אבני נזר יורה דעה רלו

טהור דירוק סתמא לאו מגופה דלא שכיח. ע"כ יש סברא בירוק לומר אדום הי' דירוק לא שכיח וביש רגלים לדבר קצת תלינן שכן הי'. אך לדידן ששכיח הרבה בנשים מראה ירוק יותר ויותר ממראה אדום והוא בא מחמת חולשה שירדה לעולם. א"כ מהכ"ת נתלה בשביל שהאדים בקצוות שהי' כולו מראה אדום. ויותר תולין שהי' אדום בתערובות. וע"כ לא הי' ניכר מראהו וכשנחלק ניכר. ומצינו כמה פעמים בהפוסקים שנשתנו הטבעים בזמה"ז בלידה למקוטעין. בוורדא. כ"ש בזה שידוע הטעם מחמת חולשה: מב) קיצור צדדי היתר מחמת שמסתבר שגם במקור הי' מראה טהור וצחצוח אודם מעורב בו וי"ל כיון דבשעה שנעקר לא הי' אדום לא חל עליו שם דם נדה כלל ובשעת יציאה לא הי' דם. אך שיש לפקפק בזה לומר שהמראה אינו מטמא בעצם רק הוא לאות שהוא דם. וכיון שלולא התערובות הי' אדום שפיר חשיב דם. מ"מ יש לומר להיפוך: מג) צד היתר הב' לשיטת התוס' (כ"ב) דצחצוח המעורב מסברא אינו מטמא ועשינו סמוכין לשיטת התוס': מד) צד היתר הג' לתירוץ ראשון שבמרדכי סוף חולין דס"ל אפילו בא לעולם בתערובות בטל. וכן דעת הר"ן בזוז"ג. ואף שאפשר להפריד ולדעת פרמ"ג יו"ד סי' צ"ח כה"ג חשיב ניכר. זהו בשהי' ניכר תחילה כיון שאפשר לשוב להיות ניכר לא בטל מיני' שם ניכר. אבל בשהי' תחילה כך לא חשיב ניכר משום שאפשר להיות ניכר. וכה"ג חילקו תוס' (כ"ב:) לענין דם יבש שיכול לשרות להיות לח: מה) אך אם התערובות נעשה לאחר שנעקר ממקור נפלו כל ההיתרים. ע"כ אין להתיר בזה רק בוועד חכמים שיסכימו שהמראה הי' כך מתחילתו או בשאלת איזה רופאים מומחים שיסכימו שכך הוא: מו) ועתה נדבר ממה שהעיר כ"ת להתיר משום דהוי חציצה המראה טהורה בין המראה טמאה בין הררח. והנה עיקר הדין חציצה בדם נדה אין לו מקור להלכה. מאחר שפסק בש"ע סי' קפ"ח הרואה דם בשפופרת טהור אפי' פלי פלויי. א"כ אין הטעם כלל משום חציצה. וא"כ מהכ"ת לפסול חציצה בשגם כי התנאים המטמאין בחתיכה ובתוכה דם הא לא חיישי לחציצה. ולדידן דטהורה כיון שאין הטעם משום חציצה. א"כ אין כאן מי שיחלוק על התנאים דלא חיישי לחציצה וביותר מפורש ברא"ש דלרבנן טעם היתר שפופרת משום דאין דרך לראות כך. מבואר דזולת זה הי' טמא אף דחוצץ. מז) אך נדבר לדעת תוס' ורמב"ם דהיתר שפופרת מטעם חציצה ובחתיכה היכא דפלי פלויי טמאה אם נ"ד חשיב חציצה. והנה בחי' הרמב"ן (כ"ב.) בהא דא"א בלא צ"ז הקשה הרמב"ן הלא אין בו חתימת פי האמה י"ל כיון שיצא עם ש"ז שהוא חותם פי האמה הרי הוא כנוגע ממש שמב"מ אינו חוצץ ע"כ. מבואר שאם הי' אינו מינו הי' הש"ז חוצץ בין פי האמה בין צ"ז המעורב בו. ולכאורה ה"נ דכוותי' אך באמת אינו דמיון דהתם למ"ד צריך חתימת פי האמה שיהי' הזיבה נוגע בפי האמה מכל צד בזה אמרינן שהש"ז מפסיק בין צ"ז שבצד זה מפי האמה לצד שני נמצא שאין כאןוו זיבה נוגע בכל צדדי פי האמה. ודבר זה מתברר ממשנה דטבול יום פ"ב מ"ג בבא שני' המקפה של חולין ושום ושמן של תרומה לא פסל אלא מקום מגעו. ופי' הר"ש שאין השמן בעין ואין מקומו ניכר ע"כ אינו חיבור ואינו פוסל אלא מקום מגעו. הנה מפורש דמ"מ חשיב שנגע הט"י בשמן המעורב במקפה אף שאינו בעין רק לא חשיב שנוגע בצד השני שהחולין מפסיקין. וכך הם דברי רמב"ן שהש"ז מפסיק בין פי האמה שמצד שני בין צ"ז שבמקום זה. אבל מ"מ חשיב נוגע בצד אחד. וא"כ דם נדה שא"צ חתימת פי המקור ומטמא בכעין החרדל ובפחות מכן וא"צ נגיעה רק בצד אחד שפיר חשיב שנוגע בכותלי הרחם מצד אחד. ע"כ אין להכשיר בזה משום חציצה כלל: מח) גם מ"ש שתאבד המראה מן העולם הלא גם בווסתות קי"ל למיחש בחדא זימנא חיישי' בפרט שדבר זה הי' כמה פעמים שהי' מראה טמא יבש והשתא ראינו שני פעמים שהי' לת מראה טהור ויבש מראה טמא ודאי שגם בראשונים הי' כך ואתחזקה כמה זמנין. וראי' לזה עובדא דר"נ באשה שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפניו וראה שהי' ירוק ולאחר שחזר למראהו צוה למולו אף דס"ל דתרי זימני הוי חזקה [ובה"ג גורס רביעי הביאתו לפניו] מ"מ כיון שהג' הי' ירוק דן שמסתמא גם בראשון הי' כן וה"נ בנ"ד. הדוש"ת הק' אברהם. סימן רכו ב"ה אור ליום ב' ויחי תרנ"ז לפ"ק. שלום לכבוד אהובי מחותני הרב החריף הבקי החסיד הישיש מו"ה ראובן ישעי' נ"י. א) דבר מראה הנמצא על בגדי אשה או הנמצא על עד והי' מראה טהור ולכשנתייבש ונטלו נגד האויר נראה בין נקבי האריגה מראה אודם. הנה ידוע דברי חכ"צ שחולק על הב"ח וסובר דאזלינן רק בתר יציאתו מן הגוף וטהור. אך בזמנינו נתגלה תשו' מהר"ח או"ז [והרשב"א השיב לו תשובה. והתה"ד מביא דבריו בענין סבלונות] וכתב בסי' ס"ז וז"ל האשה שקנתה ומראה מקום הקינוח לבן וטהור בלי ספק. והניחתו בקופסא ואחר שעה נהפך לאודם והאדים ממש ומראה דם לו נראה לומר דאגלי בהתתי' ומעיקרא דם הי' וטמאה נדה. ולא מעיקרא לבן הי' אלא לכשנעקר הלבין עכ"ל. אך מלשון "ממש" משמע דבנוטה לאדום לא יטמא בזה. דבזה יתלה באויר ובבגד עצמו כמ"ש החכ"צ. אך בהאדים ממש ומראה דם לו אין סברא לתלות בזה. ומסתמא הנראה רק נגד האויר בין נקבי אריגה אינו אדום ממש כדם: ב) מכל מקום נ"ל שאין לתלות באויר ובבגד רק בבא במקרה פעם אחת ושתים. אבל אשה שתמיד מתאדמים עדי' לאחר שנתייבשו אין לתלות בזה. דלמה נשתנו לאשה זו סדרי בראשית שעדי' יתאדמו על ידי האויר והבגד. האומנם כי לשון החכ"צ מורה להיפוך כי המעשה הי' שאשה נולד לה חולי כו' ותמיד אחר טבילתה איזה ימים כתמים נוטים למראה אדמומית ואחר שנתייבשו ונשתנה מראיתן למראה שחור בתכלית. וע"ז כתב בתכ"צ שאילו הי' לבנים בשעת יציאתם מן