אבני נזר יורה דעה רנה

וחזר ובעל ומצא דם טמאה. ועוד כתב חוו"ד שם שאם לא בדקה פעם אחת שוב אינה תולה, והביא ראי' לזה מריש נדה דאמרינן התם דבתוך ד' לילות א"צ להיות בודקת. וקשה תבדוק שמא תפסוק ושוב לא תחלה. וע"כ דבסתמא ג"כ אינה תולה והבדיקה לתקנתא דידה ולא שייך לחייבה בבדיקה עכ"ד חוו"ד: ב) הנה בזמנינו נתגלה ספר תוספי רא"ש על נדה הקשה קושיא זו. ותירץ משום דאין נ"מ תיכף רק אם תראה אח"כ אינה חייבת לבדוק. והנה מדבריו נשמע להיפוך דבסתמא תולה. אך מ"מ נראה דזה אינו רק בתוך ד' לילות. דבהכי מיירי שם. דבסתמא עלולה לראות בתולים. רק אם רואין שחיתה המכה שוב אינה תולה. [ואף בזה חוכך הרא"ש לומר דבתוך ד' לילות תולה אפי' חיתה המכה. רק סוף דבריו אינו כן אבל אם לא בדקה היא תולה משום שהוא תוך ד' לילות. אבל לאחר ד' לילות דכל התליי' משום שלא תיתה המכה צריך לידע בבירור שלא חיתה. וכן משמע בתוס' (ס"ד:) דהיכא דיש לתלות שחיתה שוב אינה תולה. מיהו לפירוש רמב"ם בהלכות שדם זה שרואה ע"ג כרים וכסתות אין ראי' משם. ואפשר לומר דלענין שלא לדונה ברואה מחמת תשמיש מקילין בספק חיתה המכה. ועי' מ"ש [בסי' רי"ט] להרב מפיאטניצע: ג) ונשוב לחשש ראשון משום שבביאה ראשונה לא ראתה דם. והנה רש"י פירש וחזר ובעל בתוך ד' לילות. ולפי דבריו מה שבביאה ראשונה לא מצא דם גורם חומרא. אך לא משמע כן בר"ן פ"ב דשבועות. דז"ל ר"ח אמר טמאה דאם איתא דהוה דם בתולים מעיקרא הוה אתי. הילכך אמרינן דם נדות הוא זה. והאי דלא אשתכח דם בתולים אפשר שהי' מועט נסתר בש"ז עכ"ל. וא"כ אי אפשר לומר דבתוך ד' לילות ומה שלא מצא דם גורם חומרא. דהא אמרת שהי' דם ונסתר בש"ז. אלא ודאי דר"ן סובר שאחר ד' לילות רק משום שלא מצא דם ס"ל לרב אסי דאין מחשבין ביאה זו דתלינן בהטי'. וכאילו לא בעל כלל והיא תוך ד' לילות. ור"ח חולק דלא תלינן בהטי' רק שהי' דם ונסתר בש"ז. וא"כ היא לאחר ד' לילות. ולפי זה בקטנה אפי' לר"ח טהורה דאף חיפהו ש"ז לדם וראתה בתולים. הא אפי' לאחר ד' לילות טהורה. וה"ה לדידן בגדולה לענין שלא להחזיקה ברמ"ת. וביאות האחרות שלא נבדקו אפשר שראתה בהם ועדיין לא חיתה המכה. מיהו כבר כתבנו לעיל שלאחר ד' לילות ולא בדקה בקטנה לענין אותו הדם נראה שטמאה. דכן מוכח לפי' תוס' ומהרמב"ם אין ראי' להיפוך. ולדידן בגדולה לענין רואה מחמת תשמיש צ"ע: נראה להתיר לדידן לענין שלא לדונה ברמ"ת. דהנה הרי"ף פ"ב דשבועות ז"ל והלכתא כר"ח דספק איסורא לחומרא יע"ש. וזה לענין לטהר עצמות הדם. אבל לענין שלא לדונה ברואה מ"ת מקילין כרב אסי דתלינן בהטי' וכל הביאות שעד עתה הי' בהטי' ע"כ לא ראתה. וכאב שיש לה עתה רגלים לדבר שכך הי': ה) ועוי"ל דהנה רמ"ת היא מדין ווסת שהוחזקה לראות ע"י מקרי התשמיש. והא אפי' ביוצא לדרך התירו אפי' בשעת ווסתה כמ"ש בס' בעה"נ להראב"ד שגורס אפי' בשעת ווסתה [לא סמוך לווסתה] וכ"ש שלא נוציא אשה מבעלה משום איסור ווסת. אך התירוץ בזה דשניא יוצא לדרך איסור שעה מרואה דם מחמת תשמיש איסור עולם. וע"כ בנ"ד שהדם מתמעט והולך קרוב הדבר שבסוף יפסוק לגמרי ואין כאן רק איסור ווסת לשעה דמתירין כדי שלא להוציא אשה מבעלה מקו"ח דיוצא לדרך: ו' והעיקר מחמת שהבעל אומר שנדמה לו שלא. הי' לו עד עתה ביאות גמורות וא"כ בזה ודאי תלינן בהטי' כמ"ש התוס' דהא דאמרינן דשמואל לא שכיח היינו בביאה גמורה וביאה גמורה לא נקרא רק אם הכניס כל האבר ופחות מזה נדון כהעראה כמ"ש בסדרי טהרה סי' קצ"ג. ואף שאינו אומר כן בבירור. מ"מ בצירוף הרגלים לדבר שעד עתה לא הי' כואב לה מאומה ובשעה שנשברו הבתולים הדרך להיות לה כאב וזו לא היתה לה רק עכשיו רגל"ד שלא הי' ביאה גמורה עד עתה [כאשר שמעתי מאיש אחד שאצלו לא הי' ביאה גמורה עד ג' רבעי שנה שלא הי' בקי בפיסוק רגלים] ומכל אלו טעמים נ"ל שלא לדונה כרמ"ת ומותרת בכל פעם אחר ספירת ז' נקיים. ואבקש שכאשר יפסוק הדם לגמרי ימחול להודיעני: הדו"ש הק' אברהם סימן רמו ב"ה יום ב' תצא תרצ"ד לפ"ק פה סאכאטשוב. שלום לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה אלי' נ"י האבד"ק פיעטרקוב דקוא. בדבר האשה מעוברת שמצאה קרטין דקים מאד אחר מ"ר ואי אפשר לבודקם בשרי'. אך קצתם נבדקו במיעוך צפורן ונמוחו. ובמ"ר לא נמצא כלום. אך אפשר מחמת שדקים מאד לא נראו. ואם יסונן המ"ר ימצאו. גם בין השתנה להשתנה נמצא קרטין: א תשובה. בנדה ריש פרק האשה שעושה צרכי' דמוקי לה ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא על שפת הספל מבעיא לי' לאשכוחי. ובתשו' הר"ן סי' מ"ט דבנמצא גם בתוך הספל לר"מ טמאה ולר' יוסי טהורה. ובנמצא על שפת הספל לבד גם לר' יוסי טמאה. דמוכח מילתא דלבתר דתמו מיא אתי דם דאי לא בתוך הספל נמי מבעיא לי' לאשכוחי. וק"ל בנמצא על שניהם למה לר"מ טמאה. כיון דיושבת ודם שבתוך הספל טהור גם לר"מ. וע"כ בא ממקום מ"ר ולא ממקור. והרי נתברר שיש לה מכה במעי' שמוציא דם. ובנדה (ס"ו.) ואם יש לה מכה תולה במכתה. ולמה לא נתלה דם שבשפת הספל במכה זו. שהרי המ"ר בסופם שותתין. ושפיר יכולים המ"ר שבסוף ליפול בשפת ואין שום ראי' דלבתר דתמו מיא אתא וכמ"ש הר"ן שם לר' יוסי. כמו כן לר"מ יהי' טהור כיון שנתברר שיש לה מכה. וקושיית הש"ס הי' לר"מ דילמא לבתר דתמו מיא שלא בא כלל דם עם מ"ר רק הכל אא"כ. אבל בנמצא בתוך הספל ויושבת על שפת הספל הא נתברר שיש לה מכה: ב) וצ"ל כיון דטעמא דר"מ משום דס"ל חוששין למיעוטא וכמ"ש הר"ן שם אף שידוע שיש לה מכה חיישינן שמא דם זה ממקור. וטעמא רבה איכא בהא. שהרי הא דאם יש לה מכה תולה במכתה מצינו כיוצא בזה בבא זאב ונטל בני מעיים והחזירן