אבני נזר יורה דעה כה

טריפה בשחט למעלה ממקום חתך כדעת התוס' ריש פרק אלו טריפות. ועל הטור שכתב על פסוקת הגרגרת ונקובת הוושט שהם טריפה וכתוב בה' טריפות. הקשה הב"י ותי' משום דאין נפ"מ בזה"ז דלטומאה לא נהגא האידנא. אך אין לומר כן על הסמ"ג שהביא דיני טומאה וטהרה וכל שאינו נוהג רק בזמן המקדש. וגם על הטור דוחק גדול לתרץ כן דהא נפ"מ לענין אותו ואת בנו, ומחוורתא שגם דעת הטור כתוס' ר"פ אלו טריפות. וכן בתוס' חולין (מ"ג) דנקובת הוושט ושחט שלא במקום נקב הוי טריפה כנ"ל. וכן או"ז כיון דס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף ממילא היא רק טריפה כדמוכח מהא דר"ל. והא דתוספתא. והאומרים שהיא נבילה היא רק רש"י וס' האשכול ורמב"ם באפשר כי בפ"י מה' ט"א כתב דהוי ספק אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ומהרש"א פ"ג דבכורות כתב ג"כ בפשיטות נקובת הוושט טריפה]. וכן לפי פסק היש"ש גדול אחרונים. ואף שבש"ע פסק בפשיטות דהיא נבילה. משום שלא עלה על דעתו שיש חולקין על הרמב"ם שהרי לא הביא בב"י שום חולק אבל אנו שראינו כל אלה. יש לנו לילך אחר הרוב. והתוספתא. דהוי טריפה: כא) ואף שבכל זאת קשה לפסוק נגד הש"ע. הלא יש לצרף ג"כ דעת הרשב"א ורא"ש ור' יונה דלנקב במקום ידוע יש לוושט בדיקה מבחוץ. וגם דעת הט"ז שחשיב ע"י חולי. ע"כ אין לסתור מנהגם. ואף שיש מרשיעין שלא להביא הוושטים. ע"ז ודאי ראוי לגדור לאסור האווזים שאין מביאים הוושטים. גם אותם שאין מביאין הקצה הסמוך לקורקבן. ואפשר שמן הדין הוא כך. דהוי כמבטל איסור לכתחילה כמ"ש הריב"ש על אותם שאינם בודקין הריאות במזיד. ואותם שהכשילו במזיד לאסור לקנות אצלם. אך לבטל ההלעטה לגמרי לא נ"ל. משום שנוגע לפרנסת כמה משפחות כמ"ש רו"מ: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן כג א) במתני' אלו טריפות נקובת הוושט. יש לדקדק למה לא תני ניקב הוושט כבשאר נקובים, וכן יש לדקדק בפסוקת הגרגרת. והנה יש לומר לפי מה דמשמע בולד טריפה דהיכא דנטרפה ולבסוף נתעברה מותר הולד ולא אסרינן לה משום דעובר ירך אמו. ודוקא בנתעברה ולבסוף נטרפה אסור הולד. ולכאורה קשה סוף סוף האם עדיין היא טריפה בשעה שהיא מעוברת ג"כ ותאסר הולד. וצ"ל דכל האיסור מחמת שעת שנטרפה. וכמו איסור נבילה דהאיסור מחמת שעת מיתה. וראי' דבשר מן החי אינו מטמא אף שלא נשחטה. ואין בין בשר הפורש מן החי לבשר הפורש מן הנבלה כלום. ועל כרחין דרק מיתתו עשאתו נבילה. לא מה שהיא מתה לבד. וכן הדין בבהמה טריפה דאין האיסור מה שהיא בהמה שאינה חי'. רק מה שנטרפה ונעשית טריפה. ואף דאפי' נוצרה טריפה אסורה. הלא אם נוצרה מתה ג"כ אסורה. מ"מ האיסור רק על שנעשית טריפה. ועל כן תני ניקב הלב. וכן בשאר. משום שמעשה הנקיבה אסרתה ולא מה שהיא עכשיו נקובה אבל בנקובת הגרגרת ופסוקת הוושט כיון דשחיטה לא מהני בהו א"כ אין האיסור על שעת נקיבה לבד. רק משום שהיא עכשיו נקובה. ולא מהני בה שחיטה דיש חסרון בסימנין דמיטרפה בה: ב) ואף דאלו טריפות תנן ומסקינן בפרק השוחט דקודם חזרה נשת וכרע"ק דחשוב רק טריפה. י"ל דמ"מ מידה דאין שחיטתה מתירתה באכילה כנא בהחליד סימן או עקר סימן אחד דלרע"ק רק טריפה ועל כרחין כיון דהוה בה מקצת שחיטה לא הוי נבילה גמורה. אבל מ"מ אסור באכילה משום נבילה. ואשכחן כהאי גוונא בלא בדק בסימנים לאחר שחיטה דאמר טריפה ואסורה באכילה אף דהאיסור משום נבילה. רק משום דאינה מטמאה קרי לה טריפה. והכי נמי לרע"ק ומ"מ האיסור משום שאינה זבוחה. על כן אין האיסור לחוד על שעת נקיבה. רק מחמת שהבהמה היא עכשיו נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת: ג) עוד יש לומר על פי דברי הט"ז דנקב התולדה אינו פוסל. ובפרק המפלת מפורש להדיא דנקובת הוושט מתולדה הוי טריפה עיי"ש ברש"י ובתוס' בהמפלת גוף אטום וקשה מנא לי' להט"ז לחלק בשאר נקובים. וצ"ל דיליף ממתני' דבכולהו תני ניקב הלב ניקבה הריאה. משמע דרק מה שנעשה אח"כ. ובוושט וגרגרת תני בלשון נקובת ופסוקת דאפי' מתולדה פוסל. אך זה אינו דהא רש"י והרמב"ם מפרשים ריאה שחסרה חסר אונא אף דהוא מתולדה אף דתני שחסרה ולא תני חסורה: סימן כד א' בתוס' ד"ה דרוסת הנץ ולאו משום דסופו לינקב דא"כ בכלל נקובה היא. ומה"ט לא תני במתני' דמיא לדיותא ודמיא לבישרא אלא משום דהארס שורף וסופו למות. והנה לדעת הפוסקים דמראות הפוסלות לאו משום דסופו לינקב אלא דחשובים עכשיו כבשר מת. ועיין ברמב"ם. הדרא קושיא לדוכתה למה לא תני דמיא לדיותא דהא ג"כ סופג למות. ואין לומר דכיון דחשובים כנקובים ג"כ בכלל נקובה הוא. דהא בשר שהאדים מדרוסה ג"כ כמאן דליתא כדאמר פשיטא וושט דנקובתו במשהו דרוסתו נמי במשהו ואעפ"כ תני לי' משום דעכשיו סופו למות. ונתני נמי דמיא לדיותא: ב) ולפענ"ד נראה ליישב קושיית התוס' עפ"י דברי הרמב"ם בס' המצות דאין למנות חלק המצוה למצוה בפני עצמו למשל תנופה שהוא חלק ממצות מנחה. אך אם המצוה כולל כמה מצות אז יחשב בפ"ע למשל המצוה שיהי' הקרבן תמים. אין לומר שהוא חלק ממצות קרבן. שהרי בקרבנות כמה מצות. ואין לומר שהוא חלק ממצות החטאת. שהרי הוא גם בעולה ושלמים שהם מצות אחרות. על כן ימנה בפ"ע. וה"נ בדרוסה שהוא כולל כמה טריפיות שכל האיברים שהנשמה תלוי' בהם אם נדרסו טריפה על כן יחשב לטריפות בפ"ע, משא"כ דמיא לדיותא ולבישרא דאינו פוסל אלא בריאה בכלל נקובת הריאה הוא. והוא חלק מטריפת נקובת הריאה ג ומכאן סיוע להפוסקים דמראות בשאר איברים אינם פוסלים אלא בריאה. ולקצת פוסקים המחמירים גם בשאר איברים. צ"ל דס"ל כהתוס' דרק סופו לינקב. והא פשיטא דאי אפשר לחשבו בפ"ע ודו"ק: ד) ק"ל לדעת הפוסקים דאף בבהמה אם נפלה לאור ונחמרו בני מעי' טריפה אמאי לא תני נמי הא. ובני כמר שמואל נ"י אמר די"ל כיון דטעמא דדרוסה שהארס שורף. ממילא נשמע דכ"ש כשהאש שורף דטריפה ובכלל דרוסה הוא: