אבני נזר יורה דעה רס

חדשים אטו כלים טמאים כדגזור בור בחצירו אטו בור ברה"ר. הא ליתא דא"כ לר"י נמי לגזור. אלא ודאי אין טבילות אלו דומות זו לזו שזה לטהר וזה להתיר ואין לגזור הא משום הא: ג) אמנם לאחר העיון דברי הרא"ש ברורים דהנה באמת קשה על השטמ"ק דא"כ שבת דעלמא שאינו קודם יו"ט יהא מותר לטבול דליכא מצוה ואין לגזור שמא יעבירנו. אשר ע"כ נראה דהש"ס פשיטא לי' טעמא דמתקן. אלא שהוקשה לו להש"ס דא"כ אדם נמי יאסור וע"כ משום לטהר עצמו ברגל התירו חכמים וא"כ כלים נמי יתירו כיון דמצוה לטהר כלים ג"כ ברגל וכדברי הרע"ב. וע"ז משני רבה גזירה שמא יעבירנו: ד) ובהכי ניחא לי הא דמצינו בטבילת כלים שגזרו גזירה לגזירה ועוד גזירה שלישית כדאמרינן שם בסוגיא דאוסרים אף ביו"ט ואף שיש לו בור בחצירו. ועוד תמי' דפריך מההיא דמדלין בדלי וכן כשנטמא בולד הטומאה דמותר משום דלא חשיב מתקן כדפירש"י עי"ש. דנגזור אטו כלים דעלמא ואטו אב הטומאה. דאמאי לא פריך דנגזור בהו גופייהו שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר. ולפמ"ש יתיישב היטב דהא דגזריכן הכא גזירה לגזירה היינו משום דכיון דגזרו חכמים שמא יעבירנו. ולא התירו חכמים האיסור דנראה כמתקן שוב אסור מדינא משום דנראה כמתקן. ולא חשיב גזירה לגזירה רק גזירה לאיסור גופה. דאף דאיסור דנראה כמתקן היא ג"כ דרבנן. מ"מ לא חשיב גזירה לגזירה. ומצינו בכמה מקומות דגזרינן גזירה לאיסור דרבנן אף דגזירה לגזירה אין גוזרין. והשתא ניחא דלא פריך הש"ס בולד הטומאה וביו"ט נגזור שמא יעבירנו. דכיון דולד הטומאה לא חשיב מתקן שוב אינו אסור בשבת מדינא וע"כ אין לגזור יו"ט אטו שבת דהוי גזירה לגזירה: ה) ובהכי ניחא דלא משמעינן רבותא טפי דאפי' בשבת יהי' מותר. ובהדיא משמע בתוס' ע"ב ד"ה ושוין שמשיקין דבשבת אסור. ולפמ"ש ניחא דבשבת אסור משום שמא יעבירנו. ולענין זה לא מהני טעמא דלא שכיח כיון דלא הוי גזירה חדשה. וגזירה דשמא יעבירנו משכחת לה בישראל באב הטומאה. ע"כ אף בכהן בוולד גזרינן. תדע דהא בכהן באב הטומאה אסור אף דבהו לא שייך גזירה דשמא יעבירנו דזריזין הן ע"כ דטעם זה לא מהני רק לענין שלא נגזור גזירה חדשה וולד אטו אב. אבל בשבת דאסור משום שמא יעבירנו אין חילוק בין וולד לאב. וניחא ג"כ במדלין בדלי דלא הותר אלא ביו"ט: ו) ולפי זה ילבנו היטב דברי הרא"ש דע"כ גם לרבה דגזר שמא יעבירנו ס"ל ג"כ טעמא דמתקן כרבא אלא דרבא ס"ל דבאדם לא נראה כמתקן אלא כמיקר. ורבה ס"ל באדם נמי מחזי כמתקן. אלא דהתירו משום מצוה וכנ"ל באריכות. וע"כ בטבילת כלים חדשים דליכא מצוה אסור אבל לר' יוסף (חסר הסיום]: סימן רנ א) בתשובת חכ"צ סי' י"א אוסר טבילת נשים בחמין ליל שבת והביא שחכם אחד הורה שיטבלו מבע"י. ובסדרי טהרה כתב בזה שטוב הורה דאע"ג דלכ"ע אסורה לטבול בשביעי מבע"י. ה"מ כשהיא יוצאת מבית הטבילה מבע"י. אבל כשהיא מתעכבת שם עד לאחר חשיכה שריא. דהא דעת הב"י דלר"ת לא קפדינן אלא שתבא לביתה משתחשך. ואף לדעת הב"ח שאוסר הא כתב שם טעמא משום שפעמים שבית הטבילה רחוק מיל או יותר. ואם היתה טובלת ביום השתא ודאי אם תבוא לביתה משתחשך יודעת הבת שטבלה בעוד היום גדול אלא ששהתה בדרך חזרתה מהלך רב ממקום הטבילה ותעשה גם היא ביום ז' גם כשבית הטבילה יהי' קרוב לביתה ותבוא לידי ספק. אבל כשטובלת סמוך לחשיכה גם אם הבת תטבול סמוך לחשיכה אף כשבית הטבילה יהי' קרוב לביתה מ"מ לא תבוא לביתה עד שחשכה עכ"ד. וכל זה אם היא באה לביתה מתחילת הלילה אבל אם היא מתעכבת שם בבית הטבילה לאחר שחשכה בכדי שיעור טבילה אף אם היא טבלה בעוד היום גדול תו ליכא למיחש למידי. ואף הרשב"ם לא נחלק על ר"ת אלא כשחזרה לביתה מיד כשתחשך וכמ"ש הטור דטעמא של הרשב"ם דס"ל דאיכא סרך בתה שהיא תשער מהלכה מבית הטבילה לבית ותמצא שטבלה ביום עכ"ד. דזה לא שייך אלא כשחזרה לביתה מיד כשתחשך מתחילת הלילה אבל לא כשנתעכבה בבית הטבילה אחר חשיכה כשיעור זמן טבילה. ואף שהטור כתב כן בטובלת בשמיני. מ"מ ה"ה והוא הטעם בטובלת בשביעי דנמי ליכא אלא משום סרך בתה לכ"ע. וכמ"ש לעיל בשם עה"ג כשהיא מאחרת לצאת מבית הטבילה ליכא למיחש למידי עכ"ד בעל ס"ט: ב' ואחר המחילה מכ"ת נראה דשגגה הוא בידו דבכה"ג כשטובלת מבע"י ויש שהות לילך לביתה מבע"י אף שמתעכבת במרחץ אסור מדינא שמא תלך לביתה ותשמש. ומה לי אם הולכת לביתה ואינה משמשת. דאסור משום גזירה שמא תשמש. מה לי אם אינה הולכת לביתה דגזרינן שמא תלך ותשמש וכולה חדא גזירה היא. ולא התיר הב"י לטבול בעוד היום גדול אלא בשמיני דאין איסור אלא משום סרך בתה וכשהולכת לביתה משתחשך ליכא סרך בתה כלל וכשהתיר עבוה"ג לטבול בשביעי סמוך לחשיכה היכא דאיכא אונס. היינו בסמוך לחשיכה דוקא. דאי אפשר לבוא לביתה עד שתחשך ואי אפשר שתבא לידי ספק. אבל בעוד היום גדול שאפשר שתבא לביתה מבע"י ודאי אסור שמא תלך לביתה ותשמש: ג) אולם כשביתה רחוק מבית הטבילה עד שאי אפשר לה לבוא לביתה עד שתחשך. בזה יש מקום להתיר היכא דאיכא אונס. דהיינו כשביתה רחוק מאוד עד שאם תטבול משחשיכה לא תוכל לבוא לביתה שהיא חוץ לתחום מבית הטבילה. אבל היכא דליכא אונס פשיטא שאסור אפי' לדעת התוס' ואפי' בשמיני כדברי הב"ח. ואפי' באיכא אונס יש לעיין. דמשמע מהב"ח דמבעוד יום גדול אסור אפי' כשביתה קרוב וליכא סרך בתה משום דפעמים שביתה רחוק ותשער בתה שטבלה ביום. ע"כ אף כשביתה קרוב ומתעכבת במרחץ אסור. ה"ה לענין גוף הגזירה כיון דכשביתה קרוב אסור אפי' באיכא אונס לטבול מבע"י גדול. ה"ה כשביתה רחוק. ולא התיר בעל עבוה"ג באיכא אונס אלא סמוך לערב דאז לעולם אי אפשר שתבא לידי ספק ודו"ק: ד) ולענין הלכה נלפע"ד שלא תטבול בשביעי מבע"י לעולם. ואף כלה לא תטבול בשביעי מבע"י