אבני נזר יורה דעה רנח

הה"מ שהרמב"ם למד מזה דקטנה שנתקדשה ע"י אבי' שזינתה ברצון נאסרת לבעלה. ובאהע"ז סי' קע"ח הביא דעת הרמב"ם ודעת החולקים יש מי שאמר כך ויש מי שאמר כך בלי הכרעה ואני תרצתי קושיית התוס' הנ"ל דלכאורה אין לחשוב ספק אונס לספק כהא דב"ק (צ"ט:) אייתי ראי' דמומחה לתרנגולים את ואפטרך. והיינו משום דהחיוב ידוע שהזיק והפטור אונס מולנערה לא תעשה דבר אינו ידוע. אך באמת איסור סוטה מפורש הטעם במס' סוטה (ט) סוטה נתנה עיני' במי שאינו ראוי לה מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלוהו ממנה אבל אם לא זינתה מרצונה לא נתנה עיני' כלל ואין כאן התחלת איסור. אך קטנה שזינתה לרצונה הרי נתנה עיני' באחר. רק שרצון זה עצמו נחשב אונס שאין לה דעת שלא להתפתות ורצון זה עצמו הוה אונס דומה למ"ש הרמב"ם בתחילתה באונס וסופה ברצון שנחשב אונס שיצר אדם וטבעו כופה אותו לרצות. ה"נ בקטנה. ממילא בזנתה ברצון ספק אם בקטנות אם בגדלות לא נחשב ספק כיון שהאיסור ידוע שנתנה עיני' כו' רק ספק שמא אונס הי' ודומה להא דאייתי ראי' דמומחה לתרנגולין את ואפטרך. סוף דבר הא דמשם אחד לא הוי ס"ס היא רופפת ובסברא קלה דחינן לה. ויש לסמוך על הנוב"י דכהאי גוונא חשיב מתיר יותר מחבירו כנ"ל: יט) והנה לפי"ז הבדיקה רק לכתחילה משום שאפשר לברר. ובקרטין דקין מאד שקשה הבדיקה בשרי'. ובדיקה בצפורן לא הוה בדיקה לאסור אם נימוח דקי"ל מיעוך ע"י הדחק לא הוי מיעוך. ע"כ חיוב בדיקה קיל טובא ויש לסמוך על הנ"ל. וכל זה אם נמצא קרטין במ"ר ע"י סינון: כ) מ"מ יש לפקפק כיון שבדקה איזה מהם במיעוך ונימוחו. אף דקי"ל מיעוך ע"י הדחק לא שמי' מיעוך. ואינו בירור שהוא דם. עכ"פ שוב הבדיקה בשרו' לעיכוב. דרוב שהעשויין כמין ברי' אינם דם איתרע לי'. דרוב בריות אינם נימוחים גם במיעוך ע"י הדחק. וזו הואיל ונימוח איתרע לי' רובא. אך מ"מ אם יבדוק עוד איזה קרטין במיעוך ולא יהי' נימוח. שוב לא יהי' ראי' אם אותם שלא נבדקו יהי' נמוחים במיעוך ויהי' מעיקר הדין כשר והבדיקה רק לכתחילה יש לסמוך על הנ"ל: כא) קיצור הפסק לדינא תשב על שפת הספל ותשתין לתוך הספל ויסננו המ"ר. ואם נמצאו קרטין שוב תשתין בכל פעם מעומד. וטוב אשר תעצור עצמה מעט עד שתהי' דחוקה להוציא המ"ר. ושוב תתלה הנמצא בין השתנה להשתנה במכה שיש לה בכליות כנ"ל באריכות. ותזהר שהבדיקות יהי' בעד שאינו מקבל טומאה היינו בעד שאין בו ג' על ג'. והני מילי שנבדקו קצת קרטין ולא נימוחו. אך ההפסק טהרה צריך שיהי' נקי מקרטין. כיון שכל ההיתר משום שתולה במכה והיא משום חזקת היתר כנ"ל באריכות. וכל זמן שלא הפסיקה בטהרה בחזקת טומאה קיימא ויען שהיתר זה חדש הוא לא יעשה מעשה עד שיסכים עוד גדול אחד: כב) נתיישבתי במ"ש דהא דתולין במכה רק משום דאשה בחזקת טהרה והבאתי ראי' מהא דתולין נשחטה בחזקת היתר עומדת כדבעי מיני' דרב הונא בא זאב ונטל בני מעיים מהו א"ל חוששין שמא במקום נקב ניקב. הנה דאי לאו משום חזקת היתר הייתי חושש שמא במקום נקב כו' אף דזאב ודאי ניקב. וראיתי שראי' זו אינה כלום דר"ה לטעמי' שחט ונמצאת פגומה אפי' שיבר בה עצמות כל היום חיישינן שמא בעור נפגמה אף דעצם ודאי פוגם. אבל לדידן דקי"ל שיבר עצמות כשירה. אף דליכא חזקת היתר. דהא קמן בלא שיבר בה עצם הוי ספק נבילה ולא תלינן במפרקת. הנה משום דעצם ודאי פוגם כשירה אף דליכא חזקת היתר: כג) מיהו הא דתולין במכה אף שידוע שמכתה מוציאה דם. אינו דומה לשיבר בה עצם שידוע שהעצם עשתה פגומה. אבל מכה אינה ידוע אם המכה הוציאה דם עכשיו. רק יש לדמות לזאב שנטל בני מעיים ונמצא נקב שלא במקום שיניו. דאינו ידוע אם הזאב הכניס שם שיניו. ומ"מ תולה בו כמו באינקב היכא דממשישא ידא דטבחא. ובכזה נסתפק הרשב"א (נ"ה:) בתרותה שמא דווקא במשמוש יד הטבח משום דנשחטה בחזקת היתר. אבל נולד ספק מחיים לא דהוה ספיקא דאורייתא עיי"ש. הנה לפי צד הזה דוקא משום חזקת היתר. ואף לפי הצד שגם בחרותה תולין היינו שגם בחיי' הי' לה חזקת היתר לענין החלב שכשירה וחלבה מותר. ועוד דהי' לה חזקת היתר על לאחר שחיטה. והרי ידוע שנשחטה וכדברי הרשב"א פוסק ד"מ. מ"מ אין הכשר בזה רק משום חזקת היתר: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן רמז הלכות טבילה ב"ה ה' יתרו תרח"ם לפ"ק. שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג מו"ה נתן נטע הכהן נ"י דומ"צ דק"ק ראדשיטיץ. א) יקרתו הגיעני מ"ש בשם הפ"ת כשהאשה יכולה לספור שבעה נקיים קודם ואיחרה מלספור ועי"ז נזדמן ליל טבילתה בשבת אסורה לטבול. אין נראה לי כלל. דבשלמא שיכולה לטבול קודם היא עושה איסור במה שמאחרת מלטבול שעי"ז יבוא לידי דיחוי איסור טבילה בשבת. ע"כ קנסוה שלא לטבול בשבת. אבל זו בהגיע סמוך לשבת אי אפשר לה לטבול מכיון שאיחרה הספירה. ומה שאיחרה הספירה אין איסור שעדיין לא חל עלי' חיוב שבת זה דומה לדין המבואר באו"ח סי' רמ"ח סעיף ד' דמותר להפליג בספינה אפי' לדבר הרשות קודם ג' ימים קודם השבת. אף שבספינה יבוא לידי דיחוי חילול שבת מפני הסכנה. מפני שעדיין לא חל עליו חיוב שבת. ובהגיע שבת מותר מפני הסכנה. וה"נ בשעה שמאחרת הספירה וגורמת שתטבול בשבת אין איסור. כי חיוב שבת זה שטובלת בו עדיין לא חל עלי'. ובשעה שטובלת נדחה האיסור משום מצוות עונה. וזה ברור ופשוט: ב) ועוד דמקור האיסור בתה"ד סי' רנ"ה דאין היתר לטבול בשבת אלא משום טבילה בזמנה מצוה וכשמאחרת זמן טבילה ואין כאן טבילה בזמנה אסורה לטבול. וכיון שלא ספרה. ואנן קי"ל בסי' קצ"ו סעיף ב' לחומרא ספורין לפנינו בעינן. עי' נדה (כ"ט.) א"כ הוי טבילה בזמנה ואף דיש פוסקים דלא בעינן ספורין לפנינו עי' סדרי טהרה סי' קצ"ו סקי"ח. א"כ אם פסקה מלראות תחילה באמת זמן טבילתה