אבני נזר יורה דעה רעח

נשאר בעליון ומחצה בתחתון וכה"ג כשר כהאי תירוצא בפרק הערל דלא נישקול רובו. והנה מבואר הדוחק שבתירוץ הזה שע"י כן באמת הראשונים דחו להא דראב"ד דשאובין פסול נטל סאה ונתן סאה ממשנה ההוא. הא' שאי אפשר לצמצם שישפוך מ' סאה מצומצמים וא"כ רוב שאובין. הב' דמסתמא לא הי' המקוה העליונה מלאה על כל גדותי'. דא"כ לא הי' אפשר לטבול דמשנכנס הטובל הרי המים יוצאים. וע"כ הדפנות בולטים קצת למעלה מן המים ואין מ' סאה יורדין לתחתון עד שישפוך לעליון יותר ממ' סאה. וא"כ אם ירדו לתחתון כ' סאה מים כשרים נשאר בעליון כ' סאה מים כשרים ויותר מכ' סאה מים שאובין ויפסול העליון. ועוד מאן מפיס שירד כ' סאה מצומצם. ועוד דהראב"ד בעצמו פסק לעיל דבעי' רובא כשרים. ובאמת הראשונים דחו דעת הראב"ד מחמת משנה הנ"ל: ה) ואם באנו ליישב שיטה הנ"ל נוכל ליישב עפ"י דברי התה"ד הובא בט"ז סק"ג בהא דנוטפין שרבו על מי מעין אין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן. והקשה בתה"ד מ"ש משאובין שבאו למקוה שנטהרו בהשקה ודינם כמקוה. ה"נ יהי' דינם כמעין לטהר בזוחלין. ותירץ דהשקה לא מהני אלא לשוי' תלוש כמחובר ע"ש. וע"כ י"ל בנתן סאה ונטל סאה גם בשאובין פסול ברובו לשיטת ראב"ד הנ"ל דתרי גווני שאובין יש. שאובין שנשאבו בכלי. והנה פסול זה שנתלשו המים בכלי. וע"כ אפי' המשיכוה ברובה פסולה אף שלא באו מן הכלי למקוה. ומ"מ לפסול זה מהני השקה לעשותן כמחוברין ואזדא לה פסולי'. פסול הב' שבאו מכח אדם למקוה ופסול זה אינו בהמשכה כדברי הט"ז ס"ק כ"ת הנ"ל דפסול זה הוא דוקא שבאו מכח אדם למקוה. וע"כ פסול זה כיון שאינו מחמת שנתלשו רק משום שבאו מכח אדם למקוה אינו מועיל לזה הכשר השקה. אך מ"מ כשנפלו למקוה מ' סאה כבר נתבטלו במקוה כשירה. ושוב אף שנחסרה המקוה ממ' סאה כל שנשאר רובה לא נפסק הביטול. משא"כ כשנפלו לפחות ממ' סאה הגם שאינם שאובין אינם כשרים שחסרים ממ' סאה. וכמו במי פירות בגמ' הטעם כנ"ל. אך בשאובין י"ל עוד טעם לפי דעת הגה בבעה"נ דשאובין שלא בכלי רק שבאו מכח אדם אין פוסלין אלא ברוב. וכיון שפסול כלי ניטהר בהשקה שוב אם נשתייר רובו כשר. וע"כ יש ליישב המשנה בפ"ו דמקואות הי' בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום נותן מים בעליון עד שירדו לתתתון מ' סאה ולא יקשה לשיטת הראב"ד הנ"ל. דכיון שנותן מים בעליונה ויורדים לתחתונה הוי לגבי תחתונה כהמשכה. ואין בו פסול משום כח אדם כדברי הט"ז ס"ק כ"ח. ופסול כלי הרי ניטהר בהשקה. וא"כ בנ"ד אם ירדו השאובין למקוה בהמשכה אין חשש: ו) הג' המנהג שפשט בכל ישראל במעין שכשיש מ' סאה שופכין בתוכו שאובין הרבה וכשצריך למים נוטלים מתוכה וחוזרים ושופכין בתוכו שאובין. ואף שעוד אין במי מעין מ' סאה. ולדעת ראב"ד הנ"ל דכשלא נשאר במי מקוה רוב מ' סאה פסול. ה"נ לדעת רוב פוסקים דלאדם אפי' במעין בעי מ' סאה ה"נ יפסול. וראב"ד שכתב בס' בעה"נ דמעין לא פוסל בו שאובין דמעין לא חסר. לטעמי' דמעין מטהר בכ"ש אפי' לאדם כמ"ש הפוסקים בשמו. אבל להלכה דלאדם בעינן מ' סאה הא מעין חסר. וא"ל דכיון דפסול נתן סאה ונטל סאה דשאובין הוא חומרת הראב"ד ואיהו הא ס"ל דמעין בכ"ש. ליתא דמפורש בעירובין גבי מבוי עקום דרמי עלי' חומרי דרב וחומרי דשמואל דהיכא דלא סתרי אהדדי עבדינן כחומרי דתרווייהו. וע"כ דלא נקטינן כחומרי השיטות וה"ה בנ"ד. ועוד יותר חומר במעין שכתב הריטב"א פ"ק דמכות בשם הרא"ה בשם רבותיו דשאובין במעין לא נטהרו בהשקה כלל. והריטב"א שיבח שיטה זו שהיא המחוורת כ"ש במקוה בהמשכה להקל בפשיטות: הדו"ש הק' אברהם. סימן רעא ב"ה אור ליום ועש"ק ר"ח שמרבין בשמחה תרנ"ג לפ"ק שוכ"ט לכבוד אהובי הרב החריף ובקי מו"ה יעקב אהרן נ"י כעת הגאבד"ק קאנסטאנטין]. א) יקרתו הגיעני וז"ל במכתבו במקומינו מעין הים עמוק וטרחה גדולה למצוא מים. וחשבתי עצה ע"ז ליקח קנה חלול של נחושת חדש לנעוץ אותו עמוק בקרקע עד שיגיע למים. והמים יעלה ע"י קנה החלל ההוא [לערך ג' אמות.] עד באר המקוה אם להכשיר המקוה ולדמות לתשו' הרא"ש ז"ל כלל ל"א ס"ז. הביאו המחבר סי' ר"א סעי' מ"ח הסילון של מתכת מחובר לקרקע אינו מקבל טומאה דבטל לגבי קרקע עכ"ל: ב) תשובה הנה יש בזה מקום עיון. דקשה טובא על ש"ס ב"ב (ס"ו.) דצינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה מתשו' הרא"ש הנ"ל שהוכיח ממשנה פי"א דכלים דכלים שעשוין לצורך מחובר אינם מקבלין טומאה. וכ"ש כשעשהו כלי במחובר לקרקע שאינו מקבל טומאה. ושם במשנה דכלים הנ"ל חשיב צינור ג"כ. והדבר יפלא. אך הנה צינור משמש שני ענינים הא' לשמור הבית שלא יתקלקל במי גשמים כמו צינורות שלנו שעל הגגין. והב' שיקלחו המים להבורות כמו צינורות שבא"י. וע' בשטמ"ק כתובות גבי צינור שעלו בו קשקשים שכתב שני עניני פסידא בסתימת הצינור קילקול הבית. ומניעת המים. והנה הא דצינור שחקקו ולבסוף קבעו מקבל טומאה. ע"כ שחקק בו מקום לקבל צרורות. דאל"כ אינו מקבל כלל. ואינו מקבל טומאה וכמ"ש התוס' והפוסקים. וכתב הראב"ד בשער המים הביאו הב"י דקבלת הצרורות הוא שלא יתערבו הצרורות במים ויצאו המים נקיים. וא"כ ע"כ הצינור עשוי לצורך המים אבל צינור דפי"א דכלים דמפורש במשנה שנעשו לקרקע הוא לצורך שלא יקלקל ביתו. וע"כ הבדל רב ביניהם. דצינור העשוי לצורך המים אינו לצורך הקרקע ואינו בטל לקרקע. ואף את"ל שמשמש ג"כ לצורך הבית כיון שיש לו צורך בעצמו לבד הבית. אינו בטל להבית. ויש לדמותו להמוציא אוכלין בכלי בשבת דפטור על הכלי מפני שהכלי טפילה לו. ואם הי' צריך לכלי חייב אף על הכלי. הנה דאף שצריך לכלי לצורך הוצאת האוכלין. כיון שצריך לכלי עצמו ג"כ. אינו נחשב טפל. ה"נ אף שיש בו צורך ביתו. כיון שצריך אל הצינור עצמו ג"כ להביא בו מים אינו בטל לבית ומקבל טומאה. אבל פי"א דכלים בנעשו רק לקרקע כנ"ל ע"כ אינו מקבל טומאה: ג והנה לפי"ז יש עיון עמוק בתשו' הרא"ש הנ"ל כלל ל"א ס"ז. במקוה שהמים באים אלי' דרך סילונות של מתכת כשרה. משום שהסילונות נעשו לצורך מחובר. והא הסילונות נעשו להביא המים למקוה