אבני נזר יורה דעה רנ

יא) מיהו י"ל כיון דמקו"ת דאיסור מחנה לוי' ילפינן דינו כאיסור מחנה לוי' דאינו רק בלאו. ע"כ אף אם תאכל קדשים או תכנס למקדש לא תתחייב כרת. והכי מקשה אל תסתור בזיבה דקי"ל שסותרת לגמרי. ואם אכלה קדשים חייבת. ומקשה דאל תסתור לענין זה. ולפי זה הא דיוצא דופן כפשטו דסותרת גם לתרומה וקדשים. אך שאם אכלה קדשים אינה בכרת: יב) ונראה לי להוכיח מסוגיא זו דפרק המפלת כשיטת הראב"ד ז"ל דאין הפולטת סותרת אלא לטהרות ולא לבעלה. כיון דלבעלה אין הפולטת גורם טומאה. ולא אמרינן אין ספירה לחצאין. שהרי הנוגע בקרי אינו טמא לענין שילוח מחנות וטמא רק בצירוף הראי' וסותר לענין שילוח מחנות. ואם אין כפירה לחצאין בטל הספירה לגמרי. ומה מקשה אלא מעתה אל תסתור בזיבה. ואם תאמר כיון דהוי ספירת נקיים לגבי טהרות. כ"ש שאינו משתלח חוץ למחנה לוי' והוי ספירה לכל. אדרבא נאמר להיפוך כיון דמשתלח חוץ למחנה לוי' כ"ש דטמא לטהרות. ולחומרא ילפינן. ועוד דבתוך ימי הספירה בחזקת טומאה. וגדולה מזה במשנה דנזיר (ס"ג.) ירד לטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא. הנה דאף בשביעי קודם טבילה הוא בחזקת טומאה: יג) ואם תאמר דקושיית הש"ס (כ"ב.) שלא תסתור אם ראה בשביעי אחר טבילה דאז הוא בחזקת טהרה כדאיתא בגמ' (שם ס"ד:) וכן בזבחים (כ"ט) ע"ש. ובזה יתיישב הא דיוצא דופן דפולטת סותרת בזיבה. דהתם מסתמא בתחילת ימי הספירה דלבסוף אי אפשר אלא אם כן שמשה באיסור. וגם בשומרת יום אי אפשר לאחר תקנת רבי בשדות. וכ"ש לאחר ר' זירא וע"כ בתחילת ימי הספירה. וכיון דאיכא למילף הכי והכי לא תוציאנו מחזקתה. נשארת בטומאתה אבל הגמ' (כ"ב) מקשה שלא יסתור בזיבה בשביעי אחר טבילה: יד) אם תאמר כן כ"ש דיש ראי' לפי' הראב"ד. שהרי הראב"ד הוכיח מדמותרת לשמש מדאורייתא בשביעי מבע"י ואם סותרת לבעלה אי אפשר אלא א"כ לא תזוע ממקומה ולא תתהפך עד הלילה שלא תסתור למפרע. ואיך יהי' מותר להכניס עצמו לספק זה. והרא"ש בשם ר' יונה דוחה דהסותרת רק יום אחד אינה סותרת רק בתוך ימי הספירה לא ביום אחרון של ספירה. וא"ת דקושיית הש"ס לא תסתור בזיבה על יום אחרון. הא למדת שלפי האמת סותר גם יום אחרון. ונסתר דיחוי הרא"ש וחזר ראיית הראב"ד למקומה. ע"כ נראה דסוגיא זו לפי פי' הראשונים דלר"ה הו"ל זב רואה ונוגע מוכח כשיטת הראב"ד ז"ל: טו) ובעיקר סברת הרא"ש דש"ז שאינו סותר רק יום אחד אינו סותר ביום אחרון. הר"ן חולק בדבר שהוא כתב (בדף ל"ז.) שדם טוהר אינו סותר [ביולדת בזוב] רק יום אחד כמו ש"ז. ובגמ' (כ"ט:) מבואר דיולדת בזוב שטבלה בשביעי אסורה לשמש ביום שמא תבוא לידי ספק שתראה ותסתור. הנה שאף דם טוהר שהוא כש"ז סותר גם ביום אחרון. וכן מפורש ברש"י (כ"ב.) בד"ה אלא מה שאמר בענין ז"ל ואם ראה בו' א"צ לספור עוד רק יום אחד: טז) שיטת התוס' (דף כ"ב.) ד"ה למימרא דר"ה דאמר בע"ק נוגע הוי אפשר גם לרבנן דס"ל פולטת מטמאה בפנים כבחוץ ורואה הוי. מ"מ בדידי' דלא אשכחן בי' טומאה בפנים נוגע הוי. וק"ל דא"כ הא דברכות (כ"א:) ר"י אומר מנין לבע"ק שאסור בד"ת דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך לי' יום אשר עמדת לפני ד' אלקיך בחורב. מה להלן בע"ק אסורין אף כאן בע"ק אסורין. מנין דלהלן בע"ק הי' אסורין כיון דלא גלי קרא רק בפולטת שרואה הוא מנין ללמוד מזה לבע"ק שנוגע הוא שיהי' אסור. והא בפרק יוצא דופן ילפינן דרואה הויא מסיני ואידך אמר שאני סיני דחידוש הוא דהא זבים ומצורעים דתמירי וכו' מ"מ. הרי בהדיא דיותר יש לאסור בסיני רואה מנוגע. וא"כ איך נלמוד בע"ק דנוגע מפולטת רואה: יז) ונראה דכיון דלא הקפיד הכתוב על זבים ומצורעים רק על בע"ק משום דמחמת קלות ראש בא וע"כ מחמת קלות ראש דידי' דאין קישוי אלא לדעת ותאוה. וזה קלות ראש. ואף דהפליטה לא אתי מקלות ראש. הלא מקלות ראש בא התשמיש ומתשמיש בא הפליטה. אבל אין לפרש מחמת קלות ראש דידה. דהא אפי' היא ישינה ולא הי' לה שום הרגש תאוה יכולה להיות נבעלת ופולטת. רק משום קלות ראש דידי' ואי אמרת דהוא שיצא ממנו הזרע לא הקפיד עליו הכתוב כיון דנוגע הוא. אף דהקלות ראש הי' בדידי'. אי אפשר שיקפיד הכתוב עליו. דאיך יהי' הטפל חמור מן העיקר: יח) אך יש לעיין לפמ"ש התוס' (מ"א:) בתירוץ הא' דמשכחת לה שהזרע נכנס תחילה בבית הפנימי ולא הי' הזרע בבית החיצון כלל. וא"כ המשמש שטמא אי אפשר משום נוגע בש"ז שהרי טומאה בלועה אינה מטמאה. ונהי דבית החיצון בה"ס הוי (וטומאה וטהרה שהיו ביחד בבית הסתרים נטמא הטהור כמ"ש רש"י חולין ע"א] בית הפנימי ודאי בלוע הוא ואיך נטמא. ע"כ ר"ה מודה דמשמש רואה הוי הואיל והרגיל וכן לענין טבילה חמור המשמש מהרואה. וא"כ אף שהיא התורה הקפיד עלי' מחמת קלות ראש המשמש. הלא המשמש ג"כ רואה והקפידה תורה עליו. אבל בע"ק לאונסו דנוגע הוי אין ראי' שיקפידה תורה עליו והדר קושיא לדוכתא: יט) וצ"ל דשמעתין לפי תירוץ הב' שם דאינה טמאה משום פולטת אלא אם הי' תחילה בבית הפנימי. אבל מה שבא תחילה לבית החיצון לא נטמאת משום פולטת. ולעולם אין הזרע נפלט תחילה בבית הפנימי רק בבית החיצון. ושפיר נטמא המשמש משום נוגע כדברי רש"י חולין (ע"א:) בסוף העמוד הנ"ל. וע"כ כתבו התוס' בלשון אפשר כי לפי תי' הראשון מוכיח שאם פולטת רואה גם בע"ק רואה: כ) אך גם לפי תירוץ הב' יש לעיין לפי הידוע בספרי הטבע דפי מקור יש דלת לפניו ובעת תשמיש נפתח הדלת ואז יוכל הזרע ליכנס למקור בית הפנימי. וזה מחמת הרגשתה ותאותה. וא"כ שפיר יש לפרש שטומאת פולטת בא מחמת קלות ראש שבה. שאלמלא תאותה וקלות ראש שלה לא הי' נפתח פי המקור שתכנס הזרע לבית הפנימי. ולא הי' פולטת מבית הפנימי: כא) אולם התוס' לא השגיחו על ספרי הטבע כמבואר בדבריהם בפרק קמא גבי גג פרוזדור קרקע פרוזדור. וכן כתב בחת"ס שם שפי' הרמב"ם הוא האמת שהוא עפ"י הנסיון בספרי הטבע. וע"כ נראה שעפ"י ספרי הטבע פי' תוס' הנ"ל מוקשה. ולר"ה גם