אבני נזר יורה דעה כז

כלל. ודוקא שבשעה שנטרפה לא הי' ברור שתחזור ותבריא. על כן אף שאירע מקרה אח"כ שנסתמה כיון דבשעה שניקבה לא התחיל בה מעשה המכשיר וניטל ממנה חיותה. משא"כ בדבר העומד ליסתם. תיכף התחיל ליעשות בה הסתימה ולא ניטל חיותה כלל. והוא מפתח גדול לדיני טריפות. [מיהו בקרום שעלה מחמת מכה נראה מדברי הר"ן דאפי' ברור שתעלה קרום לא מהני דבעצמותו כמי שאינו. ולפי"ז אפי' ניקב רק עור אחד ונסתם. ושוב ניקב השני לא מהני דאם לא כן מה קשיא לי' במגב לגב. אימא דבכסדרן ברור שיעלה קרום כשם שצריך לומר במחיתוך לחיתוך. דאל"כ אין טריפה חוזרת להכשירה. ויש לדחות] וע"כ הכא דגזעו מחליף היינו שברור שתחזור לא חשיב טריפה חוזרת להכשרה כשיחזור העור דלא נטרפה מעולם ודו"ק: ט) ולפי זה יצא לנו דבדבר שהוא עכשיו סימן טריפה אין להכשיר משום דהדרא בריא אלא אם כן ברור דהדרא בריא כמו בצמקה בידי שמים דהדרא בריא ע"י פושרין מעל"ע. ופשיטא דחיות הבהמה מהני טפי מפושרין מעל"ע. וע"כ הדבר ברור דהיתה חוזרת לבריאתה בחיי' כיון דפשיטא לחכמי הש"ס דצמקה בידי שמים חוזרת לבריאתה בפושרין מעל"ע מדאמר ואי לא הדרא בידי אדם הוא. מכלל דפשיטא להו דאי הוה בידי שמים היתה חוזרת ועל כן בידי שמים כשר: ובהכי ניחא דהבדיקה מהני רק להוכיח דבידי שמים הוא. ולא כפשטו דמדחוזרת ע"י פושרין כמו כן היתה חוזרת לבריאתה יהי' מה שתהי' בידי שמים או בידי אדם. אך הוא הדבר דאף דחזרה ע"י פושרין. מ"מ י"ל מקרה הוא שחזרה. ואף דא"כ גם בחיי' יוכל להיות שהיתה חוזרת לבריאתה וכיון שאפשר שתבריא לא מקרי טריפה. ליתא דכיון דבידי אדם אין ברור שתבריא. שוב אף אם היתה חוזרת כבר נחלשה הבהמה. ואין טריפה חוזרת. ע"כ מהני להוכחה רק דבידי שמים הוא וברור שתבריא. ובידוע שבידי אדם הוא אפי' חוזרת לא מהני: יא) ולפמ"ש נ"ל לכאורה דדינו של בה"ג דצמקה אונא שלימה טריפה בזה אפי' ידוע דבידי אדם מהני בדיקה לפי טעמו של תב"ש בחסר אונא משום דסופו לנקוב. וכיון דחזרה ע"י פושרין מוכא דעכ"פ הי' אפשר שתחזור לבריאותו. דאף שתאמר שעכשיו מקרה הלא גם מקרה זו הי' אפשר שיארע לה בחיי' וא"כ אין סופו לנקוב. אך באמת זה אינו דהא כתבו התוס' בעוף שנפסק אחד מהגידין דטריפה דטעמא משום דסוף שינטלו כולם. וקשה האיך הוה טריפה. הא אפשר שיחתכו למעלה. ואי כתירוץ הר"ן דהתחיל הכאב הא עדיין לא נחתכו הגידין ולא התחיל הכאב. ועל כרחין דאפי' בסופו ליפסק אמרינן דהתחיל הכאב בבהמה. וכן בדין מדחזינן דאינה יולדת וה"נ אפי' נתרפאת אח"כ לא מהני כיון דמתחילה הי' סופו לנקוב כנ"ל: סימן כו א) דעת הרא"ה בספר בדק הבית בקרום שעלה מחמת מכה דדוקא בריאה ובוושט אינו קרום. אבל שאר נקובים יש להם היתר מדלא אתמר אלא בהני תרי. וכל הפוסקים חולקים. וראייתם דהא בש"ס קאמר בכרות שפכה זה פסול חוזר להכשרו למעט קרום שעלה מחמת מכה בריאה. מוכח דבכל נקובי טריפות לא מהני סתימה. דמהאי ברייתא לא אמעוט ריאה וושט יותר משאר טרפיות. אלא דקושיית הרא"ה צריכה ישוב למה לא אתמר בשאר טרפיות: ב) והנה ראיתי בס' תשו' מהרי"מ לאדומו"ר זצ"ל מגור דבשאר טרפיות פשוט שאין טריפות חוזרת להכשירה רק בוושט וריאה שיש להם שני קרומים. ואם ניקב קרום אחד והעלה קרום וחזר וניקב השני הו"א דלא נעשה טריפה מעולם. והוצרך לומר דהקרום בעצמותו אינו קרום. ואף שדפח"ח עדיין יש להקשות דגם בשאר איברים שיש להם עובי משכחת לה דין הנ"ל. וכ"ש בקורקבן וכיסו: ג) ולפענ"ד נראה ליישב. ותחילה אביא ראי' דהא דאין טריפות חוזרת להכשירה אפי' נתרפאה הנקב לגמרי [אם ידעינן שהיתה טריפה. דאל"כ במידי דמיטרפא לא משכחת] מהא דכתב הר"ן דאם נחתך העצם במקום צוה"ג אף שחתך אח"כ למעלה פסולה דכבר הכאיב לה החתך ושוב אין לה היתר. וכמו כן אני אומר בכל הנקבים דכבר התחיל החולשה בבהמה. ואף שנתרפא הנקב לגמרי שוב אין לה היתר. וכן כתב הלבוש אלא שדבריו שם מעורבבים שהרכיב שני הטעמים עיי"ש: ד) והנה ידוע דברי האחרונים דעל כן לא נפחינן שום ריאה ולא חיישינן לנקב דדרך ריאה שע"י נקב נעשה סירכא ולא שכיח נקב בלא סירכא. על כן אין בודקין אחר נקב רק אחר סירכא. וכבר כתבנו (בסי' הקודם אות ז') דהיכא דברור שתחזור ותתרפא חשיב כאלו לא נעשה טריפה כלל ושפיר מתכשר ולא חשיב חוזרת להכשירה דכל העומד לסתום כסתום דמי עיי"ש באריכות. ועל כן מהני סתימה בסירכא כסדרן דאונה חברתה סותמתה. ולא אמרינן דהבהמה נחלשה ע"י נקב כיון דעומד לסתום כנ"ל. ועל כן לולי שחדש רבה דקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום. הוה אמינא דאפי' סירכא שלא כסדרן כשרה מטעם הנ"ל כיון דעומד לסתום. וז"ש רש"י אהא דקרום שעלה מחמת מכה והני סרכי דריאה כו' ומשום דכל הדין לא אצטריך רק לסרכי וכנ"ל: ה) ועתה נבאר למה הוצרך רבה לדין זה בוושט ונאמר דנ"מ דאם הי' קרום רק משום שנחלשה הבהמה וכדברי הר"ן והלבוש. מ"מ הי' מועיל בה שחיטה לטהרה מידי נבילה כיון שהסימנין בריאים כמו בשאר בהמה טריפה רק שהיא טריפה מחמת חולשת הבהמה שנחלשה בשעה שהי' נקב בוושט. אבל הוושט עכשיו שלם ומהני שחיטה. על כן השמיענו רבה דאינו קרום ולא מהני בי' שחיטה. וכן מפורש ברמב"ם שכתב דין זה בפרק ג' מהלכות שחיטה דשם חישב הני דאסורין משום נבילה. ואלו וושט שנהפך במראיו כתב בפרק ז' בדיני טריפות. וכן משמע עוד מלשונו שכתב והרי הוא נקוב כשהי' עיי"ש ותראה שכן דעתו בבירור: ו) ובהכי ניחא דהש"ס קאמר דברייתא אתא למעוטי קרום מחמת מכה בריאה. ולא קאמר נמי בוושט משום דלא ברירא לי' אם נקובת הוושט נבילה. וכמה פלוגתות בתנאים ואמוראים [רק רבה אמר אליבא דהילכתא] ועוד דבשלמא בריאה אם הי' קרום הי' פסול חוזר להכשרו. וכנ"ל (אות ד') אבל