אבני נזר יורה דעה רמז

יהודי ואמר ג"כ כן כמ"ש בפשטות. ובענין הדם אמר שיוכל להיות שהוא מחמת חיכוך. היינו אם מונח זמן ארוך. כי צריך להוציא בכל שבוע לכל הפחות שתי פעמים ולרחוץ את הטבעת היטב ולעשות שפריצאוואניע באותו מקום. או שהטבעת קשה. ושאלתי אם אפשר שיהי' דם נדה מאחר שהטבעת למעלה מפי המקור איך יתלכלך בדם נדה שלמטה. ואמר שמ"מ אפשר מאחר שסמוך מאוד לפי המקור. וזכורני כי נשאל בענין כזה בטבעת שבאותו מקום אם אפשר שיתלכלך מדם נדה. מרופא יהודי בבענדין ואמר שאם רואה והיא עומדת אי אפשר שיתלכלך. אך אם היא שוכבת או יושבת יוכל להתלכלך: ב) והנה כבודו כתב בשם הנוב"י מהד"ת כי השבר דומה למכה שאין ידוע אם מוציא דם ונוכל להקל בזקינה. ולדידי קשה מאד לדון זה כמכה ידועה מה שהמקור יורד למטה. בפרט שסגולת הטבעת להחזיק המקור במקומו. והא קמן שהרופאים אין תולין הדם במכה רק בחיכוך הטבעת. וזה ספק כנ"ל דברי הרופא אם משתהה הרבה או הוא קשה. ואם אין בו מדברים אלו אין כאן חיכוך ולא מכה ואיך נתלה בזה: ג) מכל מקום יש מקום להקל דהנה קשה לי בקטנה שדמי' שרואה בתחילת נשואי' בשעת תשמיש תולין בבתולין עד שתחי' המכה. והיינו כל זמן שלא פסקה מלראות בשעת תשמיש. והא דרך מכת בתולים להתרפאות. וא"כ אחר ביאה ראשונה ושהתה איזה זמן קודם ביאה שני' יש ספק אם יש כאן עוד מכה. וכן בוגרת שנותנין לה לילה ראשונה. והא כתבו תוס' (כתובות ט) ובערוך ערך פתח דאית בוגרת שדמי' כלים שיבשים לגמרי דמי'. וא"כ אין כאן מכה ידוע שיש בה דם ואפי' לדעת רשב"א אין תולין: ד) וניחא לי דכיון שרואה בשעת תשמיש אמרינן שבודאי מחמת תשמיש אתא (דכהאי גוונא כתבו תוס' ברואה דם במ"ר כיון דבשעת עשיית צרכי' אתא בודאי מחמת מ"ר אתא] וכן לשון הש"ס ת"ר הרואה מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושני'. מבואר דבפעם ראשונה ושני' מחזיקים ג"כ מחמת תשמיש [רק שאין אוסרין משום פעם אחת כמו בווסת הקפיצות שאין איסור רק בג' פעמים. או דאין אוסרין אשה לבעלה לעולם משום ווסת שאינו קבוע. או כמסקנת הש"ס לא כל הכחות שוות] וכיון שאין דרך נשים לראות מחמת תשמיש על כן מחזיקין בבתולים. אבל אין תולין במכה שאינו ידוע ברואה בשעת תשמיש מהאי טעמא דמדראתה בשעת תשמיש ודאי מחמת תשמיש. וכיון שאין דרך כן תולין במכה. דאי נמי מחמת מכה למה ראתה בשעת תשמיש דוקא על כרחין מקרה הוא. וא"כ אפשר שדם נדה הוא ואסורה עכשיו עכ"פ. גם אוסרין בג' פעמים לעולם. דיותר תולין בווסת תשמיש ולא במקרה דם נדה. ולא במקרה מכה: ה) אך עדיין יש לעיין שמ"ש בשם רדב"ז דתולין במכה מוציאה דם משום דתשמיש השמש חוכך במכה והוציא דם. וא"כ גם במכה שאינו ידוע נתלה כמו בבתולים דאין דרך לראות מחמת תשמיש. ע"כ דם מכה מחמת תשמיש שתיכך. ו) ומצאתי בנוב"י סימן מ"ב וז"ל ומה שהקשה מבוגרת שנותנין לה לילה ראשונה כו' ותוכן דבריו שם דמכה אף אם ידוע שמוציא דם. מ"מ אין ראי' שדם זה ממכה שמא עכשיו לא הוציאה דם. על כן אין תולין רק אם עכ"פ ידוע שמוציא דם. אבל בתולה שלא כלו בתולי' ודאי רואה בשעת תשמיש דם בתולים. על כן אף בוגרת שאין ידוע אם כלו בתולי' תולין. ודומה למכה שודאי מוציא דם שחד ספק שמא עכשיו דם מכה. ה"נ חד ספק שמא לא כלו בתולי' ובודאי דם בתולים הוא יע"ש: ז) והנה שני טעמים הנ"ל. הן טעמא דידי והן טעם הנוב"י שייכים בנידון דידן. טעמא דידי משום שאין דרך נשים לראות מחמת תשמיש תולין בבתולים אף שאין ידוע אם יש דם. ה"נ אין דרך זקינה שפסקה כמה שנים לראות. ע"כ תולין אף שאין ידוע שיש מכה וכמו בקטנה שתולין אף שאפשר שכבר חיתה המכה ואין עוד מכה ה"נ בזו. וטעם הנוב"י משום שאם יש בתולים הא ודאי דם בתולים הוא. ה"נ אם יש חיכוך ומוציא דם. הא ודאי מתלכלך הטבעת בדם ודם הנמצא בטבעת דם חיכוך הוא. ואינה דומה למכה שאף אם מוציאה דם אין הכרח שדם זה דם מכה שמא עכשיו לא הוציאה המכה דם. אבל בנ"ד כל זמן שהחיכוך הוציא דם הא הטבעת מתלכלך. ודומה לדם בתולים שאם יש בתולים ודאי רואה בשעת תשמיש. ח) ולענין כתמים נ"ל שאם מוציאין דם בטבעת ג"כ וכיון שדם טבעת מחליטין שדם מכה. הרי ידענו שיש בה מכה מוציאה דם. ולאחר שנמצא דם בטבעת ג' פעמים רצופים הרי הוחזקו שיש שם מכה. אך אם פעמים מתלכלך פעמים לא ומצאנו כתם ולא ידענו אם הטבעת מתלכלך. וגם בכתם לא מצאנו להקל רק בידוע שיש מכה רק שאינו ידוע אם מוציא דם. אבל בנ"ד שפעמים יש מכה פעמים אין מכה לכאורה יש לדמותו לספק עברה בשוק של טבחים ספק לא עברה דאין תולין: ט) אך גם זה יש להתיר דהא בכתמים קי"ל דבחלוק שאינו בדוק לא חיישינן. וכיון שהספק הי' תיכף בעת בוא הכתם לחלוק דשמא יש מכה במקור מחמת חיכוך הטבעת. ובבדיקה דומה לעד שאינו בדוק כמ"ש הרב ז"ל בקונטרס אחרון סי' פ"ז. אך דקי"ל בדקה בעד שאינו בדוק בכגריס טמאה. אך בכתמים דאינו מטמא אלא בחלוק בדוק בנ"ד נמי טהורה. ולא דמי לספק עברה בשוק של טבחים. דאפשר הכתם בא לחלוק טרם שנסתפקה אם עברה בשוק של טבחים ואין הספק שנולד אח"כ מוציאה מטומאה כמ"ש הרב בק"א שם. משא"כ בנ"ד: י) אך אם לאחר מציאת הכתם הסירה הטבעת והי' נקי. הנה זה לאות שאין הכתם בא ע"י חיכוך הטבעת וטמאה. אך הא פשוט שא"צ להסיר הטבעת לבדוק דאפי' בנמצא ע"י בדיקה במקום שתולין במכה ואפשר לבדוק אינה חייבת לבדוק כמבואר סי' קפ"ז סקי"ט ועיין במג"א סי' תל"ז סק"ד. ועוד דטבעת צריך שיהי' מונח שם לרפואה. יא) על כן אם מצאה כתם והיא טהורה ושמשה עם בעלה בעת שתסיר הטבעת לא תשגיח בו כלל ותדיחנו פן יהי' נקי ויוציא לעז על בעילתה ואינו ראוי. בפרט כי לדעת הנוב"י לעולם טהורה. וכדאי הנוב"י לסמוך עליו בכגון זה. באופן שלפענ"ד לטהר אשה זו והשי"ת יצילנו משגיאות ושלא נכשל ח"ו בדבר חמור כזה: נאום הק' אברהם.