אבני נזר יורה דעה רנז

ומקלחת והרי נתברר שיש לה מכה ונתלה בה. אך לכאורה זה אינו שהרי המכה בכליות. ומה ענין מכה שבכליות למצא עי"ז דם בבית החיצון שלא בשעת הטלת מ"ר. דבשעת מ"ר דם מכה שבכליות הולך לשלפוחית של מ"ר ומשם יוצא עם המ"ר. אבל שלא בשעת הטלה אי אפשר: י) אך שעדיין יש לומר לב"ה דס"ל ריש נדה אימור כותלי בית הרחם העמידוהו וחכמים מודים לב"ה דכבה"ר מוקמי דם וכל מעל"ע טמאה משום קנס שלא בדקה. א"כ עדיין יש לתלות אפי' שלא בשעת מ"ר במכה שבכליות שנשאר מחמצית מ"ר. מיהו להך לישנא דטעמי' דשמאי משום דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי מקשה (שם ג':) והא תניא טעמי' דשמאי משום ביטול פו"ר. ומשני ב"ה הכי אמרי לשמאי אין טעמא אמרת מיהו עשה סייג לדבריך. וע"ז השיבו ב"ש משום ביטול פו"ר. ולפי"ז גם ב"ה ס"ל אם איתא דהוה דם מעיקר הדין. וא"כ אי אפשר לתלות בהעמדת כותלי בית הרחם. אך רבא דהוא בתרא אמר טעמאי דב"ש משום ביטול פו"ר ובית הלל טעו בדברי ב"ש וסברו טעמא דב"ש משום דמעיקרא הוה ואקשי עלה וב"ש השיבום אף לפי מחשבתם. מ"מ ב"ה הא לית להו אם איתא דהוה דם וקי"ל כוותייהו בתוך י"ב שעות: יא) אך יש לפקפק בזה ולומר דאף אם כותלי בית הרחם מוקמי דם היינו בעומק בית הרחם קרוב לפי המקור דכל הנשים מטמאות בבית החיצון ושמא הי' שם הדם בעומק עד עכשיו שיצא לחוץ. אבל היוצא עם מ"ר ונרב מ"ר קרוב לפתח הפרוזדור אפשר דשם אין חשש להעמדת הדם: יב) אך י"ל לפמ"ש דר"י מטהר אינו משום שברור דלא הדור מ"ר רק משום את"ל דהדור שמא חזר למקומו עם הדם וטהור. וא"כ י"ל אם השתינה פעם אחרת עומדת שמא הדור למקור מ"ר עם הקרטין ונשארו הקרטין במקור [והמ"ר חזרו למקומם ומשם יצאו או יצאו המ"ר ממקור לפרוזדור אך הקרטין נשארו במקור] ויצאו אח"כ לפרוזדור. וכן חשש זה לרא"ש בעומדת כיון שלבסוף שוחחת והוי עומדת ושותתת. ואף את"ל שאינו דומה מ"מ למכה הידוע שמוציאה דם כיון שאינו רק מחשש העמדת כותלי בית הרחם או הדור למקור כנ"ל. מ"מ הא שלא בשעת ווסתה פסק רמ"א שתולה אף במכה שאין ידוע אם מוציא דם. ואף שהש"ך חולק כתב נוב"י הטעם משום דיותר יש לתלות במקור שעכ"פ מוציא דם בשעת ווסת ווסת עשוי להשתנות. אבל המכה לא הוחזקה כלל בדם. ובעת שהיא מעוברת ודאי שלא בשעת ווסתה היא. מ"מ בנ"ד שהיא רק קרטין. והרי לא הוחזק המקור בקרטין וא"כ יש לטהרה אף אם רואה שלא בשעת השתנה שלא בשעת ווסתה: יג) ועוד ראיתי להט"ז סוף סי' קצ"א שכתב לתלות במכה שבכליות אף שלא בשעת הטלת מ"ר כי אינו מזכיר שם מ"ר כלל ופסק הרב בש"ע סי' קפ"ז ס"ק ל"ד כט"ז דתולין בכאב שבכליות אף שלא בהטלת מ"ר כלל. ע"כ קים להו להני רבנן שיש מקום לדם מכת כליות לבוא לבית החיצון אף שלא בהטלה. ודבריהם א"א משום דהדור דם שבמקום מ"ר למקור. שהרי התירם משום שראתה תיכף אחר הכאב הנה שיוצא עכשיו מכליות. ואף שלא בהטלה בא לבית החיצון. ומ"ש רמ"א ההיתר רק באינו מוצאת קרטין אלו שלא בשעת הטלת מ"ר. הנה יסוד זה מתשו' הר"ן ושם מבואר דזה במקום. שזה יסוד ההיתר דאיך אפשר שתמיד תהי' רואה דם כי אורחי' ובמ"ר תראה קרטין. וזה לר"מ יע"ש. וכן כתב הרמ"א לדידן במקום. שזה יסוד היתר. דהיינו לפיר"ת דפסק לבעלה כר"ת. לטמא משום כתם. או לרא"ש בעומדת. דשמא בתר דתמו מיא. והו"ל עומדת ושוחתת. אבל ביושבת על שפת. וראתה בתוך. דאז נתברר לכל הפירושים שיש לה מכה במקום מ"ר. שפיר תולה שוב במכה אף הקרטין שמצאה שלא בשעת הטלת מ"ר. והיינו עפ"י התנאים שכתבנו לעיל. היינו שתהי' פעם אחת יושבת על שפת ונמצא בתוך, ואז אף שנמצא דם גם על שפת טהורה כמבואר בתשובת הר"ן ובב"י. ואח"כ אם השתינה מעומד דהוה לבסוף עומדת ושותתח [ונכון שתהי' ההשתנה מעומד בשעה שדחוקה להוציא מ"ר לצאת ידי פירש"י דאין חומר בשותחת רק אם שותת מחמת שעצרה עצמה] שוב נוכל לתלות הדם שמצאה שלא בשעת הטלה בהדור מ"ר למקור ואייתי קרטין אלו למקור או להט"ז והרב ז"ל מלאדי דתולין במה שבכליות אף שלא בשעת השתנה: יד) והנה בלא כל הנ"ל מצד עצמות הקרטין אם שורה אותם במים מעל"ע ולא נימוחו טהורין כמבואר בב"י וד"מ. והיינו דאף דקיי"ל כראב"ד והוא דיעה ראשונה דסוף סי' קפ"ח דדם יבש לא מהני שרי' ודוקא הדומים לברי' קרטין. אלו נמי דומין למין עפר וכן כתבו האחרונים: טו) והנה באם נאבדו בלא בדיקה נראה דלראב"ד שכל ההיתר מחמת שהם כמין ברי'. אבל משום שלא נימוחו אין ראי'. ומהאי טעמא באינו עשוי כמין ברי' אף לא נימוחו לא מהני. אין הבדיקה רק לחומרא לכתחלה שמא יהי' נימוח ויתברר שהיא דם. וכן משמע בחי' רשב"א וכבר הארכתי בזה בקונטרס בפ"ע [לעיל סי' רמ"א] לברר דהבדיקה אינו רק לכתחילה: טז) ועוד יש לטהר מס"ס שמא אינו אדום הרבה ואינו דומה למראות הטמאים שאנחנו לא בקיאים. ואף שדעת ראב"ד שרוב דמים שבמקור הם דמים טמאים. הלא לראב"ד עיקר ההיתר משום שהם כמין עפר והבדיקה רק לחומרא, רק שנחוש להרז"ה. והרז"ה הא ס"ל דאין רוב טמאים ודוחה ראיית הראב"ד מפתיחת הקבר דהכי פירושא אי אפשר לפה"ק בלא דם טמא. ולא ננקוט חומרי דמר וחומרי דמר להפריש אשה מבעלה: יז) ואף שפקפקו האחרונים דהוי ס"ס משם אחד כבר כתב נוב"י דבזה ספק אחד מתיר יותר מחבירו. דדם טהור מ"מ מטמא את האשה טומאת ערב משום מקור מקומו טמא. ועוד גם הא דס"ס שהוא משם אחד לא הוי ס"ס. הרבה חולקים בזה. והריטב"א פרק עשרה יוחסין שכתב בספק אזיל איהו לגבה וכל דפרוש מרובא פרוש ספק אזלה לגבי' הוי קבוע כמחצה על מחצה הוי ספק ספיקא. וזה פשוט אצלו עד שעשה מזה קושיא על הגמ': יח) ועיקר היסוד דמשם אחד לא הוי ס"ס הוא מחמת הקושיא בסוגיא דפתח פתוח אפי' קיבל בה אבי' קידושין פחות מבת ג' איכא ס"ס ספק זינתה כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא. כתב