אבני נזר יורה דעה רמח

סימן רלז ב"ה אור ליום ג' פינחס תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המפורסם צנא מלא ספרא משנתו זך ונקי מו"ה יואב יהושע בשולי המכתב קשה לי פ"ק דנדה פליגי ר"מ עם ר' יוסי במעוברת ומניקה שהיתה שופעת דם ובאת ר"מ אומר דיין כל ימי עיבורן דיין כל ימי מניקתן ופסק הרשב"א וכן בש"ע סי' קפ"ט כר"מ. וק"ל במניקה. שהרי התוס' הקשו מ"ש מלא הגיע זמנה לראות דבשלישית מטמא מעל"ע ותירצו התוס' דשאני מעוברת ומניקה דהמסתלקים קיימים ואם לא נסתלק עכשיו יסתלק אחר זמן. והתינח ר"מ לטעמי' דם נעכר ונעשה חלב. אם לא נעכר עכשיו יעכר לאחר זמן. אבל לר' יוסי אברי' מתפרקין. וכיון שהיתה שופעת דם איך תפסוק ואח"כ לא ילדה ואם תאמר שכל הראיות מקרים הי' גם בלא הגיע זמנה תאמר כן]. וא"כ לדידן דקי"ל כר"י דאברי' מתפרקין איך אפשר לפסוק במניקת שהיתה שופעת די' כל ימי מניקתה: דו"ש וש"ת ידידו הק' אברהם. סימן רלח שנית להרב הגאון הנ"ל בענין הנ"ל. ב"ה יום ג' מ"מ במחובר תרנ"ד. א אשר תירץ קושייתי בנדה עפ"י דברי נוב"י דתנא דנדה ס"ל תרתי. דם נעכר ונעשה חלב וגם אברי' מתפרקין. פשוט דהש"ע לא ס"ל כן דא"כ הי' לו לכתוב שאם הי' מניקתו אפי' יותר מכ"ד חודש. ב) ועוד דלענין קובעת ווסת הני כ"ד חודש מאי עבידתייהו. ממנ"פ אם מניקתו אפי' לאחר כ"ד חודש נמי אי ס"ל תרתי. ואם אינה מניקתו א"כ אינה נקראת מינקת רק משום אברי' מתפרקין. ואין המסלק קיים. ודומה לתינוקת שלא הגיע זמנה דאחר ג' פעמים מטמאה מעל"ע. ודברי תוס' חדשים לא שמיע לן כלומר לא ס"ל והם דברים רחוקים: ג) ומה שהקשה שעינינו רואות שתלוי בהנקה אף אני אקשה במעוברת עינינו רואות מעוברת מסתלק דמה בתחילת עיבורה. ואין לנו לסמוך על דמיונינו לבד בהנולד למקוטעין דקים לי' לחכז"ל בעלי הש"ע שנשתנה: ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן רלט ב"ה אור ליום ב' תשא תרנ"ב פה סאכטשוב שוב"ט לכבוד אהובי הרב החריף מו"ה משה נ"י הנקרא ר' משהרי וואליער] מו"צ בק"ק לאדז. א מה דקשיא לי' בדברי תשו' רמ"א שהעתיק הט"ז בכתם פחות מכגריס שבקצוות מראה טהור גדול ונראה לעין שמראה אחת הוא טמא. כי גם מראה טהור ממקור כמ"ש התרומת הדשן. וע"ז תמה מעלתו כי דברי תה"ד בידוע שמגופה. אבל כתם מראה טהור תלינן דמעלמא אתא כדאיתא בנדה (י"ט:): ב' הנה לא העתיק מעלתו יפה דברי רמ"א כי הרמ"א . כתב וז"ל זו האשה היתה רגילה לראות בשעת מציאת הכתם ובודאי כשמצאה פעם אחת כתם מראה טהור תלינן דמעלמא אתא ונתעסקה במראה כזה ולאו אדעתה. אבל שרגילה כך אי אפשר שבכל פעם נתעסקה ושכחה ותלינן בחולשת גופה כמו שידוע שאשה בריאה לא תראה מראות טהורות. אבל כשיש לה חולשה תמיד תראה אפלאוועם מראות לבינות וירוקות. ובזמנינו זה שהחולה גוברת רוב נשים רואות מראות כאלה. אך אשה בריאה גם בזמנינו לא תראה מראות כאלה. וזה פשוט: הק' אברהם, סימן רמ א) במס' נדה (מ"ב:) ע"כ לא קאמר ר"ש די' כבועלה אלא לטמא בפנים כבחוץ אבל לסתור ולטמא בכ"ש רואה הוי. והקשו בתוס' דהא ר"ש סבר כר' נתן דזב צריך כחתימת פי האמה ואיתקש בע"ק לזב. ותי' הר"ן דבדידה דלא שייך שיעור כחתימת פי האמה מטמא בכ"ש. א"נ דכ"ש דקאמר לאו דוקא. אלא לאפוקי מכעדשה. מיהו בעינן שיעורא דידי' כחתימת פי אמה עכ"ל. אך עוד קשה מהא דאמר בשמעתין דלר"ש סותרת, ולעיל (כ"ב.) אמרינן דלמ"ד דבעי כחתימת פי האמה נוגע הוי ואינו סותר אלא משום דאי אפשר דלית בי' צחצוחי זיבה ובאשה דליכא צחצוחי זיבה איך תסתור ובחי' הר"ן כתב וז"ל ולית לי' הא דפשיט ר' הונא פרק המפלת (כ"ב) דמדבעי בבע"ק שיעורא דחתימת פי האמה דנוגע הוי ולא סתר אלא משום דא"א בלא צחצוחי זיבה דאי בבע"ק גופי' נוגע הוי כ"ש דאית לן למימר בפולטת דלא מגופה חזיא דנוגעת היא ולא סתרה דאין בפליטת אשה צחצוחי דם כלל אלא ס"ל כו' דרואה הוי ושיעורא בעלמא דמצרכא רחמנא וגבי אשה דליכא למימר כחתימת פי האמה טמאה בכ"ש. א"נ דבמשהו דאמרינן לאו דוקא אלא לאפוקי מכעדשה כו' יע"ש: ב) ותמיהני מ"ש דר"ה אמר לעיל דמדבעי כחתימת פי אמה נוגע הוי. דר"ה לא אמר אלא כיון דבעי כחתימת פי אמה רואה בקיסם טהור. ופירש"י דבצר לי' שיעורא. והגמ' מקשה עליו למימרא דנוגע הוי אלא מעתה לא תסתור. וא"כ מוכח דזה סברא פשוטה דאם צריך שיעור נוגע הוי. דאל"כ לא הוה מקשה אדר"ה. ואיך אמר כאן להיפוך ואולי י"ל דס"ל נר"ן כתוס' דפירשו שם דבקיסם טהור משום דאינו נוגע בחתימת פי האמה. כלומר שאינו נוגע מבחוץ ועיין רמב"ן שם ודו"ק. אך לפירש"י הדר קושיא לדוכתא. ג) ונראה לפענ"ד דלק"מ הסוגיות אהדדי דהנה שם (כ"ב) הקשה הר"ן מה מקשה הש"ס למימרא דנוגע הוי אלא מעתה לא יסתור בזיבה הא זב נמי סותר אף דבעינן בי' כחתימת פי האמה י"ל זה ודאי אף דנוגע הוי לענין שיעורי'. מ"מ לענין טומאה דידי' רואה הוי. דהא נוגע בזובו אינו טמא אלא טומאת ערב ואילו רואה טמא שבעה. אלא [דאיקל] רחמנא עלי' שלא יהא טמא טומאת שבעה עד שיראה זב ויגע בו מגע חוץ. דהו"ל רואה ונוגע. ומש"ה מקשינן אא"ב בע"ק מטמא בפנים הרי דומה לזב מצד אחד שאף הוא יש לו טומאה בראי' שאינו מדין מגע. אלא אי אמרת