אבני נזר יורה דעה רפ

בממשיך ממעין או ממקוה ע"י דבר מקבל טומאה כשר. ויש מי שאינו מחלק. הוא דעת הרשב"א. והנה לכאורה היתר מקוה זו תלוי באשלי רברבי. ובחי' כתבתי שלדעת רוב הפוסקים דמעין כ"ש אף שפסול לאדם מ"מ יכול ליתן בו שאובין הרבה. ואינו נפסל אפי' לאדם. שהמעין מטהר אותו בהשקה אפי' לאדם. וא"כ דאורייתא שרביעית מים הוא מקוה להטביל בו מחטין וצנוריות והרי הוא שוה למעין לשיטה זו. שגם מעין כל שהוא אינו כשר לאדם עד שיהי' בו מ' סאה שוב אינו נפסל בשאובין. ממילא אם היה רביעית במקוה ושפך עליהם שאובין עד מ' סאה יוכשר לאדם מדאורייתא. וכמ"ש הר"ש פ"ה מ"ב וז"ל ודבר תימא הוא לומר שמקוה שיהי' בו מ' סאה יהי' כשר לכלים ולא לאדם וא"כ קשה הא דתוספתא שהביא הר"ש פ"ב מ"ג צינור שהי' מקלח מים למקוה. והמכתשת נתונה בצידו. ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת פסול. ואם הי' רובו מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובים למקוה עד כאן. ולמה לי רובו מקוה אפי' רביעית מקוה שוב הוי ספיקא דרבנן. דמן התורה נטהרו השאובין בהשקה ברביעית דמקוה. וע"כ לומר דמשום שהמכתשת מקבל טומאה ופסול זה אינו נטהר בהשקה לדעת הרשב"א הנ"ל והטעם בזה דהשקה לא מהני רק לפסול שאובין דהפסול משום תלוש מהני השקה לשוי כמחובר. אבל פסול עושה מקוה בדבר המקבל טומאה לאו משום תלוש הוא. וכן כתב בתה"ד דמה"ט לא מהני השקה למי גשמים להשיקם למעין שיטהרו בזוחלין יג) אך גם לדיעה ראשונה שבש"ע דבמחובר למעין ומקוה כשר. היינו דוקא שהי' במעין ובמקוה קודם שהמשיך מ' סאה. כיון דמטעם השקה אתינן עלה וכמבואר ברא"ש שהובא בב"י שם. וא"כ צריך שיהי' בו תחילה מ' סאה דאנן מחמרי' בסעיף מ' כדעת האומרים שצריך מ' סאה. ורחוק בעיני שיהי' למטה בעומק במקום שתחוב שם הקנה מ' סאה. ובפ"ה מ"ה גבי נוטפין שעשאן זוחלין דפי' הרמב"ם שנטף טיפין טיפין מן ההר. אף שירד טיף אחר טיף לא חשיב מעין זולת אם העמיד דבר שאינו מקבל טומאה שיהי' הטיפין נופלין עליו אז חשיב מעין. הנה שגם במעין פוסל בדבר המקבל טומאה. והיינו משום שלא הי' תחילה קודם שירד על הכלי המקבל טומאה שם מעין: יד) אך אולי יש למטה שיעור מ' סאה. נ"ל דיש להכשיר אפי' לדעת יש מי שאומר הוא הרשב"א דפסול הוי' בדבר המקבל טומאה אינו נטהר בהשקה. ומשום דלא מקרי הוי' בדבר המקבל טומאה רק ממשיך המעין ממקום למקום. והרשב"א לא אסר רק בממשיך ממקוה כמבואר בתשו' לרמב"ן סי' רכ"ז. ומשום דמקוה הטהרה הוא המקום שבו נותן המים. דמה"ט אין מטבילין באויר (כנ"ל אות ה'). וע"כ במקום זה נעשה טהרה ע"י דבר המקבל טומאה. אבל מעין שאין הטהרה מפאת המקום רק משום המעין עצמו (כנ"ל אות ואו ז'). והרי המעין הי' תחילה במקום אחר והי' בו מ' סאה. מה נ"מ אם הוא כאן או כאן. טו) ואף שבש"ע משמע שרשב"א גם במעין אוסר אפשר לשיטתו בב"י לרש"י גם במעין סובר שאין טובלין באויר מן התורה. ואם נתפוס שיטה זו. הנה הוא כשר משום שהוא לצורך מחובר. דכל טעם האיסור כתבנו משום דבמעין טובלין באויר מן התורה לא חשיב לצורך מחובר. ואם נתפוס שטובלין באויר שוב לא חשיב הוי' בדבר המקבל טומאה כנ"ל וממנ"פ כשר כנ"ל: טז) אך מסתמא אין מ' סאה למטה. וא"כ אף אם יש כ"ש. עכ"פ באנו ברברוותא. דיש פוסקים דלא מהני השקה למעין פחות ממ' סאה. ועוד דעת הרשב"א דלפסול מקבל טומאה לא מהני השקה. ועוד מוכח כן מתוספתא דלא מכשרא ספק שאובין. כי אם באיכא רוב מקוה כשרה. ואת"ל דלמעין מהני השקה בציר ממ' סאה ה"ה ברביעית מה"ת. ע"כ הא דפסול כשהי' מיעוט מקוה תחילה. אף שעכ"פ הי' רביעית משום דחשש מכלים מקבל טומאה ולפסול זה לא מהני השקה: יז) אך יש ליתן עצה שראש הקנה יהי' של עץ. באופן שאם ינטל ראש הקנה עם הקרקע שסביביו לא יעלו המים למקוה. דהשתא לית בי' משום מהוה בדבר המקבל טומאה ומבואר סעיף מ"ח שאם מחובר לפי הצינור צינור קטן של עץ כשר. דאין לחלק ולומר דמעין שאני דקודם שבא למקוה מטהר. ונעשה הטהרה טרם יבאו לצינור של עץ. ליתא דא"כ הרי גם קודם שבאו המים לתוך הקנה של מתכת הי' מטהר בכל מקום שהוא. מה אמרת ששם לא הי' מ' סאה א"כ הא לא נעשה מ' סאה רק בבוא המים למעלה במקום שעושין המקוה. והרי עבר דרך צינור של עץ יח) אך עדיין יש חשש לדעת הר"ש המובא בש"ע סעיף נ' בדיעה ראשונה. שאם סותם הסדק שלא יהי' זוחלין לא יסתום בדבר המקבל טומאה. דכיון שאם ינטל הסותם תהי' המקוה פסולה חשיב מהוה בדבר המקבל טומאה. ה"נ אם ינטל הקנה של נחושת לא יעלו עוד מי המעיין למעלה. ומים שבמקוה יצאו למטה דרך הנקב ותהיה המקוה זוחל ותפסול. ואף אם לאחר שיתמלא הקנה מים ישאר במקוה מ' סאה יחשב זוחלין. לא מבעיא לדעת המחמירין שהביא רמ"א אם נשאר מ' סאה עד הסדק. אך אפילו לדעת המקילין. היינו משום שהסדק למעלה ועיקר המקוה אינו זוחל. משא"כ זה שהנקבים למטה במקום שטובל. וגם י"ל שכל המקוה אף המים שלמעלה יחשב זוחלין שכולו מתנועע ממקומו: יט) אך בעיקר מחלוקת הר"ש עם הרא"ש. וראיית הרא"ש ממשנה דגודר בכלים עצומה מאוד. ועוד נ"ל ראי' שהרי עיקר היסוד דהוי' ע"י טהרה ממשנה דנתן ידו כדי שיעברו מים לחביות פסול. ושם החביות עצמו כשירה אפילו של מתכת כדאיתא פ"ה דפרה מ"ב. ואף שטהרתו ע"י כלי המקבל טומאה. ואין קפידא שלא יבא אל המקוה ע"י כלי המקבל טומאה. ואף שבש"ע כתב דעת הר"ש בדיעה ראשונה. הלבוש כתב יש אוסרין ויש מתירין. ובנ"ד שיש סניפין להתיר. דעת הב"י בשיטת רש"י שגם במעין אין טובלין באויר. וגם במהרח"ש כתב בהאי דקנה שחקקו ולבסוף קבעו דפסול אפילו נעשה לקרקע. משום דבית קיבול גרע. ולפי שיטתי' אין ראי' כלל בנ"ד לאסור. ע"כ נ"ל שיש להתיר לכתחילה. ובלבד שידע עפ"י בקיאים שאם ינטל הקנה של עץ עם הקרקע שסביביו לא יעלה המים. אבל אם יעלה המים בלא קנה של עץ אינו דומה לדין הש"ע במחובר לפי הצינור צינור קטן. דהתם הצינור לרוחב. ואם ינטל צינור זה לא יפלג המים להדיא למקוה. משא"כ בנ"ד שהצינור מלמטה למעלה ודו"ק: ידידו הדו"ש הק' אברהם