אבני נזר יורה דעה רנט

קודם השבת. ואינו דומה לממתנת לספור מחמת חשש פליטה דמותרת לטבול בליל שבת אף דאפשר שלא פלטה ש"ז. דשאני התם דאפי' ידוע שלא פלטה שלא שמשה כלל מחויבת להמתין דלא פלוג (וכה"ג מחלק ביבמות (מא) התם אם יבוא אלי' כו' בת חליצה ויבום הוא. הכא אפי' יבוא אלי' ויאמר דלא מיעברה מי יבמינן לה הא קטנה דלאו בת אעבורי הוא] ליתא שהרי דעת הראב"ד וסייעתו דאין פולטת סותרת לבעלה כלל. ועוד דעת פוסקים דג' עונות מסרח ש"ז. רק משום דקי"ל לחומרא כרא"ש מחשבינן לה טבילה בזמנה. ה"נ כיון דקי"ל לחומרא ספורין לפנינו בעינן חשיב טבילה בזמנה: ג מה שהעיר כבודו על דברי מהרש"א פ"ק דעירובין דבפ"ח דכלאים מפורש דאין בשרץ טומאת נבילות כלל ואפי' בכזית. יפה העיר. וכן מפורש עוד במשנה פ"ד דמעילה (י"ז:) וכן משמע בפ"א דאהלות מ"ז ואבר פחות מכעדשה מן השרץ מטמא טומאתו. היינו טומאת שרץ במגע. ואם איתא דיש בשרץ טומאת נבילה ג"כ כיון שאבר הוא יטמא טומאת נבילה במשא ג"כ כמפורש במשנה שם אבר פחות מכזית מן הנבילה מטמא טומאתו: הדו"ש הק' אברהם. סימן רמח א) הש"ך בסי' קצ"ז סק"ב כתב דקודם ל"ג לזכר וס"ו לנקיבה אף שראתה דם ולא הי' אפשר לה למנות ז' נקיים כי אם שאירע יום ז' בע"ש אסורה לטבול בליל שבת הואיל מן הדין דם טהור הוא והיתה יכולה לטבול קודם ואף שאנו נוהגים להחמיר שלא לטבול על דם טוהר לא מהני לטבול בליל שבת. והדגמ"ר חולק עליו ומתיר משום דאל"כ אין לך אשה שטובלת בליל שבת שהרי כל אשה צריכה להמתין שלא לספור ז' נקיים עד יום ששי לראייתה ואפי' לא שמשה גזירה אטו שמשה וכל חומרות הללו אינו מדין הש"ס כלל עיי"ש: ב) ולפענ"ד דברי הש"ך ברורים דשאני התם דמחמת המנהג לא הי' אפשר לה לטבול. משא"כ הכא דע"כ הי' אפשר לטבול קודם שראתה הדם טוהר. דאל"כ אלא שלא כלו ימי ספירה אין לה דם טוהר לכ"ע כל זמן שלא ספרה כדאיתא בנדה (דף ל"ה:) ואם היתה טובלת אז לא הי' עכשיו איסור כלל בטבילתה מדינא דגמ' דטהורה מותרת לטבול וכדברי הש"ך בסק"א. וע"כ פשעה במה שלא טבלה קודם לכן: ג ועוד נ"ל דאפי' ראתה תיכף בלילה שלאחר שכלו שבעה נקיים ולא הי' אפשר לה לטבול כלל מ"מ אסורה דמ"מ הי' אפשר לה לטבול אז [ולא תשמש אז] ועכשיו בליל שבת היתה טובלת שנית דאז לא הי' כאן איסור מדינא כנ"ל. מה שאין כן במנהג שנהגו להחמיר להמתין מלספור אין לומר כן שתהי' סופרת תיכף ולאחר חמשה ימים תתחיל לספור חשבון אחר דאם כן לא הי' נחשב ספירה כלל. ולא מבעיא לדעת השל"ה שצריכה לספור בפה. דודאי לא שייך לומר שתספור היום יום חמישי ותספור היום א' וכדומה. דכהאי גוונא לא נחשב ספירה כלל. ומה"ט אין סופרין העומר שני פעמים משום ספיקא דיומא. אלא דבכה"ג ספירה אחת מקלקלת חברתה. ואפילו נאמר שלא כדברי השל"ה. מ"מ צריכה לעשות החשבון בלבה ולא סגי במה שבדקה בלבד: ד) וראי' מדברי הש"ע סי' ק"צ דאם בדקה עצמה בשמיני לא סגי אף לדעת הפוסקים דבדקה בשביעי לבד סגי עיי"ש. ולא אמרינן דיעשה שמיני שביעי ושביעי ששה אלא דבספירה דידה תליא מילתא. ועיין בסדרי טהרה שהאריך בזה. וע"כ ה"נ אי אפשר להחזיק המנין ביום א' וביום חמישי. משא"כ הכא שתיכף בלילה הי' אפשר לה אז לטבול אף שראתה דם טוהר. דאף דקי"ל כב"ה דביומי וטבילה תלי רחמנא היינו לענין עצמות של דם. אבל היא גופי' טובלת תיכף ומוחרת לבעלה כמפורש ברמב"ם פ"ז מה' איסורי ביאה. ואין לגזור בזה מלטבול שמא תשמש כדגזרינן מלטבול ביום שביעי דשאני התם שטובלת על דעת תשמיש ע"י טבילה זו. משא"כ בנ"ד שלא תשמש עד שתטבול שנית. וכבר כתבו התוס' פ"ק דשבת דבימי התלמוד היו נוהגים בשני טבילות: ה) ומ"מ לענין הלכה לפמ"ש הש"ך בסק"ג דאם לא הי' בעלה בעיר ובא בע"ש מותרת לטבול בליל שבת. ואם ראתה דם טוהר קודם שהספיקה לטבול הוי כאין בעלה כאן שאסורה לשמש וכנ"ל: סימן רמט א) בש"ך שם סק"ג ובנקה"כ האריך לפסוק כהרמ"א דאם לא הי' בעלה בעיר ובא בערב שבת שבמקום שאין מנהג אין להחמיר לטבול בשבת יעיין שם: ולפענ"ד נראה דיש חשש מדינא. אף דבפ"ב דביצה (י"ח.) מסיק רבא דאדם נראה כמיקר כמו שאבאר. דהנה שם במשנה חל יו"ט אחר השבת ב"ש אומרים מטבילין הכל לפני השבת ב"ה אומרים אדם בשבת כלים לפני השבת. גמ' דכ"ע כלים בשבת לא מ"ט אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר א"ל אביי יש לו בור בחצירו מאי איכא למימר גזירה בור בחצירו אטו בור ברה"ר יו"ט מאי איכא למימר גזירה יו"ט אטו שבת איתיבי' וכו' ואם איתא נגזור כו' עיי"ש כל הקושיות והפירוקים. ר' יוסף אמר גזירה משום סחיטה תינח כלים דבני סחיטה כו' גזירה כו' איתבי' כו' ושני כדלעיל. רבא אמר מפני כנראה כמתקן כלי אי הכי אדם נמי אדם נראה כמיקר וברא"ש לענין טבילת כלים חדשים לטעמא דרבה ורבא אסור לר"י מותר ומסתברא כרבה דהכי הוי טעמא בשופר ובלולב ומגילה עיי"ש: ב) ולכאורה תמוה דהא ודאי טעמא דרבה בשופר משום דחובה עליו ובהול כלשון הש"ס הכל חייבין בתקיעת שופר. דאל"כ בכל דברי רשות נגזור. וע"כ טעמא דרבה בטבילת כלים משום דטבילת כלים ברגל מצוה. וכמ"ש בשמ"ק ומשום דחייב אדם לטהר עצמו ברגל וה"ה כלים כמ"ש הרע"ב בפי' המשנה. משא"כ בטבילת כלים חדשים דלאו משום טומאה היא ואינה חובה אלא שמתיר להשתמש בו. והוי כמו כל דברי רשות דלא גזור משום דאינו בהול לקיים המצוה. ואין לומר דס"ל להרא"ש דגזרינן טבילת כלים