אבני נזר יורה דעה רלה

לה) נשיב לנ"ד דלתירוץ הא' של המרדכי והר"ן דאף שבאים לעונם בתערובות בטל. א"כ בנ"ד שהאודם הי' מעורב ואינו ניכר ושהכל מראה לבן שפיר בטל ברוב. אך יש בזה מקום עיון שהרי במל"מ הקשה על המרדכי דמה הוקשה לו שיתבטל. הלא זה דומה למשא דממנ"פ נושא הטומאה ואינו דומה לאוכל שבא בזאח"ז לבית הבליעה. וה"נ ממ"נ נושא הצ"ז ג"כ וכן ביבמה דסוף סוף רקקה רוק ג"כ. וניחא לי' דהא דבטומאת משא לא שייך ביטול הוא רק מדרבנן להחמיר וביבמה הא מועיל אפי' להקל. וכן קרי של זב מטמא במשא מה"ת. ולפי תירוץ זה אזיל ההיתר בנ"ד. דמ"מ תהי' טמאה מדרבנן. האומנם לפי תירוץ הב' שתירץ במל"מ משום דבלח בלח אף לטומאת משא יש ביטול ג"כ בנ"ד יהי' בטל: לו) אך לפענ"ד לק"מ קו' המל"מ על המרדכי. דהא דלטומאת משא אין לה ביטול מבואר הטעם בבכורות משום דטומאה כמאן דאיתא. ואם נתוסף על המיעוט חוזר וניעור. אך למ"ד אינו חוזר וניעור דטומאה כמאן דליתא אף במשא לא מטמא. ויש לפרש דלמ"ד חוזר וניעור משום זה חשוב כמאן דאיתא דאפשר לשוב להיות טמא אם יתוסף. והנה בתוס' (כ"ב:) בהא דדם יבש אם יכול לחזור ולשרות ולהיות לח חשיב לח. דוקא בלח מעיקרא הא יבש מעיקרא לא מהני הא דיכול להיות לח להחשב לח. וע"כ ה"נ בבא הזיבה והרוק בתערובות לעולם לא מהני הא דיכול להוסיף עליו להחשב כמאן דאיתא ואף במשא לא מטמא. כן יש לפרש הסוגיא בבכורות לדעת המרדכי: לז) האומנם כי מפרש"י משמע להיפוך דהא דחוזר וניעור הוא משום דחשיב כמאן דאיתא ומזה מוכח דמטמא במשא. מ"מ י"ל גם לפרש"י לפמ"ש הפוסקים והמרדכי מכללם בבא האיסור לעולם בתערובות אף דשיל"מ בטל והרי דשיל"מ לא בטיל משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. וע"כ כשבא לעולם בתערובות לא חשיב איסור כלל והיינו דבכה"ג איסור כמאן דליתא וא"כ אף במשא לא יטמא. ועי' בהרב מלאדי זצ"ל בש"ע שלו סי' ש"כ בגיגית דמשמע מדבריו דאפי' יש בכל היין היוצא בשבת יותר מא' בששים מ"מ כל מעט יין היוצא בטל בס' ע"ש. ומדבריו ראי' גמורה לדברינו דכיון דאינו חוזר וניעור ממילא אינו מטמא במשא: אם נפרש שלא כדברי הרב זצ"ל רק דבעי לח) אך שלא יהי' א' מס' בכל יין היוצא. אין קושיא עכ"פ לדברינו. שהתוס' כתבו בבכורות שם דמהא דטומאה עוררת טומאה אין ראי' דכמאן דאיתא ומטמא במשא רק אם טהרה עוררת טומאה ע"ש וא"כ אף אם איסור חוזר וניעור מ"מ י"ל שחשיב כמאן דליתא ואינה מטמא במשא מדאינו אוסר בדשיל"מ. וכן מותר לבטל בכה"ג לכתחילה. דדשיל"מ הא חמיר מביטול איסור לכתחילה כדמוכח פ"ק דביצה (ד) דבדרבנן מבטלין ובדשיל"מ אפי' מדרבנן לא בטיל. וכיון דבא לעולם בתערובות אפי' דשיל"מ בטיל כ"ש שמותר לבטל כה"ג לכתחילה. ועוד מוכח כן בבא לעולם בתערובות עצמו סוף פ' במה טומנין ואין מרסקין כו' אבל נותן לתוך הכוס דפי' בס' התרומה משום נולד אבל נותן לתוך הכוס משום דבטיל. ולדעתי מקור דין גיגית שהיא בס' התרומה נלמד מברייתא זו. וסה"ת לשיטתו שהרי דשיל"מ הוא ואעפ"כ בטיל משום דהאיסור בא לעולם בתערובות. ומכאן נלמד ג"כ שמותר לבטל לכתחילה. שהרי בתחילה נותן לתוך הכוס על סמך הביטול. ובודאי מדמבטלין לכתחילה מוכח דאיסורא כמאן דליתא ובכורות (כ"ד.) בתרומות ח"ל דמבטלין לכתחילה מפורש שם דאמרי' דאינו חוזר וניעור. גם בענין דשיל"מ כתב רמב"ן במלחמות פ' כ"ש דר"י אית לי' דשיל"מ בטל ובפ' השוכר את הפועל אית לי' לר' יוחנן קמא קמא בטל. אך בזה יש לדבר הרבה. גם דברי רמב"ן אלו אינם מוסכמים: לט) אך הצצתי בדברי הב"ח שכתב כיון דעקביא מטמא בירוק משום דלקה אמרינן דבזה שחזרו קצותי' לאדום גם חכמים מודים דכשנעקר מן הגוף לקה ונעשה ירוק וכשנתייבש חזר למראהו קצת. ומשמע מדבריו דתלינן דכולו הי' אדום תחילה ולקה קצת וחזר למראהו אבל תחילה הי' כולו אדום. וא"כ אזלו כל ההיתרים. ואף אם נאמר שרק מה שחזר לאודם הי' אדום תחילה ולקה לא יהי' רק צד היתר הג' משום ביטול דאלו היתר הא' ליתא. דאת"ל שלקה זה הוא לאחר שנעקר כמו שחור גם היתר הב' משום שאין בעין ג"כ ליתא. דבשעת עקירה הי' אדום בעין גם היתר הג' ליתא לדעת רש"י דעקירה היינו לאחר שבא לבה"ת. וא"כ בשעת ראי' לא הי' בטל: מ) אך בדבר זה שעקביא מטמא אינו רק בירוק געל אבל לא בירוק גרין כמ"ש בהגה"מ וכ"ש במראה לבן. ומ"ש הב"ח גם בלבן להמתין עד שיתייבש היינו שבמראה לבן אם יחזרו קצותיו לאודם נאמר שבא מחמת שנתחלק האודם לצדדין ומתחילה לא הי' ניכר מחמת התערובות. אך בזה כתבנו היתרים. נמצא שאם הי' ירוק געל בעודו לח אין בכחי לחלוק על הב"ח בלא ראי' בפרט שהט"ז והש"ך נראה שמסכימים עמו בזה כנ"ל. אך אם הוא מראה גרין או לבן נ"ל להקל עפ"י היתרים הללו מאחר שלא ראתה בהרגשה בשעה שבא לבה"ח רק אח"כ: מא) שו"ר דאפי' הי' ירוק געל יש להתיר. דלכאורה מאין הרגלים שכל המראה ירוק געל משום שנמצא מעט חזר לאודם כשנתייבש. הלא י"ל שהי' מעורב ובטלה מראהו ובשנחלק לעצמו ניכר אדמימותו. בשלמא לעקביא דס"ל דלא נמצא מראה כזה במקור ובודאי אדום הי' ולקה. אך לדידן דכל ירוק מראה טהור וכיון דיש ירוק מראה עצמית מה ראי' מזה שבא מאודם. אך ניחא לפי הסוגיא (י"ט:) דירוק הנמצא בבגד לעקביא