אבני נזר יורה דעה רנו

נקובים כשירה ולא חיישינן שמא במקום נקב ניקב. ושם בחולין (ט') מבואר משום דנשחטה בחזקת היתר עומדת. ואי לאו משום חזקה לא הי' תולין בזאב אף דזאב במקום שניו ודאי ניקב. וכן משמע הלשון שמא במקום נקב ניקב. ומ"מ אי לאו חזקה לא הי' תולין. וה"נ הא דתולין במכה רק משום חזקת טהרה. ור"מ דחייש למיעוטא מדרבנן אפי' ליכא חזקה כנגד הרוב ובאיכא חזקה כנגדו מדאורייתא] וה"ה דחייש במקום חזקה לבד מדרבנן. וכן משמע ביבמות פרק האשה בתרא (קי"ט:) סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ אבל חזקה לבד לא מהני לי' לר"מ. ומשמע לי' לר"ן כן מלשון הגמ' דאם איתא דבתר דתמו מיא על שפת הספל בעי אשתכוחי. משמע דבנמצא גם על שפת הספל טמאה: ג) ולפי"ז נראה למה דקי"ל כר' יוסי אך שדעת תוס' ורא"ש וטור דמודה ר' יוסי בתרתי לריעותא עומדת ושותתת. וע"כ כתב הטור דבעומדת ושותחת על שפת הספל טמאה. היינו שתחילה מקלתת לתוך הספל ולבסוף שוחח על שפת הספל ואם נמצא הדם על שפת הספל הרי ניכר שבא הדם כשהיא עומדת ושותת וטמאה [וע"כ לפרש כן דברי הטור. דאי בשותת מתחילה ועד סוף מ"ש שפת הספל דנקט. אלא ודאי שמקלחת לתוך הספל אך שבסוף שוחחין. וכאוקימתא דגמ' אליבא דר"מ ביושבת דמקשה לבתר דתמו מיא ויושבת ושותתת לר"מ טמאה כמו עומדת ומקלחת. ומשני ביושבת על שפת הספל ונמצא בתוך מ"ר. כמו כן לדידן לר' יוסי בעומדת. דבתרתי לריעותא הא מודה ר' יוסי כמ"ש הרא"ש. וזה שלא כדברי החת"ס שכתב דעומדת ומקלחת ולבסוף שותתת לא חשיב תרתי לריעותא ובטור מוכח להיפוך נ"ל דהיינו דוקא כשנמצא על שפת לחוד. אבל נמצא גם בתוך טהורה. כיון דדם שבספל לאו ממקור רק ממקום מ"ר. שוב תולין גם הדם שראתה כשהיא שותתת בזה. דודאי תוכל לראות ממקום מ"ר בשתיתה כמו בקילוח [רק בשתיתה יש חשש הדור מ"ר למקור] וא"כ תולין הדם שראתה בשתיתה במקום מ"ר כיון שידוע שרואה ממקום מ"ר: ד) עוד יש לתרץ קושיא הנ"ל מהא דנדה (ס"ו) אם יש לה מכה תולה במכתה. דהנה קשה טובא בתשו' הר"ן דכתב בטעם ר"מ משום דחייש למיעוטא. והא ריש האשה שהלך דברובא וחזקה ביחד גם ר"מ מודה דחשיב מיעוטא דמיעוטא. וה"נ הא האשה בחזקת טהרה עומדת. וצ"ל דר"ן לטעמי' בחי' בטעמא דדבר שאינו מקבל טומאה אם נמצא עליו כתם טהור. משום דמדאורייתא אינה טמאה רק בהרגשה. לא גזרו רק אם נמצא בדבר המקבל טומאה גזירה שמא יבואו לטהר הבגד. והיינו דמ"מ הדם עצמו טמא משום מקור מקומו טמא כמו ביצא דם דרך דופן (מ"א:) וה"נ בדם הנמצא בספל. דעל הדם עצמו ליכא חזקת טהרה שאם דם נדה הוא מתחילת ברייתו טמא וגם ספל הנוגע בו כיון שבודאי נגע בדם. אזיל חזקת טהרה שלו כמ"ש הרמב"ן והריטב"א והר"ן בתינוק שנמצא בצד העיסה דאם העיסה ודאי נגעה בתינוק אזיל חזקת טהרה מהעיסה. וכיון ששפל טמא ע"כ גם האשה טמאה משום גזירה וא"כ ניחא נמי הא דאין תולין במכה. כיון דכל תלי' במכה הוא משום חזקת היתר וכיון שהדם אין לו חזקת טהרה וגם ספל הנוגע בו. ממילא גם האשה טמאה: ה) וארווחנא בזה דהא דאם יש מכה תולה במכתה אפי' לר"מ. ונאמר שגם ר"מ אזיל בתר חזקה. וכן משמעות תוס' קידושין (פ'.) גבי תינוק שנמצא בצד עיסה. והחילוק דהתם אין כאן בגד נמצא עליו הדם רק שבדקה בעד שאינו מקבל טומאה. והכא שאני שנמצא על הספל שמקבל טומאה וכנ"ל: ו) ולפי זה נולד לנו קולא בדם שראתה גם אחר הטלת מ"ר יושבת בעד שבדקה בו אם בדקה בבגד פחות מכשיעור לקבלת טומאה אפי' לר"ח דפוסק לבעלה טמאה משום כתם. מ"מ הכא טהורה כיון שהדם שראתה בתוך מ"ר יושבת. ודאי מחמת מכה שוב תולין גם שאח"כ במכה. אך לפי תירוץ זה אין היתר בזה רק בדם הנמצא בבדיקה אחר מ"ר בעד שאינו מקבל טומאה: ז) אך יש לפקפק בכל הנ"ל לפמ"ש במק"א [לעיל סי' קל"ב] בטעמא דר' יוסי דטהורה ודאית ובעד שאינו בדוק מטמא משום כתם. וכבר נתקשו בסתירת הסוגיות. ואמרתי משום דבהדור מ"ר למקור יש שני אופנים אופן הא' שבא מפתח המקור לפרוזדור כדרכו. אופן הב' כמ"ש בתשו' מהר"ח או"ז שמ"ר הלכו משלפוחית למקור וחזרו למקומם עם דם המקור לשלפוחית ומשם יצאו. ולפי שיטת מהר"ח אזיל בדיקת מהרי"ל שפסק רמ"א. אך דאנן ס"ל דבכה"ג אף שדם מקור היא טהורה דאין דרך ראי' בכך כמו הרואה דם בחתיכה ואין חשש רק שמא הלך הדם ממקור לפרוזדור. וע"כ ר' יוסי דבעד שאינו בדוק מטמא משום כתם. הכא הוה לי' ספק כתמים. דאף את"ל הדור מ"ר אינו אלא ספק שמא חזרו למקומם עם דם. רק ר"מ מטמא משום נדה. דר"מ לשיטתו הרואה דם בחתיכה טמאה. ובתשובה [סי' הנ"ל] בארתי הדברים באריכות: ח) וע"כ בעומדת דטהורה לר' יוסי אין זה משום דבבירור מ"ר הוא. רק דשמא מ"ר. ואם תמצא לומר ממקור. שמא חזרו מ"ר עם הדם לשלפוחית ואין דרך ראי' בכך. ומ"מ בפעם אחרת אפשר שיצא הדם ממקור לפרוזדור. ובירור שיש לה מכה במקום מ"ר אין כאן. כמו בעד שאינו בדוק. דטמא משום כתם. והטהרה רק מספק כתמים. דאת"ל ממקור כו' ואין זה הוכחה כלל שלעולם יבא דם המקור בענין אחד. וזה נ"ל טעם רמ"א בבדיקת מהרי"ל ג' פעמים ותמה הד"מ. ולפמ"ש הטעם ברור דשמא חזרו למקומם וע"כ יצא המוך נקי. ע"כ צריך ג' פעמים שלא נמצא דם על המוך ואתחזקה [שאת"ל הדור מ"ר למקור] שלעולם יחזרו למקומם ולא ילכו ממקור לפרוזדור ודו"ק: ט ועתה נבא לדין מצאה קרטין בתוך המ"ר וגם בשעה שבדקה אח"כ. ואם לא הי' מוצאת קרטין אלו רק אחר הטלת מ"ר הי' היתרו פשוט ברמ"א מתשו' הר"ן. אך גם אם מצאה גם בין השתנה להשתנה נלפע"ד דלאו בכל גווני אסורה. והנה תנאי זה שאין מוצאת קרטין אלו רק במ"ר אי תיכף אח"כ היא בתשו' הר"ן לר' מאיר שכל ההיתר שמוכח מזה שלעולם אינה רואה רק במ"ר. אך לדידן דקי"ל כר' יוסי ודם שבתוך מ"ר טהור בפשיטות. שוב נתלה גם דם שלא בשעת מ"ר במכה שיש לה בכליות. אך זה אינו כיון דלר"מ טמאה א"כ אין ההיתר רק מכח דאף את"ל הדור מ"ר למקור שמא חזר הדם לשלפוחית וטהורה משום דאין דרך ראי' בכך ולעולם אין לה מכה בכליות כלל. אך אם תשב על שפת הספל ותקלח לתוך הספל ותמצא דם בתוך הספל. דהשתא הדם טהור אפי' לר"מ כיון דיושבת