אבני נזר יורה דעה רעה

כב) ובעירובין (ד':) בתוד"ה דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ פירש"י בשערו משמע אבל בשרו אפי' מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ. וקשה לר"ת דבפ' הערל (ע"ח) נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה. וקאמר אילימא משום דר' יצחק והאמר רב כהנא ל"ש אלא רובו אבל כולו חוצץ. והשתא אדרבא הו"ל למימר כי אמר ר' יצחק בשערו אבל בשרו מי אמר. ועוד בפרק דם חטאת (צ"ח.) דם שעל בגדו חוצץ. ואם טבח הוא אינו חוצץ. ועוד אי בשערו דוקא. א"כ כשנאמר הלמ"מ הוצרך לומר שערו רובו ומקפיד עליו חוצץ. א"כ שערו הוה הלמ"מ. ואמאי צריך קרא לשערו. (ובת"י אלא ודאי הילכתא נאמרה סתמא והוי מוקמינן לי' לבשרו. ולהכי איצטריך קרא לשערו. ואי לאו הילכתא הוה אמינא כולו קמ"ל הילכתא לרובו בין לשערו בין לבשרו] עכ"ל: כג ונראה לי ליישב שיטת רש"י. דהנה מה שהוכיחו מפרק דם חטאת מדם שעל בגדו מכלל דפשיטא להתוס' דאדם ובגד שוים. ויש ראי' דכלי קל מאדם. והיא דבתוספתא פ"ו דמקוואות הביאה הר"ש מ"א גבי דבה"ס דכלי לא חיישינן בחציצה. וכן דייק מינה הר"ש שם במ"ה עיי"ש. ואף דבאדם חציצה דבה"ס פוסל והיינו משום דחציצה דפוסל בבה"ס כתבו התוס' (קידושין כ"ה:) דילפינן מדכתיב כל בשרו משמע אפי' בה"ס. ובכלי לא כתיב כל אינו פוסל. וכ"ש דמשום האי טעם נאמר דבבשר אדם פוסל אפי' מיעוטו מדכתיב כל ולא בכלים. ובשערו דלא כתיב כל דינו ככלים. ומה דפוסל בבשר אדם אפי' אין מקפיד נ"ל עפ"י מאמר הגמ' (ביבמות ע"ח.) ל"ש אלא רובו אבל כולו [אפי' אינו מקפיד] חוצץ. וצריך להבין הטעם. ונראה עפ"י תוס' ישנים הנ"ל דהילכתא דרובו ומקפיד חוצץ היינו דאי לאו הילכתא הוה אמינא דוקא כולו חוצץ [ביאור דבריהם אכתוב לפנינו חות כ"ה בעז"ה] אבל לא רובו. וע"כ ס"ל להש"ס דהילכתא דאינו מקפיד אינו חוצץ קאי מהילכתא דרובו חוצץ. דזה דוקא במקפיד. אבל באינו מקפיד לא חדשה הילכתא כלום. ואינו חוצץ רק בכולו. וע"כ כולו דפסול חציצה מקרא ולא מהילכתא. הוא אפי' באינו מקפיד, וע"כ בבשר אדם דפסולי חציצה במקצת ילפינן מכל כנ"ל. שוב אף דאינו מקפיד חוצץ. וע"כ לק"מ מפרק הערל דמקשה מהא דכולו חוצץ. ולא מקשה משום שהוא בשרו שהרי מה דבשר חוצץ אפי' באינו מקפיד מהא דכולו חוצץ ילפינן לי'. ואי הוה אמרינן דאפי' כולו אינו חוצץ. דהלכתא דאינו מקפיד אינו חוצץ קאי אפי' על זה דכתיב בהדיא. ממילא הי' הדין דאפי' בבשר אינו מקפיד אינו חוצץ. וע"כ מוכרח להקשות מדרב כהנא דכולו חוצץ: כד) וקצת יש להקשות ברש"י יבמות שם שפירש הקושיא משום דכולו מכוסה. תיפוק לי' דלפי האמת דכולו חוצץ. שוב בבשר אפי' מקצתו חוצץ. ויש ליישב דהנה טבילת גירות ילפינן מטבילה דאבות במ"ת. ולדעת המכילתא והתדב"א דטבילה באבות ילפינן בקו"ח מכיבוס בגדים דמה במקום שאינו טעון כיבוס בגדים במגע שרץ טעון טבילה. במ"ת דכתיב וכבסו שמלותם אינו דין שטעון טבילה. וא"כ דמבגדים ילפינן לה בקו"ח דיו לבא מן הדין להיות כנידון בבגדים דאינו חוצץ אלא ברובו ומקפיד. ומיהו גמ' דידן מסיק בפרק החולץ משום דאין הזאה בלא טבילה. מ"מ עדיפא ליה לפרש הקושיא אליבא דכ"ע. ומיושב ג"כ מה שהקשו התוס' דא"כ דהלכה לשערו. למה לי קרא לשערו די"ל דהילכתא לכלים דלא כתיב כל. וכשיש קרא לשערו דין שערו כדין כלים: כה) ביאור דברי תוס' ישנים הנ"ל עפ"י דברי הש"ס בכורות (ט:) גבי יצאו שני זכרים כאחד לימא קסברי מקצת רחם מקדש דאי כולו רחם מקדש נהי דא"א לצמצם חציצה מיהו איכא. פרש"י מקצת רחם הנוגע בבכור מקדשו עיי"ש. ומבואר דאף דהאי מקצת רחם אינו נוגע בכל הבכור לא איכפת לן. והקושיא רק אי כולו רחם מקדש דחצי רחם השני אינו נוגע כלל. וא"כ במקוה דכל המים אף אותם שאינם נוגעין באדם מטהרין ומצטרפין למ' סאה אף שאינם נוגעים רק במקצת. מן הדין שיטהרו אי לאו הילכתא ודו"ק: סימן רסז א) מקואות פרק י' משנה ה' כל ידות הכלים שהם ארוכים ועתיד לקוצצן מטביל עד מקום המידה דברי ר"מ. וכתב הר"ש וז"ל כדמפרש בחולין (ע"ב.) משום דכל העומד לחתוך כחתוך דמי. וקצת תימה דמ"מ ליהוי חציצה למקום חתך ואין לומר דהוי כבה"ס דלא בעי ביאת מים. דמ"מ ראוי לביאת מיר בעינן. ומיהו לעיל גבי מגל בתוספתא משמע דבה"ס דכלי לא חיישינן בחציצה כלל עכ"ל: ב) ובמה שפי' הר"ש דהוי כבה"ס ק"ל דבחולין שם מבואר דמה"ט דעומד לחתוך לא הוי בה"ס לענין טומאה. ואין לומר דמ"מ לענין טבילה דינו כבה"ס מידי דהוה אלשון. דאיתא בקידושין (כ"ה.) דגלוי הוא לענין שרץ ואעפי"כ לא בעי ביאת מים. התם בטעמא תליא מילתא דלשון לפעמים מוציאה לחוץ. ומ"מ כיון שאינו מוציא כולה אי אפשר שמקצת אבר יטעון טבילה עיי"ש פרש"י. אבל הכא כיון דלענין טומאה חשיב גלוי גם לענין טבילה יהי' דינו כגלוי: ג' וראיתי בר"ן חולין שם הקשה ג"כ דליהוי חציצה דכיון שעתיד לקצצו הרי מקפיד עליו.