אבני נזר יורה דעה רסד

הרחם בפנים ביאת מים להושיב שם סדין שרוים במים. והנה מטעם זה שאין שם דבר חוצץ יחשב ראוי משום זה וע"כ בכל בה"ר פוסל חציצה: ו) שוב הגיע לידי תשו' זכרון יוסף שהביא כבודו שדעתו שכל שאינו מקפיד עליו עתה מקרי אינו מקפיד ודוקא דבר המקפיד בשעת לישה דכל שעה בידה ללוש. והביא ראיות. אחח ממעוברת שנתגיירה שבנה א"צ טבילה. ובעי למימר הטעם משום אינו מקפיד אף דלאחר עיבורו יקפיד לצאת מרחם אמו. לדידי אין זה ראי'. והרי מור בכלי זכוכית דחוצץ פירש"י (שבת ט"ו) דטיט ודבר אחר הנדבק בהם אינו חוצץ שאינו מקפיד עליהם לפי שנופל מאליו. הנה דלא חשיב מקפיד מה שמאליו. וה"נ כיון דמאליו יוצא לא קרי מקפיד רק אם דעתו להסירו במעשה אבל יציאת הוולד מרחם אמו הוא בטבע: ז) ומה שהביא ראי' מבצק שבסדקי עריבה דבשאר ימות השנה הוא כעריבה אף דכשיגיע פסח יקפיד עליו. ג"כ לאו ראי' שהרי התם דמפליג בין כזית לפחות מכזית היינו בדפנות דעשוי לחזק קצת. וא"כ הבצק שהוא צורך הכלי הוא עצמו מקבל טומאה דאתרבי כל צורך הכלי לטומאה (חולין קי"ח) מדכתיב לכל צרכיכם והוא עצמו מכלל הכלי ואינו חוצץ: ח) ומה שהוכיח עוד מצובע שידיו צבועות ושוחט שידיו מלוכלכים בדם אף שבודאי ידיח ידיו ברגל ומ"מ קרוי אינו מקפיד. י"ל שעד אותו זמן יעבור ממילא כמ"ש הרמב"ם בהלכות שבת שחמימות הבשר מעברת הכתב לאחר זמן ודומה למ"ש רש"י בטיט דמשום שעובר ממילא לא נקרא מקפיד: ט ומה שהביא ראי' משערות דאותו מקום שנדבקו בפנוי' אינו חוצץ משום דאינה מקפדת אף דאחר שתנשא תהי' מקפדת. לא קשיא כי אפשר שתגלח השערות קודם שתנשא ולא תקפיד אם ישארו השערות מדובקים. וכיון שאפשר שישאר כך לעולם. הא חשיב של קיימא בשבת כמו שהוכחנו מירושלמי וה"ה לענין טבילה דחשיב אינו מקפיד ובטיל: י) אך מדברי רש"י עצמו בטיט שאינו חוצץ משום שאינו מקפיד להסירן שיפול ממילא. ולכאורה אינו מובן דכ"ש אם יפול ממילא שאינו בטל אל הכלי והא שלהי שבת ברש"י ולהכי נקט גמי שראוי למאכל בהמה ולא מבטל לי' להיות קשר של קיימא דמינתק כשיבש: יא) אשר ע"כ נראה דתלוי אם בשעת טבילה הי' ניחא לי' אם לא הי' שם. וע"כ מור בכלי זכוכית שדבוק היטב והיה ניחא לי' שלא יצטרך לטרוח להסירו. אבל טיט שממילא יפול וע"י זמן מועט הא אינו מקפיד אינו חוצץ. וע"כ טבעת מהודקת באצבע דבשעת טבילה א"צ לנוי. והי' ניחא לה שלא יהי' שם שמא תצטרך תיכף ללוש ולא תצטרך לטרוח בהסרתו. וזה טעם חץ התחוב ביריכו חוצץ אף שכתב ר"ש שיש סכנה בהסרתו. ודומה לכאורה להא דכתב המרדכי בקאלטעניס שאין חוצצין משום שאינה מקפדת וסכנה בהסרתו. אך משום דחץ יש סכנה בהסרתו כ' יזיק דרך הלוכו. אבל לא ניחא לי' כלל במה שתחוב שם. אבל קאלטעניס הם רפואה ששואבין הכאב הראש וכשמסירין ישאר הכאב בראש וניחא לי' בקאלטאן הדבוק: יב) אך יקשה מאגד שע"ג מכה דפסק בש"ע דחוצץ ואזיל התירוץ דבטיל לשעה לא מהני. דהא מוכח מרש"י דהכל תלוי אם בשעת הטבילה לא איכפת לי' במה שדבוק: יג) ע"כ נראה דאף שתלוי אם לא איכפת לי' בשעת הטבילה מ"מ בעינן ג"כ שלא יהי' דעתו ליטלו לאחר זמן כמו שנבאר. דהנה ענין ביטול לעולם מצינו בשבת לענין קשר של קיימא דבעינן ביטול לעולם ואם לאו לא חשיב של קיימא. ועוד לענין ביטול למעט מיתר מעשרים אמה לענין סוכה. וכן לענין טומאת מת שדעת ר"ח וראבי"ה דבעינן ביטול לעולם. וכן דעת ריטב"א ריש סוכה. והוקשה לו לריטב"א מבן שמונה שממעט בחלון בשבת משום שאסור ליטלו משום מוקצה. וא"כ אינו ביטול רק לשבח. ותי' ריטב"א וז"ל דטעמא דבעינן ביטול לעולם כדי שלא ימלך ליטלו. אבל בן שמונה שאסור לטלטלו ואי אפשר לימלך ליטלו אפילו ביטול ליומו הוי ביטול עכ"ל. והיינו דכל שלא נתייאש מנטילתו אף לאחר זמן חיישינן שמא ימלך ויטלנו לאלתר. אך כשביטלו לעולם ואין דעתו כלל ליטלו לא חיישינן שמא ימלך ליטלו. ולסברת ריטב"א מיושב קושיית רא"ש על ר"ח וראבי"ה מעירובין דבשבת אפי' ארנקי מבטל אינש וק"ל. הנה נתבאר ביטול לעולם לענין סוכה ולענין טומאה משום דבלא ביטול לעולם שמא ימלך ויחזור מהביטול לגמרי. ולולי חשש זה הי' די בסוכה ביטול לז' ימי החג ולטומאה כל זמן שהטומאה שם כמבואר בריטב"א שם: יד) אך ענין ביטול לעולם שיחשב קשר של קיימא אינו משום זה אלא בפשטות דלא חשיב של קיימא אלא אם כן נתבטל לעולם. דבשלמא בסוכה שייך ביטול לז' ימי החג. בטומאה כל זמן שהטומאה שם. דאחר כך א"צ להביטול אבל שבת לא שייך זה כלל. ע"כ צריך ביטול לעולם. ותדע דהא מקשה בירושלמי בקשר דמשכן דהוי לשעה שמבטיחן ליכנס לארץ והתם לא שייך שימלכו ויטלוהו בו ביום. וכיוצא. דהא כתיב על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו. ואי משום שמא יאמר להם ליסע תיכף א"צ בזה הבטחה להכניסן לארץ. רק דהירושלמי ס"ל דכשאינו ברור שיתיר הקשר חשיב של קיימא וכן הוא בפוסקים. ע"כ בספק אם יצוה אותם ליסע תיכף הי' חשיב של קיימא. וא"כ מה בכך שהבטיח ליכנס לארץ אי אמרת דלהתקיים איזה זמן חשיב של קיימא ולשמא ימלך לא שייך שם כנ"ל. אלא ודאי בשבת בעצם לא חשיב של קיימא רק בביטול לעולם: טו) מעתה ענין ביטול ואינו מקפיד גבי חציצה נראה לדמותו לביטול דסוכה ודטומאה. דבזה שייך נמי שיהי' בטל לשעת טבילה. שאז לא יקפיד עליו ליטלו. וכמו בביטול דסוכה כל ז' ימי החג. דלאח"כ א"צ הביטול. ובטומאה כל זמן שהטומאה שם. דלאחר שיצא הטומאה א"צ לסתימה ה"נ בזה א"צ רק שבשעת טבילה לא יקפיד ויהי' בגופי' רק משום שמא ימלך ויטלנו תיכף לא הוי ביטול אף לשעתו. ע"כ ניחא דברי רש"י שכתב במור בכלי זכוכית דטיט אינו מקפיד ליטלו שבאיזה ימים יפול מאליו ואי בעי ביטול לעולם. א"כ דומה כמו לענין קשר של קיימא. דכיון דמנתיק לכשיבש לא חשיב של קיימא. ולמה שכתבתי לאו קושיא דהתם בעינן של קיימא בעצם. ואי לא חשיב של קיימא כשדעתו ליטלו. כל שכן דלא חשיב של קיימא כשנופל מאליו. אבל בחציצה דלא בעי ביטול לעולם רק משום