אבני נזר יורה דעה רנב

מ"מ נראה כיון דמחליטין דגלד שע"י מכה הוא. מהיכי תיתי ניחוש שנעשה מדם נדה. רק היכא שרואין שנימוחו דע"כ דם הוא: י) וכן נ"ל שהוא דעת התוס' דהבדיקה לחומרא. דהנה שם במס' נדה (כ"ב:) תטיל למים אם נמוחו טמאה רשב"ג אומר ממעכו ברוק ע"ג צפורן. מאי בינייהו מיעוך ע"י הדחק איכא בינייהו. פירש"י לח"ק אי נימוח בפושרין הוי דם אבל נימוח ע"י מיעוך לאו דם הוא. ולר"ש אפי' נימוח ע"י מיעוך דם הוא וטמא. ובתוס' בד"ה או דילמא הקשו דבפרק דם הנדה אמר רשב"ג בפושרין מעל"ע אמאי לא אשמעינן רבותא טפי דאפי' לא יחזור ע"י פושרין מעל"ע אלא ע"י מיעוך טמא: יא) ולכאורה הי' נראה ליישב בפשיטות דאין הכי נמי דרשב"ג מודה דאם אינו נימוח ע"י פושרין לאו דם הוא. אלא דרשב"ג אשמעינן דאי לאו דם הוא גם בצפורן לא. יחמעך. וע"כ עצה טובה קמ"ל דלמה לן טורח הזה לשרות בפושרין מעל"ע ולדקדק שיהי' פושרין כל מעל"ע דיכולה לבדוק תיכף בצפורן ואי נימוח ע"כ דם הוא. והיינו דקאמר מיעוך ע"י הדחק איכא בינייהו. ולא קאמר בפושרין מעל"ע איכא בינייהו דלרשב"ג לא מהני. אלא ודאי דבדיקה בפושרין לרשב"ג נמי מהני. וע"כ בפרק דם הנדה דבא לחלוק על יהודה בן נקוסיא דאמר תחילתן אעפ"י שאין סופן. ואיהו אמר דצריכין שיהי' פושרין כל מעל"ע. אינו יכול לחלוק דבעי מיעוך בצפורן דוקא. דבאמת בדיקה מעל"ע נמי בדיקה מעלייתא. דאם לא נתייבש לגמרי גם במעל"ע יחזור: יב) אולם התוס' שמיאנו בזה וס"ל דלרשב"ג אפי' אינו חוזר במעל"ע אפשר שיחזור ע"י מיעוך בצפורן וטמא. יקשה לדידהו מאמר הש"ס מיעוך בצפורן איכא בינייהו. ולא קאמר בפושרין מעל"ע איכא בינייהו. אלא ודאי ס"ל להתוס' דהבדיקה לחומרא דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן. אבל אם אין אפשר בבדיקה טהור. וע"כ הא דלא סגי בבדיקה מעל"ע. לא משום דאפשר שדם הוא. ואעפ"כ אינו חוזר לקדמותו. דמ"מ אם לא הי' לנו בדיקה אחרת הי' טהור. כיון דמדינא טהור בלא בדיקה. רק שמחויב לשרות בפושרין אולי יחזור לקדמותו ויתגלה שדם הוא. אבל אם לא נימוח שוב טהור בלא הבדיקה. רק משום דלרשב"ג אפשר לבודקו בצפורן. עדיין מחויב לבודקו בצפורן. וע"כ קאמר מיעוך ע"י הדחק איכא בינייהו. דאף דפליגי ג"כ בבדיקת פושרין מעל"ע. מ"מ כל המחלוקת נצמח מהמחלוקת במיעוך ע"י הדחק. דלרבנן דאף דחוזר במיעוך ע"י הדחק אפשר דלאו דם הוא ע"כ סגי בבדיקת מעל"ע. ולרשב"ג מחויב לברר בבדיקת צפורן וא"כ מוכח דהתוס' ס"ל ג"כ דבדיקה לחומרא יג) ובזה יתיישב קושיית מהרש"א על התוס' בד"ה אבל דם דרכיך לא שהקשו והא דם הנדה תניא בהדי אינך דפרק דם הנדה. ופירש מהרש"א ז"ל קושייתם דאיך אפשר דאפי' שרי' פחות מעל"ע יהי' בדיקה טובה. דשם תני מטמאין יבישים. והיינו באינו חוזר ע"י פושרין מעל"ע. אלמא דמשכח לדם שיתייבש עד שאפי' במעל"ע לא יחזור. כ"ש דבדיקה פחות מעל"ע לא יועיל אך הקשה מהרש"א דבפשיטות הי' להו להתוס' להקשות דאיך יועיל בדיקה מעל"ע לברר דלאו דם הוא כיון דמהתם שמעינן דמשכחת לדם שיתייבש עד שאפי' במעל"ע אינו חוזר. ונדחק מאד בזה עיי"ש. אך לפימ"ש דמעיקר הדין טהור בלא בדיקה לק"מ. דאם לא נימוח במעל"ע טהור מעיקר הדין. כיון דאי אפשר לבדוק עוד. דבטפי ממעל"ע אפי' מידי דלאו דם יהי' נימוח. אך הוקשה להו דעכ"פ ישרה מעל"ע. ואם יהי' נימוח ע"כ דם הוא. דאי לאו דם. הא לא רכיך. ואיך יהי' נימוח במעל"ע. רק שתאמר דאם דם כיון דרכיך בפחות ממעל"ע ודאי יחזור. הא קמן דלפעמים יתייבש עד שאפי' במעל"ע לא יחזור. ואיך יהי' ראי' מפחות ממעל"ע דלאו דם היא. וזה ברור בדבריהם. סוף דבר מוכח מהתוס' בשני הדיבורים דס"ל דבדיקה לחומרא: יד) והנה בסדרי טהרה הוכיח דתוס' בשיטת הרז"ה קאי דכל דם יבש אפי' אינו בצורת ברי' כל שלא נימוח אמרינן ברי' הוא עיי"ש. והרא"ש הא כתב בהדיא בפסקיו דכהרז"ה ס"ל. הנה אף שהתוס' והרא"ש בשיטת הרז"ה. מ"מ ס"ל דבדיקה לחומרא. טו) וכן נ"ל להוכיח עוד מרמב"ם פ"ה מהלכות איסורי ביאה שפירש האיבעיא דמי בעינן מעל"ע בדם דרכיך אם במעל"ע נימוחו. [דמי אמרינן בדם דרכיך כיון שלא נימוחו בפחות ממעל"ע לאו דם הוא] וקשה דאיך אפשר לטהר בזה. שהרי יש ראי' נמי להיפוך שדם הוא. דאם לאו דם. רק ברי' הא אינו רכיך. ואיך נימוח במעל"ע. דהא אי לאו סברא דדם רכיך. הי' זה בדיקה. שאם נימוח במעל"ע ודאי דם הוא. שאם הי' ברי' לא הי' נימוח במעל"ע. ולסתור ראי' זו לא מהני כלל הסברא דדם רכיך. שהרי אתה אומר שברי' הוא. ועל הגמ' אין קושיא. דיש לפרש האיבעיא שאם נשרה יום או לילה ולא נימוח א"צ לבדוק עוד דראי' שלאו דם. דאם הי' דם כיון דרכיך הי' נימוח ביום או לילה. אבל על הרמב"ם קשה. אלא ודאי ס"ל להרמב"ם שהבדיקה לחומרא. והכא שאין ראי' מהבדיקה. דממנ"פ קשה אם דם הוא הי' לו להיות נימוח ביום או לילה. ואם ברי' גם במעל"ע לא הי' לו להיות נימוח ושוב טהור מעיקר הדין: טז) הנה ביארנו בעז"ה שהרמב"ם והתוס' והרא"ש ס"ל דהבדיקה לחומרא. ומצינו כיוצא בה פסחים (דף מ'.) אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות. ופירש הלבוש סי' תס"ז דבסתמא מותרות רק אם ראינו שנתבקעו עיי"ש: שוב ראיתי בש"ע הרב ז"ל מלאדי סי' קפ"ח סק"ו שכתב שהדבר תלוי במחלוקת הראב"ד והרז"ה וא"כ לדידן דקי"ל כהראב"ד הבדיקה לחומרא: סימן רמב א) שם (דף כ"ב:) תנן כמה הוא שרייחן בפושרין מעל"ע הכא מאי כו' דם דרכיך כו' צריך להבין דמשמע דאי לאו שדם רכיך היינו למדין מהתם. ולכאורה אין ענין זה לזה כלל. דהתם השריי' לראות אם יכול לחזור לקדמותו. והכא לברר אם דם הוא. וכן קשה על תמיהת התוס' בד"ה או דילמא מדרשב"ג מכשיר לקמן בפרק דם הנדה בשרי' מעל"ע דמה זו קושיא. דאף דבהכי חשיב יבש. מ"מ אינו מברר שאינו דם