אבני נזר יורה דעה רנג

רק במיעוך בצפורן. ובס"ט הקשה על התוס' והניח דבריהם בצ"ע. ובאמת קושיא זו על הגמ' עצמה: ב) אך ברורן של דברים דחכז"ל שיערו אם יכול לחזור במע"לע חשיב לח. אבל אם אינו יכול לחזור רק ביותר ממע"לע או במיעוך בצפורן לרבנן לא הוי לח. והטעם בזה כי השרי' מע"לע אינו פועל דבר חדש. רק מעורר הכח ליחות ראשונה שנשאר בו בהעלם. וע"י השריי' יוצא אל הפועל כבתחילה. אבל אם אינו שב לאיתנו במע"לע זה האות כי כלה כל ליחוחו. וע"י השריי' ביותר ממע"לע ניתן בו ליחות חדש. ע"כ הוי יבש כי הליחות הטבעי סר לגמרי. אבל אם שב לכמות שהי' במעל"ע. אין זה ליחות חדש. רק חזר לליחות שהי' בו בתחילה. ע"כ חשיב גם קודם שריי' לח. דחשיב ליחות שהי' בו בתחילה קיים. כיון דמשום שהי' לח מתחילה יכל לחזור להיות לח. וה"נ במפלת כמין קליפות אם נימוח במע"לע ראי' שדם הוא. שאם הי' ברי' אף שיש בו ליחות. מ"מ לא יכול להיות נימוח לגמרי כדם כיון שמעולם לא הי' דם. והשריי' מע"לע אינו פועל רק שישיב לקדמותו דמה"ט חשיב לח גם קודם שריי' דחשיב הליחות שהי' בו בתחילה קיים כיון דמחמת שהי' לח בתחילה חוזר להיות לח כנ"ל] אבל אם אינו נימוח במע"לע רק ביותר ממע"לע. ראי' שברי' הוא. שאם הי' דם כיון שאין דרך דם בפנים להתייבש לגמרי ודאי ע"י השריי' הי' שב לקדמותו. ומה שנעשה לח ביותר ממע"לע משום שהשריי' ביותר ממעל"ע פועל בו ליחות חדש. שהרי אף אם נתייבש לגמרי מועלת השריי' ביותר ממע"לע להיות לח. אלמא שנותן בו ליחות חדש ושפיר יוכל להיות ברי'. ואין ראי' כלל שדם הוא. שאף אם הי' דם כיון שלא שב במע"לע ע"כ נתייבש לגמרי. וע"כ מה שנימוח ביותר ממע"לע שנותן בו ליחות חדש ושוב יוכל להיות שברי' הוא. וזה קושיית התוס': סימן רמג א) שם (דף נ"ח.) תוד"ה מודה ורב אשי נמי מודה כו' הנה התוס' נחלקו כאן על פירש"י דבדר' אשי פירש"י דשמואל לא איירי בהרגשה כלל. ולתוס' לרב אשי נמי טעמא דשמואל משום דבלא הרגשה טהורה מה"ת ומדרבנן לא גזרו משום שאינו מקבל טומאה: ב) ולהבין שורש מחלוקתו נראה דאזלי לטעמייהו לעיל (דף ג'.) בהא דמפרש הש"ס טעמייהו דשמאי משום דאשה מרגשת בעצמה. ופירש"י שם דהא מדלא ארגשה ודאי השתא בבדיקת עד נפק כלומר דכסבורה הרגשת עד הוא. וכן העתיקו התוס' דברי רש"י. ובתוס' חלקו עליו וכתבו דלשמאי אינה חוששת בהרגשת עד כמו שאינה חוששת בהרגשת מ"ר עיי"ש. ולהלן אף בהרגשת מ"ר חוששת כמבואר שם: ג) והנה מבואר דלהתוס' כשם שטועה ואינה יודעת שהרגישה משום העד כן טועה משום מ"ר וכן מבואר בתוס' בסוגיין לעיל (נ"ז:) בד"ה אימור הרגשת שמש הוא הקשו אמאי לא נקט הרגשת מ"ר כמו לעיל ואע"פ שלא הטילו כדאמר בריש מכילתין והל"ל כסבורה הרגשת מ"ר הוא. ותירצו דהכא זמן מועט היתה יודעת. מבואר דבזמן מרובה טועה בהרגשת מ"ר כמו בהרגשת שמש. והרגשת שמש ועד שוין. דמדאורייתא אמרינן שטעתה בהרגשה שהרי אותיום חייבין בקרבן אפי' לא הרגישה כמבואר ברמב"ם שלא הביא התירוץ דגמ' דארגשה. ע"כ דס"ל דהש"ס משני דטעתה. וכשם שמשני דארגשה וטעתה. כמו כן י"ל להיפוך דלא ארגשה וטעתה. וכן כתב בשב יעקב. הנה מפורש דמדאורייתא אפי' לא הרגישה טמאה ודאי משום חזקת דמים באים בהרגשה. ובודאי טעתה בהרגשת שמש. וכן בהרגשת עד דאמרינן דטועה מדאורייתא. שהרי לעיל (י"ז:) דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש. הרי דמדאורייתא אמרינן שראתה בהרגשה וטעתה וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות איסורי ביאה ולהתוס' דמדמי הרגשת מ"ר להרגשת עד ושמש. הרי טעות דהרגשת מ"ר מה"ת. דאפי' לא הרגישה טמאה משום שודאי טעתה וסברה הרגשת מ"ר וכ"ז בזמן מרובה. זה שיטת התוס': ד) אך רש"י ס"ל לעיל דוקא בעד משום שהכניסה העד ע"כ תלינן שחשבה הרגשת עד הוא וכן בשמש. אבל שטועה הרגשת מ"ר לא אמרינן מדאורייתא רק באשה שעשתה צרכי' בעומדת דאמרינן הדור מ"ר למקור והדם בא עם המ"ר דאז ודאי תלינן במ"ר כיון שהטילה מ"ר אז. אבל בעלמא לא חיישינן כלל שטעתה במ"ר. אף דהלל אומר לעיל (ג'.) כסבורה הרגשת מ"ר הוא. י"ל דזה רק לחומר תרומה וקדשים. אבל מה"ת לא חיישינן כלל לזה. ואין ראי' מדם הנמצא בפרוזדור ומנמצא אותיום חייבין בקרבן דשאני התם שהכניסה. אבל הכא שלא השתינה בשעת יציאת הדם מאתה ולפנינו יתבאר הכרח לזה בדעת רש"י: ה) ובזה יתבאר מחלוקת רש"י ותוס' בדרב אשי. דרש"י פירש דשמואל לא איירי בהרגשה כלל והתוס' פירשו דגם לרב אשי טעם דטהורה מה"ת משום דבלא הרגשה. דהנה קשה לר' ירמי' מדפתי דמודה שמואל שטמאה מדרבנן ושמואל אמר טהורה מדאורייתא. למה לי משום הרגשה תיפוק לי' דכתמים דרבנן כמפורש במשנה דלקמן בדרע"ק דם ולא כתם. ולרש"י י"ל דלר' ירמי' היינו טעמא דדם ולא כתם באמת משום שלא בא בהרגשה: ו) אך לתוס' אי אפשר לומר כן דא"כ אם נמצא על חלוקה ולא בדקה החלוק זמן מרובה יהי' מדאורייתא דכסבורה הרגשת מ"ר הוא וכמו דם הנמצא בפרוזדור ונמצא אותיום. אלא ודאי הטעם דטהור דגזה"כ הוא משום שלא נמצא בגופה ולא ראינו כשיצא. וא"כ למה לי לשמואל בבדקה קרקע עולם משום שלא ראתה בהרגשה. תיפוק לי' משום שעל הקרקע מצאתהו. וצ"ל להתוס' דוקא בכתמים דאפשר מעלמא אתי אף שאינה יודעת לתלות (וכמו בתינוקת שלא הגיע לה זמנה לראות דאמרינן בשוק של טבחים עברה ולא אדעתה כמ"ש לעיל (ג'.) בד"ה והאיכא כתמים אבל בדקה קרקע עולם חשיב כאילו ראתה ממש ע"כ צ"ל הטעם משום שלא הרגישה. וע"כ לתוס' ע"כ צ"ל לרב אשי ג"כ טעם הטהרה משום שלא הרגישה. דאין לומר משום דכתמים דרבנן. דהא הכא ע"כ חשוב כאילו ראתה ממש: ז) אבל לרש"י י"ל דהכא נמי חשיב כתם. והא דצריך שמואל לומר אליבא דר' ירמי' משום הרגשה דזה באמת הטעם בכתמים דרבנן לר' ירמי' משום שלא ראתה בהרגשה. ואיך ראי' מדכתיב דם ולא כתם. דהיכא דלא נמצא בפרוזדור טהור אפי' הרגישה.