אבני נזר יורה דעה רלח

ח) ואשר רצה לחלוק על מה שהמצאתי דבהרגישה שנפתח מקורה אמרינן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. והביא ראי' לסחור מההיא דהכניסה שפופרת. ואינו כלום. דמי הגיד לו דהתם הפירוש שהכניסה שפופרת במקור. דודאי די באם הכניסה עד כלות בה"ח דשם מטמא הוי השפופרת חציצה: ט) ומאד אתפלא שלא השיב כלום על הראי' שהבאתי דפתיחת הקבר הוא פתיחת המקור מדברי הנוב"י דאם פתח פי המקור בכלי חשוב פתיחת הקבר. ומה שכתב שהוא כשגגה יצאה מהשליט. ולדבריו נעלם מהנוב"י סוגיא דשפופרת. ואשר מבואר בנדה דאין פתיחת הקבר רק בדבר גדול היינו דדבר קטן אפשר שיצא בלא פתיחת המקור. שהרי הוא פתוח לעולם לקלוט הזרע אבל ודאי אם נפתח אין חילוק בין בדבר גדול או בדבר קטן כמ"ש הנוב"י דאם פתח פי המקור בכלי ולא חילק אם פתח מעט או הרבה. ואף הבאים אחריו לא חלקו עליו רק דפתיחה מבחוץ לא מקרי פתיחה וכמ"ש בתשובה הקודמת. הארכתי בפשטות לפי שהוא דין מחודש אצלי. ואם יש לכת"ר איזה השגה ע"ז ימחול להודיעני כי כוונתי לעמוד על האמת אך לא יוסיף לחלוק בדבר שפתים לבד אך בראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו: יא) ואשר חולק עלי במ"ש דאם דם טהור מראה מרובה וטמא. כ"ש דאמרינן ע"כ טהור מגופה כיון דאין דרך לראות כ"ש. ועל זה השיג דאין דרך לראות נמי דם טהור. לא ידעתי מי הגיד לו זה דאף דרוב דמים טמאים לא משום זה נאמר דדם טהור לא שכיח. רק דרוב דמים באשה טמאים לשיטת הראב"ד וע"כ ודאי תלינן בדם טהור. וכמ"ש התוס' (דף י"ז:) דאי שחתה לאו רגילות הוא הוי ודאי טהור אף דרוב דמים מן המקור ועי"ש. זולת זה אין בדברי מעלתו חדשות והי' בזה שלום: מנאי ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן רכט ב"ה אור ליום ב' תצא תרכ"ט קראשנעוויץ: יכתב לחיים טובים בספר. עת יתקע בשופר. כבוד ידיד נפשי הרב החריף ובקי צדיק וחסיד בקש"ת מו"ה פנחס אלי' נ"י ויזרח כשמש ויהלום. א) מכתבו שאלת חכם הגיע לפה בעוד לא הייתי בביתי ובבואי לביתי עיינתי בדבריו הנחמדים והנה פרטי היתרי האשה הם מצד הווסת קבוע אשר נתחדש לה שמתחילה היתה פעמים מקדמת ופעמים מאחרת. והנה אם לא הי' לה ווסת קבוע מעולם שלש פעמים ביום א' בעונה אחת ועכשיו נקבע לה ווסת הזה וא"כ דומה לנידון הנוב"י סי' ס"א שפירש הא דאם יש לה ווסת תולה בווסתה שעכשיו נתחדש לה ווסת קבוע. ודומה להא דאיתא בש"ע סי' קפ"ט סעי' י"ז ובש"ך סק"מ דלאחר שחזר ווסת ראשון למקומו שוב א"צ לחוש לאינו קבוע, דהא שראתה תחילה באינו קבוע משום שלא הי' לה ווסת אחר אבל עכשיו שיש לה ווסת שוב לא תראה בו: ב) אך בש"ע סי' קפ"ו דאשה שתוך י"ד ימים אינה רואה דם דינה כאשה שיש לה ווסת. אינו דומה לדין הנוב"י. שהרי ראתה מ"ת בליל טבילה ולזה הי' לה ווסת תחילה שלא תראה אז. ואעפי"כ ראתה מ"ת. ואינו דומה לנידון הש"ע דהתם שעבר הווסת הפלגה הקבוע לה דשוב לא היתה לה שום ווסת מתי תראה וראתה בזמן אחר משא"כ כשחזר ווסתה. אבל בנ"ד שראתה בזמן שהי' לה ווסת שלא תראה. יש לומר שגם עכשיו שנקבע לה ווסת גמור תראה: ג) אך יש לומר דהא לאו לכל דבר דינה כיש לה ווסת. ודין זה מקורו בתה"ד והוא עצמו הוכיח מש"ס (נדה ט:) דלענין טומאת מעל"ע חשובה כאין לה ווסת. רק לענין בדיקה דיש פוסקים אפי' אין לה ווסת א"צ בדיקה. ובכה"ג י"ל הכל מודים דא"צ בדיקה ע"ש. אבל בשאר דברים דינה כאין לה ווסת. ושוב דומה לנידון הנב"י הנ"ל: ד) ונלע"ד ראי' דלענין בדיקה שוה לשאר דברים דאל"כ אזדא לה ראיית הראב"ד בס בעה"נ בשער הספירה דאפי' אין לה ווסת א"צ בדיקה מהא דאם יש לה ווסת תולה בווסתה. דמשמע דרישא באין לה ווסת ואעפי"כ א"צ בדיקה בפעם ראשונה מדאין פעם ראשונה מן המנין. ואי כתה"ד א"כ י"ל דרישא בראתה בזמן שיש לה ווסת שלא תראה אז וע"כ לא היתה בודקת. ולענין רמ"ח בין לפי' הרשב"א ששמשה בזמן ווסתה דזה לא שייך שהרי אין לה ווסת לראי'. בין לפי' המרדכי דמסתמא דם טהור ובווסת כה"ג ודאי אין תולין בדם טהור. וכמו שחילק בתה"ד לענין טומאת מעל"ע משום דאיכא ריעותא. [הראב"ד ע"כ או כרשב"א וכמו שתשב הרז"ה לדעתו או כמרדכי דלרש"י אין התחלה לראייתו כמובן] א"ו דבדיקה שוה לשאר דברים. וכיון דמוכח בש"ס נדה לענין טומאת מעל"ע ממילא דה"ה לענין בדיקה ולגמרי חשיב אין לה ווסת וחזר הדין לנידון הנוב"י: ה) אולם ראיית התה"ד מנדה (ד' ט') תמוה לי טובא דהא בדף ה' מסיק הש"ס דאפי' לר' דוסא אין די' שעתה רק ברואה בשעת ווסתה משום דאורח בזמנו באה אבל בשלא בשעת ווסתה מודה. וא"כ באין לה ווסת קבוע לראי' לא משכחת שתראה בשעת ווסתה. אבל לענין אם ראתה שלא בשעת ווסתה י"ל דכיון שיש לה ווסת שאז לא תראה דינה שוה ליש לה ווסת ממש ואף דאיכא ריעותא. ו) וכדמות ראי' דדינה כיש לה ווסת מסוגיא דפ"ק דנדה (י"ב:) אשה מהו שתבדוק לחייב בעלה חטאת ומסיק דלא תבדוק דא"כ לבו נוקפו ופורש. ותמוה טובא דממנ"פ אי בסמוך לווסתה יפרוש ויפרוש. ושלא בסמוך לווסתה אנוס הוא כפ"ב דשבועות ואיך יתחייב חטאת. ולהנ"ל י"ל דכי אמרי' בפ"ב דשבועות אנוס הוא. באשה שיש לה ווסת שלא בסמוך לווסתה כדמשמע לישנא בשאין סמוך לווסתה דאונס גמור הוא דמהכ"ת שתראה ועוד וכי לא יבעול לעולם. ובסמוך לווסתה נמי אי לאו דילפי' מוהזרתם דמחויב לפרוש סמוך לווסתה הו"א דדינה שוה לתוך ימי ווסתה כיון שאינו בשעת ווסתה ממש. ועי' ברא"ה בבדה"ב ובמ"ה] ובנדה מיירי באשה שאין לה ווסת אך יש לה ווסת שאותן הימים לא תראה. דהשתא לאו אנוס הוא אם בעל בימים שאין ברור שלא תראה שהרי יכול לבעול בתוך הזמן והרי לר"מ אשה שאין לה ווסת אסורה לבעלה ועכ"פ לרבנן לאו אנוס הוא אם יכול לבעול