אבני נזר יורה דעה רמג

מ"ר. כמו דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו כרת ותולין שטעתה בהרגשת עד אי אפשר לחושבו ספק דרבנן: ה) והס"ט שפיר קאמר במ"ש דאפי' מצאה סמוך לתשמיש כתמים דרבנן דחיישינן שמא מעלמא בא וקרינא בי' דם ולא כתם. וכיון שהוא דרבנן יכולים חכמים להקל בדבר שאינו מקבל טומאה. ואף דבנמצא סמוך לתשמיש ויודעת שלא הי' הכתם תחילה אזיל טעם הנ"ל. הלא אפי' במה שמקבל רק טומאת נגעים מקבל כתמים. וע"כ דלא פלוג רבנן. וה"ה להיפך בדבר שאינו מק"ט אמרי' לא פלוג לקולא. וע' בתוס' עירובין (ס"ה) דיותר אמרי' לא פלוג לקולא מלחומרא. אך במצאה דם במ"ר או בעד שאינו בדוק דבזה לעולם לא שייך טעם הנ"ל דספיקא דרבנן אין חילוק כלל: ו אך יש מקום לחלק גם בדם שבמ"ר בין מקבל טומאה או אינו מק"ט. ונקדים דברי רמ"א שכתב לבדוק ג' פעמים ואח"כ תהי' טהורה בלא בדיקה. והנוב"י תמה דכיון שמצאה פעם אחת בשעה שהכניסה המוך בפנים ונתברר שדם זה אינו ממקור ודם מכה היא שבמקום מ"ר שוב לעולם תולה בי' ול"ל ג' פעמים והבדיקה טובה מאד ע"ש: ז) והנה בימיו לא נתגלה תשו' ר"ח א"ז ע"ש סי' ח' שהוא מפרש הדר מ"ר למקור ואייתי דם שכשתתמלא שלחופית של מ"ר ודחיק לה עלמא והלכו המ"ר דרך נקב שבפנים למקור חזרו המ"ר עם דם שבמקור דרך הנקב ההיא לשלחופית ויצא אח"כ הדם שבמקור עם המ"ר ע"ש. ולדבריו אין בדיקה זו כלום דאה"נ שלא יצא דם למעלה בנקב פי המקור וע"כ המוך נקי רק למטה יצאו בנקב המ"ר והאשה טמאה כי דם המקור היא. ותשובה זו היא ג"כ בתשו' מהר"י מברונא סי' מ"ז בשם הרב מהר"ח א"ז ע"ש: ח) ונראה שהפוסקים שכתבו להך בדיקה ולא חששו להא דמהר"ח א"ז משום דס"ל דאם איתא דיצא דרך נקב המ"ר היתה טהורה האשה דאין דרך ראי' בכך. וכמו הרואה דם בשפופרת. וכן הרואה דם בחתיכה אפי' פלי פלויי דטהורה מטעם זה. וע"כ חיישינן שמא לא חזרו המ"ר למקומם רק יצאו עם דם דרך פי המקור. וא"כ הי"ל למוך להיות מלוכלך עם דם ומ"ר ועי' בביאור הש"ע להרב. וע"כ ניחא דלא מהני בדיקה פעם א' לטהרה לעולם. די"ל לעולם דם המקור הוא אלא שחזרו המ"ר למקומם עם דם מקור ויצאו דרך נקב שבמ"ר. ונהי שבפעם הזאת טהורה דאין דרך ראי' בכך. מ"מ שמא פעם אחרת יצאו המ"ר שהלכו למקור עם דם מקור דרך פי המקור. וע"כ בעינן שתתחזק ג' פעמים שהמ"ר שחזרו למקור חזרו למקומם ואינם יוצאים רק דרך מ"ר: ט) אך קשה ע"ז דא"כ הוי ס"ס. שמא דם מכה שבמקום מ"ר. ואת"ל דם מקור שמא יצאו דרך נקב המ"ר ואין דרך ראי' בכך. ובס"ס אפי' ר' מאיר מטהר באיש ואשה שהטילו מים. אך הדבר נכון שאם נדון על הכלי שמצאה בו דם לא יהי' אלא ספק א' שמא דם מכה. דאת"ל דם מקור. מקור מקומו טמא ומטמא הכלי אפי' יצא דרך הנקב המ"ר וכיון שלענין טומאת הכלי מחליטין שדם המקור היא. שוב ליכא אלא חד ספק ומטמאין גם האשה. ודומה ממש לכתם דמשום שעל הבגד הוי ספק דאורייתא ומחליטין שמגופה שוב חשיב לגבי האשה ודאי דרבנן כמו שביאר הנוב"י. ה"נ כיון שעל הבגד הוי חד ספק ומחליטין שדם המקור היא. שוב גם לגבי האשה ליכא רק ספק אחד שמא יצאו בנקב המ"ר.. ובדבר שאינו מק"ט תהי' טהורה מס"ס כמו שבכתם היא טהורה מספיקא דרבנן: י) ולפימ"ש ניחא ליישב דברי הר"ן בחי' ובתשו' דטעמא דר"מ דעומדת טמאה דאזיל לטעמי' דחוששין למיעוטא. והוא תמוה דהא בפרק כל היד דר"מ מטמא נדה. ואיך אפשר דמשום מיעוט נטמאנה ודאי. וכבר נתעורר בזה הס"ט ולא תירץ כלום והוא פליאה נשגבה. אך לפימ"ש י"ל דלעולם מה שחוששין הדור מ"ר למקומו לאו מיעוט הוא. דרוב דמים מן המקור. רק משום דאפי' דם המקור בהצטרף הספק שמא חזרו המ"ר למקומם עם הספק שמא מכה במקום מ"ר הו"ל דם המקור שיצא דרך פי המקור מיעוטא: יא) והנה בהא דבחתיכה טהור משום דאין דרך ראי' בכך. פליגי תנאי בפרק המפלת. וסומכוס משום ר"מ מטמא. ואמרי' שם בגמ' דסברי דרכה של אשה לראות דם בחתיכה רק בשפופרת טהור. והיינו דוקא בשפופרת שע"י מעשה ולעולם לא תראה מעצמה כך. אבל בחתיכה שמעצמה רואה כך אף שודאי רוב נשים אינן רואות כך ואי אפשר להכחיש המוחש. מ"מ חשיב לי' דרך ראי'. וא"כ בנ"ד נמי אף שדם המקור יוצא בנקב המ"ר כיון שמעצמה רואה כך הו"ל דרך ראי'. ע"כ ר"מ מטמא משום נדה: יב' ובזה יתיישב דברי הר"ן הנ"ל דר"מ לטעמי' דחוששין למיעוטא ע"כ חשיב לי' דרך ראי' הרואה בחתיכה ובנקב המ"ר כיון שרואה מעצמה כך אף שרוב נשים אין רואות כך מיעוט רואות כך וחשיב לי' דרך ראי' משום מיעוט. (וכה"ג בב"ב (צ"ב) במוכר עבד ונמצא גנב למ"ד הולכין בממון אחר הרוב המקח קיים כיון דרובא הכי איתנהו חשיב לדעת כן קנאו. ולמ"ד בממון חוששין למיעוט כיון דמיעוט אינם גנבים חשיב לא ידע הלוקח שהוא גנב ע"ש. הרי דאף שעתה אין שום ספק. תלוי בחוששין למיעוטא. ה"נ אף אם באמת חזרו ויצאו דרך המ"ר וכן הרואה בחתיכה משום מיעוט חשיב ראי' לר"מ] וע"כ ר"מ דחייש למיעוטא מטמא נדה אבל לר"י דלא חייש למיעוטא וכיון דרוב נשים אינן רואות במ"ר אין דרך ראי' דרך נקב המ"ר וראי' דרך נקב המקור מיעוטא וטהורה לגמרי: יג) ובס"ט הקשה עוד על הר"ן דהא ר' שמעון ג"כ מטמא ולא שמענו דר"ש חושש למיעוטא עכ"ד. והנה ביבמות (דף ס"ז) לחד תירוץ בגמ' ר"ש חייש למיעוטא. ולפי"ז י"ל דר"ש בפרק המפלת דהמפלת חתיכה ובחתיכה דם אגור טמאה ג"כ ס"ל חוששין למיעוטא. ובזה יתיישב עוד מה דקשה על הר"ן בתשו' דר' יוסי מטהר בכל ענין דלא חייש למיעוטא. והא ביבמות (ס"ז) ר' יוסי חייש למיעוטא ע"ש. מיהו בחי' ר"ן נדה (מ"ד.) דר' יוסי לא חייש למיעוטא ע"ש. ועוד קשה בעיקר דבריו טעמא דר"מ דחייש למיעוטא. הא בריש פרק האשה בתרא היכא דאיכא חזקה ורובא לא חייש ר"מ למיעוטא. והכא אשה בחזקת טהורה עומדת ודוחק לומר משום דמגופה חזיא לא אמרינן אוקמא אחזקה דהאי סברא הוא רק לחומר תרומה וקדשים): יד) ולפימ"ש יש ליישב דהנה בתוס' יבמות שם הקשו לר"י דס"ל בב"ב דאפי' בממון