אבני נזר יורה דעה רסב

אין בה מ' סאה טבל באחת מהן מטומאה קלה ועשה טהרה טהורות וא"ח משום דאיכא חזקת טהרה דטהרות כנגדה. א"כ גם באתת שאוב נאמר כן. ועוד דהכא לא שייך כלל בטהרות שניות לאוקמי אחזקת טומאה דהא ממנ"פ טבל באחת ונטהר מטומאה ראשונה ואין חשש רק שמא נטמא מחדש בטבילה שני' ועוד דלפענ"ד כוונת התוספתא פשוטה. דבטבל מטומאה חמורה הרי הטהרות ראשונות תלויות אפי' אם לא הי' השניות. והשניות בעצמותם טהורות. ואין הספק של הראשונות גורמת להם טומאה כשבאים ביתד משום דלטהר שניהם אי אפשר. ומה חזית דמטהרת להני ומטמאת להני. שהרי הראשונות בעצמותם תלויות דספיקא דאורייתא נינהו. ושניות בעצמותם טהורות דספיקא דרבנן נינהו. ע"כ אף שבא הספק על שניהם יחד ראשונות תלויות ושניות טהורות כמשפט אבל בטומאה קלה דשניהם אלו הי' באים בפני עצמם יהי' טהורים וכשבאו ביחד. דלטהר שניהם אי אפשר ע"כ מטמאים שניהם: ט) ומכל מקום אף שאין להר"ש ראי' מהתוספתא. הלא הר"ש בעצמו כדאי לסמוך על סברתו. אך שיש לחלק בין טומאה חמורה וטומאה קלה לדאורייתא ודרבנן דטומאה קלה הוא רק שני לטומאה. ואף מדרבנן אין דינו כטומאה חמורה אב הטומאה ע"כ חשוב יצאה מחזקתו ראשונה גם מדרבנן אבל נדה שלא עלתה טבילה מדרבנן דינה מדרבנן כנדה דאורייתא. וחשוב מדרבנן לא יצאתה מחזקתה. וכיוצא בזה חילק הרב המגיד פ"ד מהלכות יו"ט הלכה י"ח בטבילת כלים חדשים ביו"ט אף שאינו אלא מדרבנן. לא דמיין לכלים שנטמאו בוולד הטומאה יע"ש: י) אבל יש להקל מטעם אחר. שהרי אף ר' יוסי מודה דטהור בטומאה קלה היכי דאיכא ג"כ חקזה לטהר אע"ג דאיכא תרתי לריעותא. ובמקוה שנמדד ונמצא חסר גם ר' יוסי מטהר בטומאה קלה. וראי' לזה דהא מתיר ר' יוסי בעירוב ספק מבע"י נטמאת ספק משחשיכה משום חזקת טהרה אף דאיכא כנגדו חזקה שלא עירב. והרי טומאה לפניך. וה"נ י"ל העמד האשה על חזקתה שהי' עיני' ופי' פתוחות. אף דהרי סתומה לפניך וחזקת טומאה. ועי' בתוס' (חולין י'.) בד"ה סכין תי' ראשון. גם י"ל בשעת הדחק סמכינן בדרבנן על יחיד במקום רבים. כ"ש לסמוך על ר"מ כנגד ר' יוסי בפרט שיש פוסקים כר"מ. ע"כ נראה להקל: ידידו הדוש"ת באהבה הק' אברהם בשולי המכתב: קשה לי בהא דתוספתא פ"ח דמקוואות הובא בכ"מ פ"ב דמקוואות ה"ח דבין אצבעות רגליו חשוב בה"ס. הלא בת"כ הובא במל"מ פ"ו מהלכות טומאת צרעת ה"א דבין אצבעות חשוב גלוי לענין נגעים ומעכב את ההופך כולו לבן. ובנדה (ס"ז.) אמר ר"ל האשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כדתנן בנגעים האיש נראה כעודר כו' הרי דמדמה טבילה לנגעים. ועוד קו"ת הוא מאודם שפתים. ועוד כף הרגל דגבי נגעים חשוב בה"ס אף דלגבי טבילה והזאה חשוב גלוי. ועיין כ"מ שם בשם הר"י קורקוס בין אצבעות רגליו דחשוב בה"ס לגבי טבילה אינו דין שיחשב בה"ס לגבי נגעים וצע"ג: סימן רנב ב"ה יום ב' חקת תרמ"ו החוה"ש לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול הצדיק המפורסם כקש"ת מו"ה פנחס אלי' שליט"א אבד"ק פילטץ. א יקרתו הגיעני בדבר הטבעת שהושם תוך גופה והרופאים גזרו עלי' שלא תסירנה עד חצי שנה והטבעת ההוא מעכב בדיקת חורין וסדקין. ותשו' רעק"א סי' ס' אמר בה עצה. והוא קשה בעיני שהוא כתב בשפופרת ומוך יותר ממקום שהשמש דש עד פי המקור ממש. והוא קרוב בעיני לבוא לידי פתיחת פי המקור אשר אי אפשר בלא דם. ולסמוך על הראב"ד דלא בעי בדיקת חורין וסדקין הוא דבר קשה באיסור כרת ולפמ"ש המחבר להחמיר כיש אומרים דספורין לפנינו בעינן. ואם לא בדקה כדינה אף אם באמת לא ראתה היא באיסור כרת: ב) אך אם אינה רגילה לראות יותר משבעה ימים וגם עכשיו אינה רואה יותר משבעה ימים באופן דמדאורייתא א"צ ספירה כלל ובנות ישראל החמירו על עצמן. שוב בדרבנן סמכינן על הראב"ד. ואף דצריכה להפסיק בטהרה. מ"מ אם באמת לא ראתה הרי עלתה לה טבילה וא"כ יש לסמוך שלא ראתה יותר מההרגל. כהא דבעלה מחשב ימי ווסתה ובא עלי' וכהא דתשו' זכרון יוסף. ואף שהסדרי טהרה השיג עליו מהא דנדה דף ס"ח דנדה שלא הפסיקה בטהרה היא ספק זבה ולא מחשבינן שפסקה אף אינה רגילה יותר משבעה ימים. אך בס"ט עצמו כתב דאפשר דאינו אלא מדרבנן. ובזה יש לסמוך על הראב"ד דלא בעי בדיקת חורין וסדקין. אך אם ראתה יותר משבעה ימים או רגילה לראות יותר מז' ימים דאז בעי ספירה מדאורייתא לדעת האומרים ספורין לפנינו בעינן. אם לא תבדוק בחו"ס הוא בכרת אי אפשר להקל: ג) ולענין חציצה בטבילה אם הוא למעלה ממקום שהשמש דש. כבר העלה הנוב"י דאינו חוצץ. דשם אפי' ראוי לביאת מים לא בעינן. והדין עמו. אך אם הוא למטה משם. הגם שגם בזה כתבו האחרונים דאף שמקפדת לזמן מרובה מקרי אינו מקפיד. והנוב"י כתב דווקא דבר שאפשר שיתרמו עכשיו שתקפיד הוא שקרוי מקפיד. לפענ"ד כיון דאינו מקפיד הטעם משום דבטל אצל גופו. יש לדמות לקשר של קיימא דשבת דג"כ הטעם משום דמבטל לי'. ושם כתב הט"ז דלא נקרא של קיימא אא"כ אין דעתו להסירו לעולם. מיהו בנ"ד שבבה"ס חציצה דרבנן כמ"ש הריטב"א בקידושין. ואפילו להתוס' דמדאורייתא. הלא מיעוטו המקפיד דרבנן. שוב יש לסמוך על רי"ו דמבטל על חצי שנה חשוב קש"ק מדאורייתא. וה"ה דחשוב אינו מקפיד דחד טעמא לתרווייהו הואיל ומבטל לה לגבי גופו וכן משמע ברא"ש בפירושו פ"י דמקוואות מ"ג דקשר של קיימא א"צ שיבא בא בו מים. וכ"כ הרא"ש בהלכות קטנות הלכות תפילין. וז"ל בפ"ב דמקוואות קש"ק א"צ שיבא בו מים וכשאינו של קיימא צריך שיבא בו מים הרי דמה שהוא של קיימא לא חייץ. ומדקרי לי' קש"ק כמו בשבת ש"מ חד דינא לתרווייהו ומה שנחשב של קיימא לענין שבת לפי שיטת הפוסקים