויר. כי היתר מחובר לדעתי ג"כ אינו במעיין אם אין סותמין הנקב אלא לדעת הרמב"ם דמה"ת טובלין במעיין באויר כנ"ל מ"מ יש היתר גם לדעת יש מי שאינו מחלק בכך לדעת הרמב"ם הנ"ל: ז) מ"ש להביא ראי' להגהת פרישה מפי' הרא"ש פ"ו מ"ח לדעתי ברור שהרא"ש בפי' פירש המשנה כמו הרמב"ם. דלצירוף מקוואות איירי. לא להכשיר שאובין. אף שבתשובה פירש לענין שאובין. וראי' לזה ממה שתמהו הב"ח והש"ך ס"ק קי"ז על הרא"ש המצריך כשפופרת הנוד לפסול שאיבה ממתני' דמטהרין את המקואות העליון מן התחתון. ולכאורה תימה על תמיהתם שהרי בפי' הרא"ש מבואר שצריך שיהי' מתחילה כשפופרת הנוד. אך דס"ל דע"כ לפי' הרא"ש בתשו' דלהכשיר שאובים איירי א"א דתחילה הי' כשפופרת הנוד. דא"כ למה לי שישאיר אח"כ כשערה כיון שהי' השקה פעם אחת. וע"כ דמתחילה לא הי' רק כשערה. ומזה מוכח דרא"ש בפירושו בשיטת הרמב"ם בפי' המשנה קאי וזה ברור אצלי: ח גם ההיתר שכתב כבודו שבלא הסילון הי' המים באים למקוה הוא טוב מאוד. ומ"ש לדחות מחת"ס א"י מה. לכן יניחו המקוה כמו שהיה תחילה וא"צ להוציא לעז על בנים שמטבילות ראשונות שהם פגומים ח"ו. והשי"ת יתן לו ולכל העיר בכלל ובפרט חיים ושלום ופרנסה וכ"ט. ותכתבו ותחתמו בספר של צדיקים. לשנה טובה ומתוקה: הק' אברהם. סימן רעד ב"ה יום ב' נצבים תרנ"ד לפ"ק. יכתב לחיים בספר. עת יתקע בשופר. כבוד אהו' ידידי רב חביבי הרב הגאון המפורסם ידיו רב לו כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק קונצק. א) בטח השיג התשובה מיום ועש"ק העבר. עתה אשיבהו על המכתב הגלוי [עי' סוכה (מט:) מה ירך בסתר כו'] מ"ש הבית מאיר לחלוק על הרא"ש ומחלק בין כלים שתמיד עשייתם רק לקרקע בין כלים שאפשר להשתמש בהם בתלוש רק הוא עשאום לקרקע. לא מסתבר כלל. מה בכך שאפשר להשתמש בהם בתלוש הלא מחשבתו לא הי' לכך. ואין כלים יורדים לידי טומאה אלא במחשבה. וראייתו מצינור שחקקו ישבתי בטוב טעם. בשגם א"א לומר שנתעלם מהרא"ש ברייתא באותו ענין שעוסק בו. והנה גם בתשו' הרשב"א ח"ג סי' רכ"ח כרא"ש. והנה ביקש הבית מאיר לחלוק על אבות עולם במילי דכדי ואין שומעין לו כלל: ב) אך מ"ש כבודו דבר שנתחדש בגופא דעובדא שהאיש אשר עשה את הסילון ואת הברזל אמר לכבודו שעשאו על דעת להכניסו ולהוציאו בעת אשר יצטרך לנקותו. הא מילתא צריכה עיונא: ג) והנה שבת (נ"ח:) זוג של בהמה שיש לה עינבל טמאה משום דבעי לה לקלא ופי' התוס' דע"י הזוג ששומע יודע היכן בהמתו ומוצאה ע"י כך. וק"ל א"כ הוי הזוג צורך הבהמה ויתבטל אל הבהמה ויטהר. מ"ש מהא דפי"ב דכלים מ"ב בנעשה לצורך פשוטי כלי עץ ומחובר לו דטהור. ומייתי לה הרא"ש בתשו' הנ"ל. וצ"ל משום דבהמה בע"ח ואינו מתאחד עם הזוג. ולפי"ז יש לומר דוקא בשאין דעתו ליטלו משם ומבטל לו שם כמחברו בטיט דמי. והוא אחד עם הקרקע. משא"כ בדעתו ליטלו משם אינו בטל ואינו מתאחד עם הקרקע וטמא: ד) אך ספ"ב דסוכה (כ"ח.) דפקק החלון דאסר ר"א באינו קשור ותלוי משום דמבטל לי' התם. פרש"י מבטל לי' להאי פקק לגבי חלון וחשיב לי' מכותל עצמו והוי מוסיף. [וחכמים מתירין להוסיף על אוהל עראי]. ושאלתי לאדוני אבי זצלה"ה דאי מבטל לי' למה יחשב עראי. ותירץ לי א"א זלה"ה שבאמת דעתו להסירו לעת הצורך. אך כיון שהי' דעתו לחזור ולסתום בו כשיצטרך אף שדעתו פעם לסתום פעם להסיר חשיב לי' ביטול. ובשעה שסתם בו חשיב לי' מכותל עצמו. רק הוא עראי. שהרי יסיר בעת הצורך עכ"ד אאמו"ר זצלה"ה. ואמת אמר. וא"כ בזה שדעתו שיהי' סתום תמיד. רק בעת שיצטרך לנקותו ודאי הוה ביטול וחשיב מן הקרקע עצמו ה) והנה פי"א דכלים מ"ב חשיב בכלל הכלים הטהורים משום שנעשו לקרקע נגר. והנה בשבת (קכ"ו.) שיש נגר קשור ויש נגר המונח. ומדתני סתמא ולא העירו המפרשים דהיינו דוקא בקשור משמע דלעולם דינו כקרקע וכמ"ש: ו) ועוד דמחשבת העושה הצינור והברזל לא מהני מידי. רק אם הי' מחשבת בני העיר לכך. וגדולה מזו אמרו פכ"ו דכלים מ"ח ומייתי לה בגמ'