אבני נזר יורה דעה רמא

הנוב"י משום דאם הוא ממקור אין לו רפואה כדאמר שמואל כל הממלאה ונופצת אין לו תקנה ברפואה ע"כ בשלא נמצא דם ע"כ מצדדין הוא ונתרפאה. אולם הא דממלא ונופצת אין לו תקנה כתב בחת"ס דודאי יש לה תקנה ע"י רפואות אחרים רק ע"י ביעותתא אין לה תקנה עיי"ש. וכ"ש מעצמה. והנה לפי דעת הנוב"י הנ"ל י"ל דרואה מ"ת אסור מדאו' אף דווסתות דרבנן. והיינו דהנה הא ודאי דענין קביעות ווסת הוא דאורייתא דהא להרמב"ם כל עניני נדה וזיבה תלוי בווסת רק דעשוי להשתנות ע"כ אין חוששין מדאו'. וכיון שחכז"ל העידו על ממלאת ונופצת דא"ל תקנה שוב אסור מה"ת. אך לאחר שעוסקת ברפואות והועילו לה וכבר כתב החת"ס דרפואות אחרים יש לה שפיר הוי דרבנן כשאר ווסתות וסד"ר לקולא: כד) ולענ"ד י"ל דה"ט בראתה בתוך שיעור כדי שתרד אסורה. דכל זמן שלא עסקה ברפואות הוי דאורייתא עי"ל בטעם דאסורה בכדי שתרד. דהנה קשה אמאי חייב אשם תלוי נוקמא אחזקת היתר שלא ראתה עד אחר תשמיש כמו מקוה ומומין. וצ"ל דרוב פעמים ראתה קודם וכמ"ש התוס' לענין שיעור ווסת רק דלא הוה רוב גמור וחשיב כמו חזקת טהרה ע"כ הוי ספק. והתינח לענין האשה אם נטמאנה. אבל לענין להחזיקה ברמ"ת דעכשיו טהורה גמורה היא ולא שייך אשה בחזקת טהרה עומדת ואל נטמאנה מספק. ושמא תראה חיישי' כמו שמא ימות שוב אזלי' בתר רוב לחשבה ודאי ראתה סוף דבר בהא נחיתנא ובהא סליקנא דהיכא דספק אם ראתה הוי סד"ר ולקולא ועוד דהוי ס"ס ספק מן הצדדין. מיהו י"ל דה"נ חשוב להוציא מחזקת שאר נשים שאין רמ"ת: דבר לפענ"ד נראה להתיר כיון שאין ברור כה) סוף שנמצא על עד שלו והיא לא ראתה רק שמצאה כתם על הכתונת ועל הסדין וכבר העלו האחרונים דאפי' לאחר תשמיש חשיב רק כתם אף דאיכא למתלי בהרגשת שמש ואין בכתמים משום ווסת. ואף די"ל דממלאה ונופצת הוא מה"ת. מ"מ כיון שעסקה ברפואות שוב הוי כשאר ווסת כנ"ל באריכות. ועוד דס"ס שמא ווסת הוא: כו) ואשר שאל על בדיקת אמונת שמואל שהאחרונים הסכימו לדבריו. גם בנ"ד טוב הי' הבדיקה זו ממ"נ אם תמצא ת"ו עוד יש לנו ההיתר הנ"ל דלא הוה רק שני פעמים. ואם לא תמצא טוב שלא נצטרך לסמוך על סברתינו. אך האמת אגיד כי לדעתי אם תמצא על המוך לא יהי' שום היתר. לא מבעיא מצד הרפואות שהרי לא הועילו לה. ואף לא משום שלא ראתה בבירור רק שני פעמים. שהרי מצאה על המוך. ואף דאין מחזיקין מאצבע לאצבע כ"ש ממוך לאצבע. ועוד דלא בדקה במוך רק פעם אחת ואף למוך עצמה לא איתחזק. מ"מ לפע"ד תאסר לבעל. והיינו דהנה בש"ס מדמי ווסתות לשור המועד בכמה דברים. והנה בב"ק אמרי' נגח שור חמור גמל נעשה מועד לכל. ושם בגמ' שור שור שור חמור גמל האי שור בתרא בתר שוורים שדינן לי' ולשוורים אייעד לכולהו לא אייעד כו' ומבואר דדוקא בשלא נגח מכל מין בפ"ע ג"פ אין לתלות במין. ואתחזק לכולהו מינין. אבל כיון דבתר שוורים שדינן לא תלינן שהוא מועד רק לשוורים. ואין ראי' מנגיחות שוורים לשאר מינים וכיון דשאר מינים לא נגח רק שנים לא אייעד. והנה כזה מצינו ברמ"ת כשראתה בשני בעלים ג' ג' פעמים דאז אתחזקנה לכל העולם דכוותה בשור המועד אם נגח שור ג"פ וחמור ג"פ וכן גמל ג"פ יהי' מועד לכל. ובשטמ"ק בשם הרא"ה כתב דאם נגח שני שוורים וחמור או שני חמורים ושור הוי מועד לשוורים וחמורים. ודבריו מחוורים מאד כיון שנגח ג' נגיחות וא"א לתלות בשור לבד שהרי לא נגח שור ג"פ וכן בחמור. ע"כ מועד לשניהם. רק במינים אחרים אינו מועד. דאפשר רק לשור וחמור אייעד. כיון דרק שני מינים נגח אין מחזיקין לשאר מינים. אבל לאותו שני מינים עכ"פ אייעד. וכמו כן בנ"ד כיון שראתה לבעל שני פעמים ובמוך פ"א תתחזק לבעל ולמוך: כז) ובתוס' נדה (ס"ו) תימה דלמאי דלא ידע דאין כל הכוחות שוות יקשה יבדוק בביאה שני' של בעל שני. ולכאורה י"ל דמקשה ס"ד דלא גרע מה שראתה מכל בעל ג"פ מאילו ראתה רק פ"א מכל בעל דאז הי' אסורה לשלישי בפ"א כמו נגח שור חמור גמל. ומשני אין כל הכוחות שוות ולא מהני כוחות דראשון דאתחזק לשני דלא אתחזק כנ"ל. אבל בשני פשוט למקשן דמותרת. אך לדעת הרא"ה הנ"ל יבא קושיית התוס' על נכון. דלשני נמי אלו היו רואה לראשון שני פעמים ולשני פ"א הי' אסורה לשניהם כדברי הרא"ה הנ"ל. וה"ה אם ראתה ג"פ דלא גרע לדעת המקשן הנ"ל. ובחו"ד כתב בדברי התוס' דברים לא שרירין ולא קיימין כח) העולה מזה דהתוס' סוברים כדעת הרא"ה. וע"כ אף לדעת התרצן דלא מהני חזקת ראשון לשני היינו דוקא בדאתחזק לראשון אבל היכא כשתבדוק במוך ולא יחזיק לא לבעל ולא למוך שפיר יועיל כנ"ל ותיאסר לבעל. לכן דעתי לסמוך שתבעל עוד פעם אחת ובתנאי שיסכימו עמי שני גדולים המפורסמים בהוראה מטינא שיבא מכשירא בהדייהו אכן האשה תזהר לעצמה עד שיוחזק אצלה עכ"פ שנתרפא כי לאחר שתבעל וח"ו תראה לא יהי' לה תקנה] ובאם לא דברי בטלין. ולענין להאמין לרופאים הוא ענין ארוך ועמוק ואין לי פנאי לעיין בימים האלו ימי חשבון עם קונהו ימחול ידידי להודיעני מה נהיית באשה הזאת: דברי ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רל ב"ה ה' ויקרא כ' ניסן תרח"ם סאכטשאב. שלום לאהובי נכדי המופלג השנון מו"ה מנחם מענדיל נ"י: א) בענין אשה שבדקה בשעת ווסתה ונאבד העד דנסתפק החו"ד דכל ההיתר משום שלא הרגישה ובזו אין ראי' מדלא הרגישה דאימור הרגשת עד הוא וכתב הפ"ת דפשוט אפי' בדקה ומצאה אח"כ טהורה באמת הדבר פשוט וברור להיפוך שהרי הרואה דם מחמת מכה שבמקור אפי' בשעת ווסתה טהורה. ובזו אין ראי' מדלא ארגשה. דהא אימור הרגשת דם מכה הוא וכ"ש למ"ש הרשב"א דאפי' אינה מרגשת שדם זה מן המכה. דאין ראי' כלום מדלא אגשה. שהרי מרגשת ואינה יודעת אם הוא דם נדה או דם מכה: ב) א"ו צ"ל לפי צד ספיקו של הח"ד דהיכא דאין ראי' מדלא ארגשה אסורה. דהתם שבדקה אח"כ