אבני נזר יורה דעה רנד

די"ל באמת מש"ה אמרה תורה דם ולא כתם דכתם טהור משום שלא הרגישה ואפי' לזמן מרובה לא חיישינן מה"ת דכסבורה הרגשת מ"ר הוא דהרגשת מ"ר לא דמי להרגשת עד כנ"ל שיטת רש"י. אבל לר' אשי דשמואל לא איירי בהרגשה כלל ואף דלא הרגישה טמאה וע"כ גזה"כ דם ולא כתם. ה"נ בדקה קרקע עולם ומצאה דם טהור. דהא נמי חשיב כתם: סימן רמד ב"ה יום ד' כ"ו אדר בונה ירושלים לפ"ק פה סאכאטשוב: שלום לכבוד הרב החריף מו"ה דוב בעריל הכהן נ"י. דבר שאלתו על אשה שרואה דם בתוך מ"ר ואחר הבדיקה שבודקת עצמה היא נקי' והיא מינקת, אך הדם הזה אינו צלול רק קרטין יבשים: א) הנה מפאת שהוא קרטין אין להתיר מכח דברי רמ"א סוף סי' קצ"א. שהרי ההיתר מפורש בתשו' הר"ן מאחר שבשעת ווסתה היא רואה כשאר נשים איך אפשר שבשעת ווסתה תראה דם גמור וכי הדור מ"ר למקור תייתי כי הני. והובא בב"י. אבל זו מינקת היא מסתמא אינה רואה דם כלל. מלבד חשש אולי הקרטין אין דומים להא דתשו' הר"ן: ב) ומ"ש מעלתו כיון דטעם ר"ח דלבעלה הוי לכתחילה וזה ברואה במ"ר במקרה. אבל זו שקבוע לה זה ואתה מוציאה מבעלה ודאי דיעבד הוא. הנה במרדכי הלכות נדה ובתשו' הר"ם סי' תר"ל ברגילה לראות בשעה שעושה צרכי' לאוסרה עפ"י ר"ח שאוסרה משום כתם: ג) ובאמת הדברים קשים. דמה ענין לכתחילה לגבי בעלה. וכמו לאסור הטהרות לאכילה הוי דיעבד. כמו כן לאסור האשה לתשמיש. אף שיש לה היתר אחר זמן. מ"מ לתשמיש זה הוי דיעבד. גם מה זה שהרכיב הש"ך הא דלכתחילה עם הא דכל היד דטמא משום כתם. הלא משום כתם אפי' דיעבד אסורה: ד) אך ברורן של דברים עפימ"ש רמב"ם סוף פ"ג מה' מטמא משכב ומושב דטומאת כתמים אינו רק לתרומה וחולין שנעשו על טהרת הקודש. אבל חולין שנעשו על טהרת תרומה אין מתטמאין בבעלת הכתם יע"ש. ולכאורה למה טמאה לבעלה הא בעלה חולין הוא. וצ"ל דכיון שטמאה לתרומה אי אפשר לטהרה לבעלה כיון שמחשבין אותה ספק נדה. ודוקא החולין שנגעו בה טהורין בדיעבד דהחולין אלו אין טמאין לשום דבר. אבל האשה שטמאה לתרומה ע"כ אסורה לבעלה ג"כ. ואף בזמה"ז שאין לנו טומאה וטהרה נשאר האיסור דכל דבר שבמנין כו'. וכעין זה ראיתי בחת"ס סי' ק"נ יע"ש. וע"כ ה"ה הרואה דם במ"ר לר"ח שאסורה ליגע בטהרות לכתחילה. אף דלבעלה הוה דיעבד. כיון דלטהרות לעולם לכתחילה הוא באשה ואסורה. ע"כ אסורה גם לבעלה אף דהוי דיעבד. ולא כשר בדיעבד רק הטהרות שנגעה בהם. דטהרות אלו שנגעו טהורין לגמרי ואין טמאין לשום דבר. אבל האשה דשייך בה לכתחילה לגבי טהרות. ע"כ אסורה גם לבעלה אף דדיעבד הוא: ניחא ההרכבה סוגיא דכל היד דטמא ה) ובהכי משום כתם. וקשה הא כתם גם בדיעבד וזה רק לכתחילה. ולהנ"ל דלבעלה קאי דדיעבד הוא ומ"מ טמאה. ודומה ממש לבעלת הכתם. דמעיקר הדין הי' לה להיות טהורה לבעלה דחולין הוא. אך משום דשייך בה טומאה לטהרות. טמאוה גם לבעלה. ה"נ כיון דשייך בה טומאה לטהרות דלכתחילה היא טמאה גם לבעלה. וע"כ אין תולין בין באה במקרה בין בקביעות. דלעולם לבעלה חשיב דיעבד ומ"מ אסורה: ו) אך היתר אשה זו אם תזהיר שלא תשתין אלא מיושב מקלחת לתוך הספל. וא"צ ליזהר להיות יושבת על שפת הספל מקלחת לתוך הספל. דאל"כ ליחוש לבתר דתמו מיא כו' לפי דעת הרב מלאדי זצללה"ה שם דדוקא לר"מ דמטמא משום נדה הוא דמקשה ודילמא כו' אבל לר' יוסי דאף לפי' ר"ח אינו אלא משום כתם ספק כתמים להקל. וגם אם שותתת לבסוף בברור כך הדין כיון שלא נודע שבא הדם לבסוף. ולפי דברי הש"ך אינה טהורה אא"כ יושבת על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל ובמק"א [לעיל סי' רל"ב] העליתי שהעיקר לפסוק בזה כדעת הרב ז"ל מלאדי: ז האומנם כי לדעת רש"י שהחילוק בין עומדת ליושבת דעומדת איידי דדחיק לה עלמא דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור. א"כ אם הי' רצונה להשתין מעומד לא יתוקן זה במה שתשב ותשתין. שהרי דחיק לה עלמא. וע"כ רצתה להשתין מעומד רק מחמת חשש טומאה המתינה עד שתשב. וכ"ש דדחיק לה עלמא טפי. מ"מ התוס' והרא"ש לא פירשו כך. אך דעומדת אין רחמה נפתח. ואינו בדין לגבב כל החומרות [חומרת הר"ח וחומרת רש"י] בכתמים דרבנן. ובפרט שרש"י עצמו פירש שגם ברישא מותר אף לכתחילה כמ"ש המרדכי בשמו. וש"ך שכתב שרש"י כר"ח השיגו הס"ט וכתב שנעלם ממנו המרדכי. ע"כ העיקר לטהרה אם תזהר בזה להשתין מיושב לתוך הספל ולא תשב על שפת הספל ח) אך אם לא תרצה ליזהר בזה צריכה שתעשה בדיקת מהרי"ל ג' פעמים. ובדיקת מהרי"ל ודאי מהני בזה. ועי' בביאור הרב ז"ל מלאדי סק"י דרק במקום שטמאה ודאי בלי חשש הדור מ"ר למקור ואייתי דם הוא דלא מהני בדיקה ע"ש. אך תיזהר לעשות ג' פעמים. אף שהנוב"י חולק ואומר כיון שנתברר שיש לה מכה למה לן ג' פעמים בתשובה [הנ"ל] ביארתי שדברי הרמ"א נכונים מאד מאד: הדו"ש הק' אברהם סימן רמה ב"ה יום א' בהעלותך תרנ"ז לפ"ק פה סאכאטשוב. להרב מסליזווע דבר האשה שנשאת ולא ראתה בתולים ולא הי' כאב וכן הי' חצי שנה. אך אחר ביאה ראשונה לא בדקה כלל. ולאחר חצי שנה ראתה ה' פעמים מחמת תשמיש. ובכל הביאות הי' לה כאב גדול. ובכל ביאה מתמעט הדם מאשר הי' דם בביאה שלפני' א והנה מעלתו הביא דברי חוו"ד סוף סי' קפ"ז שאם תשמיש ראשון הי' בלא דם אינה תולה דקי"ל כר"ח ריש פרק תינוקת בעל ולא מצא דם