אבני נזר יורה דעה רמד

הולכין אחר רוב. וכתבו ויש לחלק. כוונתם דלפעמים מחמירין באיסור טפי. וכמ"ש התוס' (ב"מ כ') ד"ה איסורא ע"ש שהוכיחו ממשאל"ס. ובתוס' יבמות במת תוך שלשים דחוששין למיעוט נפלים כתבו ג"כ כמו משאל"ס. וכן חוששין לעגל בתוך ח' ימים למיעוט נפלים. דבאיסור תורה החמירו חכמים. והשתא ניחא הכל. דלר"מ דחייש למיעוטא מה"ת [לשיטת הר"ן (חולין י"ב) בד"ה פסח וקדשים מא"ל עיש"ה ובתוס' שם] ע"כ מטמא דם היוצא דרך נקב המ"ר משום מיעוטא וכיון שדם המקור אפי' יצא דרך נקב המ"ר טמא ורוב דמים מן המקור טמאה נדה. אבל לר' יוסי דלא חייש אלא מדרבנן ומה"ת לא חייש למיעוטא וכיון דמדאורייתא טהור בודאי דם היוצא דרך נקב המ"ר למה יחמירו בזה. ושוב הוי דם היוצא דרך פי המקור מיעוטא. וכיון דאיכא חזקת טהרה ג"כ הא לא חיישי' למיעוטא לכ"ע: טו ומ"מ אף שדברינו נכונים מאד להסיר כל הקושיות משיטת הר"ן קשה להעמיס זאת בכוונת הר"ן שיסתום דבריו כ"כ. וגם לשונו בתשו' אינו מורה כך. ופשטן של דברים מה שהר"ן אמר דר"מ חייש למיעוטא אף דבפרק כל היד מסיק דר"מ משום נדה אמר מ"מ לפי דברי ר' יוחנן דתניא כוותי' דבאיש ואשה מודה ר"מ דטהור משום דהוי תרי ספיקא. א"א שבאשה לבד מטמא משום נדה טומאה ודאית. דא"כ שוב לא הוי רק חד ספיקא לאיש. ועוד תימה גדול לומר דבאשה לבד יהי' טמא ודאי ובשביל עוד מיעוט דמן האיש דלא שכיח כלל ידלג מן טומאה ודאית לטהורה גמורה. ע"כ לר' יוחנן דתניא כוותי' ר"מ רק משום כתם מטמא משום דחייש למיעוטא. וע"כ כשנולד עוד ספק דמן האיש הו"ל ספק כתמים לקולא. ואף דמן האיש מיעוט. הלא כל טומאה שמטמא ר"מ משום דחושש למיעוט מטעם זה עצמו באיש ואשה הוי תרי ספיקא. ור"ז דאמר ר"מ משום נדה מטמא. ע"כ ס"ל כר"ל דר"מ אף באיש ואשה מטמא ולדידן לא קי"ל הכי: טז) והנה לפי מה שהבאתי ראי' דלמה דקי"ל כר' יוחנן ר"מ לא מטמא רק משום כתם מוכח דר' יוסי מטהר לגמרי. דלא כפר"ח שהביאו התוס' (דף י"ד:) דלאו לגמרי מטהר. והר"ן בתשו' על מ"ש שאמרו בשם ר"ח דלא מטהר ר' יוסי אלא לטהרות אבל לא לבעלה. כתב הר"ן שאלה דברי נביאות ואין להם על מה שיסמוכו. וכתב הב"י דמשמע כן מדמסיק פ' כל היד דר"מ מטמא משום נדה. דיינו אם ר' יוסי מטהר משום נדה אבל מודה דמטמא משום כתם. [דברים אלו אינם מובנים. דא"כ אף לטהרות תהי' טמאה משום כתם. וכן דברי ש"ך שכתב טעם ר"ח דלבעלה הוי כמו לכתחילה. ופי' דברישא אינה טהורה רק דיעבד. והרכיב דברים אלו עם מה שאומר דר' יוסי מטמא משום כתם. תמוהים ג"כ כיון דמטמא משום כתם גם בדיעבד יהי' הטהרות טמאין אלא שתולין. וכבר השיגוהו האחרונים בזה. גם עיקר דבריו דלבעלה חשיב כמו לכתחילה דטהרות. קשה בעיני כתורמס. דבשלמא מה שאומרים לה שלא תגע בטהרות ניחא דמה לה להכניס הטהרות בשום צד ספק איסור. אבל לענין לבעלה כבר הספק עלי' אם מותרת לבעלה וכמו דיעבד דטהרות דספק על הטהרות אם מותרים באכילה כ"כ הספק על האשה אם מותרת לבעלה] ועוד מדחזינן דר' חייא מפליג על רבי בעד שאינו בדוק ומטמא. א"כ אף באשה שהיא עושה צרכי' מטמא משום כתם ומסתמא אית לן למימר דר"ח כר"י ס"ל. והא עדיפא מלומר דבמתני' דהאשה ג' מחלוקת ולא הוזכרו לא במשנה ולא בברייתא אלא דברי ר"מ ודברי ר"י לבד. ובאמת זה סמך גדול בעיני עד שראוי לקרותו ראי' ולפסוק כן לכתחילה: יז) ובתוס' פרק כל היד ור' יוסי מטהר נראה דלגמרי מדקאמר לעצמה טיהר כמו לגבי אשה שהיא עושה צרכי' דאין נראה לפרש לעצמה טיהר דמדטיהר גבי אשה שהיא עושה צרכי' לגמרי הכא בעד שאינו בדוק יטהר לכה"פ נדה ויעשנה כמו כתם. דא"כ מאי פריך בסמוך האמר ריב"ח לא טימא ר"מ אלא משום כתם. הלא יש להחמיר בעד שאינו בדוק לה מבאשה שעושה צרכי'. מיהו ר"ת פי' דר"י לאו לגמרי מטהר באשה שעושה צרכי' וכו': יח) והנה מחמת סתירת סוגיות אלו דהכא פרק כל היד משמע דר' יוסי מטמא משום כתם כר"ח. וכמו שהוכיח הב"י ז"ל כנ"ל. ושם בפ' האשה מבואר דר' יוסי לגמרי מטהר דהא מפורש דעכ"פ בדיעבד מטהר ר' יוסי גם ברישא. ופשטא דסוגיא מדקאמר סד"א משמע דלפי האמת אפי' לכתחילה מותר וכן פרש"י ונבוכו הפוסקים זה בכה וזה בכה. הר"ח פי' דר' יוסי בהא דאשה שעושה צרכי' רק משום נדה מטהר ומודה דמטמא משום כתם. ונדחק מאד בהא דפרק האשה כנ"ל. הרשב"א פסק באשה שעושה צרכי' דטהור לגמרי. וגם בבדיקה עצמה בעד שאינו בדוק פסק דטהור לגמרי. וקשה קושית ב"י הנ"ל דא"כ הו"ל שלש מחלוקת וכו' כנ"ל. ועו"ק דא"כ איך קי"ל כר' יוסי הא הלכה כרבי מחבירו. וכ"ש הכא דר"ת ור"מ קיימו כוותי' דרבי שלא לטהר לגמרי עכ"פ. ובתשו' הר"ן בשם ר' משולם ז"ל דכיון דהש"ס תלי פלוגתא דרבי ור"י בפלוגתא דר"מ ור"י והלכה כר' מחבירו. קי"ל בהא דאשה שעושה צרכי' ג"כ כר"מ ודחה הא דבש"ס פרק האשה איפסקא להדיא כר"י. הראב"ד פסק בעד שאינו בדוק דמטמא משום כתם כר"ח. ובהא דאשה שעושה צרכי' פסק כר"י. ובאמת שזה הפסק הנראה בגמ'. אלא דקשה ע"ז דהא בש"ס מדמי אהדדי: יט) ולפענ"ד נראה ליישב הסוגיות ברווחא. ונאמר דהחשש שמא ממקום מ"ר בא ולא מן המקור. דומה לחשש עד שאינו בדוק שמא מעלמא. אך ברואה במ"ר יש חשש עוד אף אם הוא מן המקור שמא חזרו מ"ר למקומם והביאו דם המקור עמהם ויצא דרך נקב [כסברת מהר"ח א"ז] ובכה"ג טהורה דאין דרך ראי' בכך. וע"כ ר' יוסי מטהר לגמרי דכיון דבלא חשש זה לא הי' אלא כתם. השתא דאיכא חשש שמא חזרו הו"ל ספק כתמים לקולא. והיינו דאמר בפרק כל היד ר' יוסי מטהר היינו משום נדה. וכמו דאמר לעיל בדר"ח לעת זקנתו טיהר. ומפרש טיהר משום נדה ומטמא משום כתם וליכא ג' מחלוקת. ומ"מ בהא דדם במ"ר מטהר לגמרי כמפורש בש"ס פרק האשה משום חשש חזרו והוה ספק כתמים. והיינו דקאמר לעצמה טיהר כמו בהאשה שעושה צרכי' דס"ל דהוי רק כתם. וע"כ משום חשש חזרו הו"ל ספק כתמים לקולא] ה"נ בעד שאינו בדוק טמא רק משום כתם. ומ"מ מקשה הש"ס שפיר והאמר ריב"ח שטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם. ולא מצי לתרץ דהא דמ"ר קיל משום חשש חזרו דהא ר"מ מטמא הרואה דם בחתיכה דס"ל דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. והיינו דלא דמי