אבני נזר יורה דעה רנא

פולטת נוגעת. אך שניהם יש בין בבע"ק בין בפולטת רואה ונוגע כפי' הר"ן. וכבר כתבנו מה שנראה לנו בישוב הסוגיות: סימן רמא מס' נדה (דף כ"א.) במתני' המפלת כמין קליפה כמין שערה כו' תטיל למים אם נמותו טמאה ואם לאו טהורה עיי"ש כל הסוגיא: א) דעת הראב"ד דוקא כמין ברי' שצורתם מוכחת עליהם שלאו דם הם שאין הדם מתייבש ומשתנה לצורות. אבל דם יבש אפי' לא נמוחו במים לא תלינן בברי' וטמא. ורשב"א הביא ראי' מהמפלת חתיכה של ארבע מיני דמים דר' יהודה אומר אפי' אין עמה דם טמאה משום דדם קרוש הוא. ומשמע דאפי' לא נמוחו במים טמאה לר' יהודה. דאי בנמוחה איך פליגי רבנן. ועוד דא"כ לימא ר' יהודה תטיל למים. אלא ודאי בחתיכת דם אפי' לא נימוח במים טמא ולא תלינן בברי' עד כאן: ב) וקשה לי שהרי לרבנן דמטהרים בחתיכה משום דמקור מגדל חתיכה כמ"ש בתוס'. והכי איתא בירושלמי וא"כ בכל דם יבש נטהר מהאי טעמא דדם יבש היינו חתיכת דם. ואין לחלק בזה בין חתיכה גדולה לקטנה וכמ"ש במשמרת הבית: ג ונראה ליישב דבחתיכה לרבנן טהור דתלינן במקור מגדל חתיכה ולא תלינן בדם קרוש. דלא עביד דם דקרוש. ודרך דם לצאת לח. אלא ודאי מקור שגידלה חתיכה. והתינח בקרוש ולא יבש. אבל ביבש אפי' תימא דמקור גידלה חתיכה הי' לה להיות לח ככל חתיכה בשר שיש בו ליחות אף שאינו נימוח כמשקה מ"מ לח הוא [כעין ששנינו בהדס שלשה בדי עלין לחין וכן אתרוג ושאר מינים שנקראים לחים דכולם לחים כשרים יבישים פסולים]. ואם תאמר שנשתנה החתיכה ונתייבשה. שוב נוכל לומר שדם הי' ונתייבש כיון שע"כ נשתנה מברייתו. ע"כ אין לתלות במקור מגדל חתיכה. רק במכה במפלת קליפות תלינן שהוא גלד המכה כמאמר הרופאים בגמ'. ודרך גלד שכשמתייבש נופל. ע"כ הוא יבש וכיון דרוב נשים אין בהם מכה. ע"כ לא תלינן רק במפלת כעין ברי'. אבל במפלת דם יבש לבד לא תלינן. דאף שאין דרך דם להתייבש. הלא אין דרך אשה להיות בה מכה. ע"כ לא תלינן רק בצורות דוקא: ד) ולפי זה במפלת דם קרוש כעין כבד טהור כמו שמטהרים רבנן בחתיכה. ותלינן במקור שגידלה כזה ולא נשתנה כלל. ולפי זה לדעת הרא"ה בבדק הבית דבחתיכה לרבנן טהור בלי שום בדיקה עיי"ש. ה"ה המפלת כעין קליפות שאינם יבישות. רק כעין קליפת ריאה שיש בה ליחות טהורה בלי שום בדיקה. אך בירושלמי מפורש גם במפלת כמין חתיכה תטיל למים. ומסתימת הרמב"ם משמע כהרא"ה: ה) ראוי לבאר בדיקה הזאת. אם מדינא טהור ובדיקה זאת לחומרא שאם נמוחו הרי רואין שדם הוא ע"כ הצריכו לכתחילה לבדוק. או להיפוך דרק אם לא נימוחו אז מתברר שלאו דם הוא. אבל מסתמא ספיקא דאורייתא הוא. ולשון הברייתא אם נמוחו טמאה ולא מסיים בה ואם לאו טהורה. משמע דמסתמא טהורה. רק שהצריכו לברר דאם נמוחו טמאה. אך במתני' מסיים ואם לאו טהורה משמע דבלא בדיקה ספק הוא. אך במשנה שבירושלמי לא מסיים ואם לאו טהורה: ו) והרשב"א בחידושיו כתב שיטת הראב"ד וסיים וז"ל ובקליפות ושערות ועפר הוא דבעי נימוח משום שאין הדבר מצוי שיהא הדם נקרש ויוצא על הרוב בכענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותם למים ואם נימוחו חוששין להם ואע"ג שרובן בריות הן כל שיוצאין בענין זה. הנה מפורש בדבריו שמעיקר הדין טהור בלא בדיקה: דהוצרך לומר כן לשיטת הראב"ד דדם יבש ז) ונראה טמא אף שלא נימוח. אלמא דמה שלא נימוח לאו ראי' שאינו דם דאפשר דם יבש הוא. וא"כ אי אפשר לומר שבדיקה הוא המתיר. ובע"כ לומר שמה שנימוח ראי' שדם הוא אבל בסתמא טהורה. וכן משמע קצת בתורת הבית הארוך וז"ל וטעמא דקליפה ושערה לפי שצורתן מוכחת עליהן שאין דרך דם להתייבש ולעשות צורות כאלו. וכל שלא נימוחו אגלי מילתא דלאו דם הוא אלא ברי' בעלמא. ומיהו כשנימוחו ע"כ לאו ברי' נינהו אלא דם הי' ונתיבש דרך מקרה ונעשה כן עכ"ל. אך במשמרת הבית כתב וז"ל שדבר רחוק הוא שיעשה כעין צורת ברי' אלא שיש להסתפק בכך לפי שפעמים נעשה כן. ולפיכך צריך לבדוק בשרי' וכל ששרה ולא נימוחו בידוע דלאו דם הוא אלא ברי' ששרייתן מוציא מידי ספיקתן עכ"ל. יראה קצת להיפך. ויען שדעת הרשב"א נעלמה מאתנו. נחזי אנן דעת שאר ראשונים ז"ל בזה: ח) והנה בתשו' הרא"ש כלל ב' שאל מהרשב"א בהא דריש המפלת מעשה באשה שהפילה כעין קליפות ושאלו לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו מכה יש לה במעי' שממנה מפלת כעין קליפות אם נימוחו טמאה. והא דם מכה טהור עיי"ש. [ובחכ"צ תירץ דיש דם מכה שדם נדה רק מפני שיש קלקול במקור. הרופאים קורין לזה מכה עיי"ש] וקשה טובא דע"כ לא סמכינן ארופאים בלא בדיקה. שהרי שם עוד מעשה במפלת כמין שערות שאמרו הרופאים שומא במעי' שממנה מפלת כמין שערות. וכיון ששער הוא משומא מה צורך לבדיקה אלא ודאי משום שאין סומכין עליהם בלא הבדיקה. וצ"ל שדעת הרא"ש דודאי סומכין עליהם. רק דכל מה שאפשר לברר מבררינן. ובכמין שערות אם נימוחו הרי נתברר דלאו שער שגדל בשומא הוא שהרי נראה בעליל שדם הוא. אבל בכמין קליפות שאמרו הרופאים מכה יש לה במעי' אף שנמוחו לא הוכחש בזה דברי הרופאים שממכה הוא. דאפשר דם מכה הוא שהוגלד כמין קליפה ומשום שדם מכה ולא דם נדה הוגלד. ויצא מכלל דם נדה שאינו נעשה גלד זה קושיית הרא"ש. ט) ומכלל דבריו אתה למד דבמפלת כמין שערות הבדיקה רק לחומרא כיון דסומכין על הרופאים שאינו דם. רק דאם נימוחו הוכחש סברת הרופאים. שהרי מבורר שדם הוא. אבל בסתמא סומכין על הרופאים. דאל"כ לא הי' קשה מידי מדם מכה טהור. רק יש לעיין בכעין קליפות דתולין במכה. ולפי תירוץ החכ"צ דדם מכה זה אפשר דם נדה הוא. א"כ אף שסומכין על הרופאים. הלא אין מאמר הרופאים מוחלט דלאו דם הוא. דאפשר מדם נעשה הגלד שע"ג מכה,